שלחנו של אברהם סד

ז' חרש שוטה וקטן וכו' פטור מלכסות כ' הב"ח ואם רוצה לכסות אינו רשאי דמאן דחזי סבר דשחי' מעלייתא היא כמ"ש בגמ' דפ"ו ע"א ע"ש ואינו מוכרח דבגמרא לא אמרו כן אלא לס"ד ולא קאי במסקנא וכ"נ מדאמרינן בפ"ק דביצה ד"ח גבי כוי מס' אמרי רבנן לכסייה ומ"ש התוספות ריש חולין בד"ה שמא דאין מוסרין להם לכתחי' דחיישי' לרואים והוכיחו מסוגיא הלזו שאני התם דאי מוסרין לכתחי' ודאי דאתי למימר שחיט' מעלייתא היא כיון דמוסרין לכתחילה והביאו מס"ד דגמרא לדוגמא בעלמא ומ"מ אין להקל נגד הב"ח וכן הסכימו האחרונים:

ה' דין כ' והוא הדין לכל פיסול וכו' הב"ח חולק ע"ז דכל פיסול ס' שהוא בשחי' אוקמוה אחזקת איסור והש"ך והפר"ח חלקו עליו וכ"נ דבלא בדק הסי' אמרי' בד"ט נבלה ומטמאה במשא ונראה מדברי התוספ' שם דמן התורה הוא ע"ש וכמ"ש הפ"ת ריש סימן כ"ה ולפ"ז מ"ש מרן בש"ע כגון ס' בעור נפגמה ל"ד בס' זה דאיכא חזקת סכין לא הוא הדין בכל ס' דשחי' כגון דרסה וחלדה ודלא כהרב שב שמעתא שג' פטו' ע"ש:

סימן כ"ט א' כתב הר"מ אע"פ דכולן הל"מ אין לך מפור' בתורה אלא דרוסה ולכן החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור משא"כ בשאר טרפיות והביאו הטור וכתב מרן בב"י שלא מצינו בשאר טרפיות דס' להקל והט"ז כתב דבס"ס קאמר דבדרוסה החמירו משא"כ בשאר טרפיות והא דשרי בסימן נ"ז די"ג ס"ס בדרוסה הינו בס' אם היה שם הדורס דקיל הוא ע"ש והרשב"א בחי' דנ"ג הק' בהיו שם שוורים הרבה אמאי לא שרי הא ס"ס הוא ותי' כל היכא דאפ' לברורי בבדיק' לא שרי בס"ס ע"ש ולפ"ד הט"ז ניחא דלא שרי בס"ס בדרוסה ומ"מ מתבאר מדברי הרשב"א דאם לא היה שם אלא שור אחד לא חשיב ס"ס דכיון דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן מוכחא מילתא דמעשה עביד בהו דלא כהט"ז וא"כ בס' אם היה שם הדורס ניחא שפיר משום ס"ס וק"ל לדברי הט"ז ממתני' בפ"ו דטהרות משנה ה' דקתני בנכנס בבקעה דפליגי ר"א ורבנן בספק ביאה דרבנן אסרי כמו ספק מגע ור"א שרי בספ' ביאה וא"כ לרבנן דקי"ל כוותייהו כמ"ש הר"מ בפי"ח מהלכות שאר א"ה אפי' בס' ביאה אסור וא"כ אי ס"ס אסור בדרוסה מדינא אמאי שרי בס' על ס' לא על ורש"י בע"ז ד"ע ע"א פי' דרבנן לא אסרו אלא בספק א' אבל בס"ס שרי והתוס' בב"ב דנ"ה ע"ב תמהו והוכיחו ממתני' דטהרות דלרבנן אפי' בס"ס אסרי ע"ש ועיין בתוס' דפסחים ד"י ע"ב ע"ש שדעת כולן שוה דלרבנן לא שני לן בין ספק מגע לספק ביאה והרע"ב שם כתב דר"א נ"ל מסוטה דאיכא ודאי ביאה דנתיחדה ולפ"ד אפי' לר"א אוסר בס' ביאה בעלמא ודוקא בטומאה דנ"ל מסוטה הוא דס"ל דס' ביאה שרי מיהו דבריו תמוהים מהגמ' דע"ז דמדמי ס' דיי"ן לספק טומאה ע"ש ומ"מ להט"ז ק' וי"ל דוקא בנכנס בבקעה הוא דס"ל לרבנן דס' ביאה אסור אבל בס' אי נכנס לבקעה כלל אפילו רבנן מודו דשרי כמ"ש הראב"ד בפ"כ מה' שאר אבות הטומ' גבי חנות ברשות הרבים ומרן בכ"מ כ' שגם דעת הר"מ כן וא"כ ס' על מכסין אותו ולא חיישינן להתרת חלבו דאמרינן דגבי דרוסה היינו ספק על לההוא מבוי כלל אבל על למבוי או לחצר וס' על בבית השוורים אסור אפי' בס"ס למאי דקי"ל כרבנן כמ"ש הר"מ אצל במיוחסות סקע"ו כ' דקי"ל כר"א דאמר ס' ביאה שרי ס' מגע אסור ועיין במהר"ם קלעי הובאו דבריו בספר מקור ברוך סי' ל"ג שמיישב ע"פ זה דברי הטור סי' קכ"ט דבס' מגע מיירי ע"ש והוא תימא. גם נראה מדבריו שם שנעלם ממנו דברי התוס' דב"ב ע"ש ועיין להרב כנ"הג סימן קכ"ט בהג"הט אות מ"ג ע"ש מיהו כ"ז הוא לדעת הר"מ אבל כל הראשונים חלקו וס"ל דכל הטרפיות נכללין בקרא דובשר בשדה טרפה והרשב"ץ בס' י"ש דט"ו הוכיח כן מגמרא דפ"ק דמנחות דממשקה ישראל ילפינן לטרפה שלא הי"ל שעת הכושר ואצט' מן הבקר להי"ל שע"הכ ולא משכחת דלא הי"ל שע"הכ אלא בבעלת ד' רגלים כמ"ש בפ' בהמה המקשה דע"ד וכ"נ מגמ' דזבחי' ד"ע הרי דאפי' שאר טרפיות הם מן התורה ול"ד דרוסה ע"ש ונ"ל דהר"מ מפ' דלא כפרש"י אלא הק' ממשקה ישראל לא ילפינן אלא מידי דלא הו"ל שע"הכ דומיא דערלה וא"כ ע"כ דלא נ"ל טרפה מהתם דהא ליכא בטרפה דאורייתא אלא בדרוסה והיא הי"ל שע"הכ וא"כ אפילו טרפה דלא הי"ל ש"הכ לא ילפי' מההוא קרא אבל יש להוכיח מברייתא דהתם דיליף טריפה מק"ו דבע"מ וא"א דכל הטרפיות הל"מ הא אין דנין ק"ו מהלכה דכשאתה אומר טרפה שאסור להדיוט א"ד דאסור לגבוה הוי הלימוד מאיסור טרפה להדיוט ומגמ' דזבחים י"ל דאזלא כמ"ד עובר ירך אמו הוא אפי' גבי טרפה ומ"ל בדרוסה כ' הפר"ח דאפי' לדעת התוס' בפ' ד"א דבס' טרפיות אזלי' להקל אפי' תלינן אחר שחי' בס' דדינא אזלי' להחמיר דכל תיקו' דאיסורא לחומרא והביא ראיות לדבריו והע"הש דחה ראיותיו ע"ש ועיין מ"ש בזה בסי' ק"י מ"מ בדעת התוס' נר' עיקר כדברי הפר"ח דכיון דמ"ש התוס' דאזלי' לקולא משום דאזלי' בתר חזקה א"כ בס' דדינא אזלי' לחומרא דלא אמרי' אוקי מילתא אחזקתיה אלא בס' דמציאות אבל בס' דדינא לא כמ"ש המש"ל בפ"ו מה' עדות ע"ש גם לפי מ"ש מהרימ"ט בחי' בפ"ק דקידושין גבי נתנה היא ואמר הוא דכיון דודאי איכא קידושין אלא דס' אי מהנו לא מוקמי' אחזקתיה עי"ש וה"נ דכוותה ועמ"ש בסימן ס"ט:

סימן ל' א' דין א' בהמה או חיה. כתב מהריק"ש והביאו הפר"ח דה"ה עוף היבשה ע"ש משמע דעוף המים מטריף בנחבסה כ"ש ולא בעי רובא אפילו בנחבסה קרוב לשבירה כמ"ש הפר"ח בשם רש"י והתב"ש חלק בזה דקרוב לשבירה אפילו דמים בעי רובא וכנ"ל מהגמ' דתני לוי כל טרפיות דמנו חכמים כנגדן בעוף יתר עליהם עוף נשבר העצם וכו' ומוקי בגמ' ההיא דנשבר העצם בעוף של מים ואי איתא לישמועי' יתר עליהן עוף של מים בנחבסה אע"ג דלא נשבר אלא ע"כ כל שלא נשבר נמי בעי' רובא כמו בהמה וחיה אבל בנסדק דהוא פי' דנחבסה לפ"ד הפרישה עוף המים טרפה בלא רובא והוא בכלל נשבר העצם וגם עוף דיבשה לדידן כן הוא ועיין בש"ך סק"ז וכ"כ התב"ש:

כתב מהרש"ל דטעמא דנחבסה טרפה משום