שלחנו של אברהם סה

דסוף הקרום לינקב ונ"מ אי שהתה יב"ח ע"ש והכנ"הג ב' דטרפות מצד עצמו הוא ע"ש וכנ"ל מדברי התוס' דמ"ב ע"ב בד"ה ואמר שכתב דלא חשיב נפחתה כיון דטעמא משום דסוף הקרום לינקב הא תנא ליה ניקב הקרום ע"ש והגמ' שם פריך וליחשוב ההיא דנחבסה ע"ש מוכח דנחבסה טרפות מצד עצמו הוא וכ"כ הרמב"ן בחי' שם ע"ש וכן הסכימו ז"ל דמהני שהיית יב"ח ולידה בנחבסה:

ב' דין ב' עוף המים. עמ"ש סימן מ"ג:

סימן ל"א א' דין א' ניקב התחתון טריפה. כן דעת הרי"ף והר"מ וגרסי ואמרי לה קרמא תתאה ומפ' דניקב תתאה לחוד טרפה ומאי דקאמר בגמ' דנ"ו הניחא וכו' משום דקאי אהכתה חולדה על ראשה ואי אינקיב תתאה כ"ש דעילאה אינקיב וכמ"ש הרא"ש ע"ש אבל אינקיב עילאה לבד כשרה ועיין להתיו"ט במשנה דהכתה חולדה דנראה מדבריו דבעוף לכ"ע אינקיב קרמא עילאה לחוד טריפה ע"ש ואין נראה כן מהגמ' שם דקאמר רב יימר בדיק במיא וא"א דבעוף לכ"ע טרפה בניקב עילאה לחוד דילמא עילאה אינקיב תתאה לא אנקיב דבמיא לא שייך למי' אגב רככיה מפקע פקע כדקאמר הגמ' שם גבי בדיקה דמכניס אצבעו והרשב"א בתה"א הוכיח מדרב יימר דנקטינן כמ"ד דלא מטריף באנקיב עילאה ע"ש גם מדקאמר הניחא וכו' מוכח כן ודלא כהתיו"ט:

ב' דין ב' אם המוח מקיפו וכו'. מעשה שהיה ששחטו כבשים הרבה וחתכו הבשר ונתערבו הכל ואח"כ מצאו בראש כבש אחד מהם מים במוח ולא נודע אם המוח מקיפו העלה הרב משאת בנימין סימן ל"ז דשרי הכל בשנחתך לחתיכות גדולות וגם עדיין לא נתבשל דאיכא פלוגתא דרבוותא אי בכ"הג הוי חתיכה הראויה להתכבד או לא בב"הג סמכינן אס' ר"ת דס' א' בגוף וס' א' בתערובת הוי ס"ס ושרי הכל מס"ס ע"ש והרב עדות ביעקב סימן ה' הוכיח מדברי הסמ"ג לאוין קמ"א דגם בכ"הג אין לסמוך אס' ר"ת ממ"ש בשם ר"ב דמאי דתניא בפ"ק דביצה נתערבה באלף כולן אסורות קאי אספיקא דלא הוי ס"ס וגם לא בטלה לאותו תנא ואח"כ כתב ולפ"ז תרנגולת או בהמה או ביצה ס' טרפה ונתערבה באחרות כולן אסורות ע"ש הרי דכלל ביצה עמהם והוא הביא שם פלוגתא דר"י ור"ת והר"מ אי ביצה הוי דבר שבמנין הרי דגם בכ"הג דפלוגתא דרבוותא היא אי ביצה הוי דבר שבמנין אין לסמוך אס' ר"ת ע"ש. ואין כאן שום הוכחה דמ"ש ולפ"ז תרנגולת וכו' הם סיום דברי ר"ב ומ"ש שם ואע"פ שפ' ריב"א וכו' הם דברי הסמ"ג והכניס דבריו בתוך דברי ר"ב וכן מוכיחין דבריו שם ע"ש ור"ב סובר בדברי ר"י עיקר וכ"ה בס"הת סי' ע"ו ע"ש וכ"פ מהרש"ל שם דברי הסמ"ג ע"ש ועיין בב"י ס"סי נ"ז שהביא דברי הסמ"ג והשמיט תיבת ביצה ע"ש ומעתה דברי המ"ב ברורין וכן עיקר דהוי ס"ס בתרי פלוגתי דרבוותא דס' אי הוי ס"ס ואת"ל דלא הוי ס"ס שמא לא הוי חתיכה הר"ל ובטלה ועיין להפר"ח סימן ן' ועוד דבכ"הג דנודעו ב' הספיקות ביחד אפילו ר"י מודה במ"ש המ"ב שם וב"ד מרן בב"י בסימן נ"ז והגם דחלקו על מרן בזה כמ"ש בכללי ס"ס מ"מ בכ"הג דאיכא טעמי אחריני נראה ודאי דיש לסמוך ע"ז ואפילו לדידן דגרירי אחר דעת מר"ן בש"ע מ"מ לענין ס"ס מצטרף אע"פ שאין כן דעת מרן כמ"ש המחב"ר סימן מ"ב ע"ש:

סימן ל"ג א' דין ג' הושט שניקב וכו' כתב השין הוכיח מגמ' דחולין דלא הוי נבילה מחיים והכנ"הג הגהב"י כ' דהיינו לאוקמתא דרבא אבל לאוקמתא דר"י אה"נ דהוי נבילה מחיים וכבר הפר"ח בסי' ך' הוכיח מדברי הר"מ בפ"ב מהל' א"ה דלא הוי נבילה מחיים והתב"ש והרב פלתי חלקו לענין נבילה בין אבילה לטומאה ועפ"ז באו לכלל ישוב דברי הר"מ דנקובת הושט נבילה מחיים ע"ש ונ"ל קצת ראיה מגמ' דפ' דם שחי' גבי כוי דאמרי' נבלתו מנין מכל נבילה והדר קאמר טומאתו מנין ע"ש בפירש"י הרי דאע"ג דנ"ל נבלתו מכל נבילה מבע"ל טומאתו מנין ש"מ דתרי מילי נינהו והפלתי הוכיח מגמ' דנדה דכ"ג דאמרי' ושטו נקוב אמו טמאה לידה דלא הוי נבילה ע"ש ונ"ל דהתם באדם מיירי ואין ללמוד בהמה מאדם ועיין בחידושי' בחולין דכ"א ע"א ובדמ"ג ע"א ע"ש:

ובתורבץ הושט שניקב פ' מרן דהוי נבילה וכ"נ מדברי התוס' בחולין דמ"ד ע"א בד"ה והאיכא לפמ"ש מהרש"א בכוונתם ועמ"ש בחי' שם ועיין להש"ך ולעיקר קו' הש"ך על הר"מ בניקב הושט מגמ' דפ' השוחט נ"ל במאי דק"ל אס' הר"מ מדתנן בר"פ הע"והר ישראל ששחט פרה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טומאת אובלין אבל לא טומאת נבילות והשתא אמאי לא מטמאה טומאת נבילות אע"פ דב"נ במיתה תלייא מילתא מ"מ כיון דנשחט לא גרע מנקובת הושט דהוי נבילה ביון דניקב ב"ש נשחט וצ"ל דד"ז דנקובת הושט נבילה לא הוי אלא בבהמת ישראל אבל בבהמת גוי לא הוי נבילה דכיון דבמיתה תלי רחמנא לא הוי נבילה עד שתמות ועיין להגמ' שם דקכ"א ע"א ולהת"ח שם ומעתה י"ל מ"ש בגמ' נבילה דלא מטמאה מחיים קתני ה"ק תנא גבי נבילות הדומה לטריפות דלא מטמאה מחיים ונקובת הושט אע"ג דבבהמת ישראל הוי נבילה מחיים מ"מ דמיא לטרפיות בבהמת גוי משא"כ עשאה גסטרא דאפילו בבהמת גוי הוי נבילה וכדתנן התם עד שיתיז את ראשה דהיינו גסטרא כדפרש"י שם והנה רש"י בקמא דע"ח ע"ב בד"ה דבר כ' ניטל הושט או הקנה או ירך וחלל שלה הוי נבילה מחיים ואח"כ כלל ניטל הכבד נראה מדכייל ליה בהדי אינך גם ניטל הככד נבילה מחיים והוא תימא דבגמרא אמרינן נבילה דמטמאה מחיים לא קתני ובר"פ א"ט חשיב ניטל הכבד בהדי טרפיות ולפ"ד התב"ש והפלתי שחילקו בין טומאה לאיסור ניחא שפיר מיהו נראה עיקר דמ"ש ניטל הכבד לא קאי אנבילה ומילי מילי קאמר ור"ל דהא דקאמר דבר המעכב בשחי' כולל נבילות וטריפות ולא הוי שיור אלא דבר שהוא כשר ממש דהיינו ניטלו רגליה מן הארכובה ולמטה כמ"ש אח"ז עי"ש מיהו מ"ש רש"י ניטל הושט נבילה לפ"ד אם נמצאו ב' וושטים נבילה דכל יתר בנטול דמי וחולק על הרא"ש בתשו' ופ' מור"ם בסמוך דב' וושטים טריפה מיהו י"ל דלאו בנטול ממש הוי