שלחנו של אברהם סג

בלא רוב בשר אבל למ"ד ברוב בשר נבילה נמי הוי ובהכי ניחא דבגמ' בחולין בחולין דת"ק ע"א קאמר נבילה נמי הותרה מכללה אצל כהנים והתם אליבא דר"ל שם מיירי וקאמר דהוי נבילה אע"פ דס"ל לר"ל אין שחי' לעוף מ"ה וע"כ דהתם במחזיר מיירי ועיין להתוס' בדכ"א בד"ה הותזו ע"ש:

סימן כ"ח א' דין א' בהגה אבל השחי' כשרה. מר"ן בב"י כתב א"ח הביא ראיה מהגמ' שאין הכיסוי מעכב האכילה ע"ש מהגמ' בביצה ד"ח ע"ב דאמרי' לא כוי בלכד אמרו אלא אפי' שחט בהמה חיה ועוף אין מכסין והיי' משום טרחא אין ראיה דלא מעכב הכיסוי מדלא שרי' איסור טרחא משום שיו"ט די"ל דלא שרי משום שיו"ט אלא דבר שלכתחי' לכד הוא דאסור ע"ש בתוס' בד"ה וא"צ אבל יש להוכיח מגמ' שם דאמרי' לא מבעיא ודאי דלא לשחוט אבל ס' אימא משום שיו"ט לשחוט ולא לכסי ע"ש וא"א הרי כשישחוט ולא לכסייה אסור באכילה ומימנע משיו"ט וכ"נ ממ"ש התוס' בד"ה אמר לתת טעם למה שנוהגים שמסלקין אפר הכירה לאפות פשטידא דהיינו טעמא דאיסור מוקצה שרי משום א"נ ע"ש וא"א דהכסוי מעכב האכילה א"כ אמאי לא שרי לכסות באפר מוקצה וע"ש במהרש"א:

ב' דין ב' על כסוי הדם בעפר. כתב הפר"ח דלא יאמר בעפר שהרי כשמכסה בשאר דברים המגדלין צמחים שאין נק' עפר ישנה הברכה ואין נכון לתקן ברכה בב' נוסחי והתב"ש הקש' הרי מצינו מטביל ידיו דיברך על טבילת ידים ע"ש וי"ל דש"ה דלא אפשר בענין אחר שהרי נטילה וטבילה ב' דברים חלוקין אבל הכא היה ראוי לתקן על כסוי הדם לבד ויועיל לכל כדי שלא לתקן תרי נוסחי ומ"מ האחרונים הסכימו לו' בעפר כפ' מר"ן:

ג' דין ג' ובלילה אם רישומו ניכר וכו'. כתב הרא"ש דאין שוחטין לכתחי' לתוך הכלי ובלילה יכסהו משום דאין שוחטין לתוך הכלים ע"ש והא דאמרי' בפ"ק דביצה ד"ח ליתי עשה דכסוי ולידחי ל"ת דיו"ט ק' הא אפשר לקיים שניהם דישחוט לתוך הכלי דהא דאין שוחטין לתוך הכלים הוא מדרבנן וא"כ מדאורי' אפ' לקיים שניהם ולא דחי עשה לל"ת גם קש' למ"ש רש"י בחולין די"ג דשוחט בגג יכול לשחוט לתוך הכלי דהכל יודעין דשחט לתוך הכלי כדי שלא לטנף גגו ע"ש וא"כ אפשר לקיים שניהם דישחוט בגג לתוך הכלי וה' פלתי כתב משום דחביבה מצוה בשעתה דחי אע"ג דאפ' לקיים בע"א כמו הקטר חלבים דתמיד דדחו שבת אע"ג דאפשר להקטיר בלילה משום דחביבה מצוה בשעתה ע"ש והא דאמרי' בגמ' דמנחות דע"ב ע"ב דלא אמרי' דשרי משום דחביבה מצוה בשעתה אלא משום דכבר דחתה שחי' את השבת ע"ש דוקא גבי שבת הוא דאצטריך לההוא טעמא משום דמדינא לא דחי אבל גבי יו"ט דמדינא אתי עשה ודחי ל"ת אלא משום דאפשר לקיים ב' בכ"הג אהני לן טעמא דחביבה מצוה בשעתה אע"פ דליכא טעמא דכבר דחתה שחי' ועי"ל וע"ש בתוס' במנחות בד"ה אמאי ע"ש ולעיקר הקושי סבור ייתי לומר הא דאמרי' בעלמא היכא דאפשר לקיים ב' לא דחי עשה את ל"ת אינו אלא מדרבנן וא"כ הם אמרו והם אמרו. ושוב ראיתי דמדברי התוס' בפסחים דפ"ה ע"א בד"ה כשהוא שכ' לרבא דמשום הפסד קדשי' ניחא מ"ש אבל לאביי דאמר דילמא פקע כיון דמדרבנן הוא מדאורייתא מיהא אפ' לקיים ב' ולא דחי וכ"כ מהרש"א שם ע"ש הרי מוכח דמדאוריי' הוא דהיכא דאפ' לקיים ב' לא דחי:

נ"ל דכוי מחוסר אבר מותר לשוחטו ביו"ט ויקבל דמו בכלי ויכסנו בלילה כיון דאין מקריבין מח"א לע"א דמה"ט כ' הפו' דאי נותן עפר בתוך הכלי מותר לשחוט לתוך הכלי כנ"ל:

ד' דין ח' מי ששחט הוא יכסה וכו' כ' הרי"ף בפ' החובל י"א הא דחייביה ר"ג קנס הוא דקנסיה וטעות הוא דהא פריך ארב ואי קנסא הוא קנסא מקנסא לא ילפי' ע"ש והוא תימא דרב גופיה ס"ל בפ' הנזקין דנ"ג ע"א ילפי' מקנסא ע"ש ונ"ל דיש לחלק דדוקא התם בפ' הניזקין דקנס כולל הוא דקנסו לבל מי שמדמע בכ"הג הוא דס"ל לרב דילפי' מקנסא אבל ר"ג קנסיה לההוא גברא לא ילפי' מינה דדילמא לההוא גברא הוא דקנסיה ולפ"ז אין להוכיח מדברי הרי"ף דס"ל מקנסא לא ילפי' ועיין לה' מש"ל רפ"ז מה' חובל :

ה' דין י"ד או עוף וכו'. כ' הב"ח עוף ע"ג בהמה פטור מלכסו' דדם עוף מועט הוא וה' קרבן נתנאל בפ"ק דביצה ד"ח הק' מדאמרי' התם שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו ז"בז אם יכול לכסות בדקירה א' יכסה ע"ש ול"ק דשאני התם חיה ועוף תרוויהו והוי דם החייב מרובה ולא כ' הב"ח אלא בשחט עוף לחוד:

ו' דין י"ז השוחט ונמצאת טרפה וכו' בת"כ איתא עוף יכול אפי' עוף טמא ת"ל חיה מה חיה שהיא מטמאה בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים אי מה חיה שאינה באם על הבנים אוציא עוף טהור ת"ל אשר יאכל וכ' הק"א דמדכתיב או הוא דדריש והקש' דמדכתיב או משמ' ששניהם מין אחד ע"ש ולפ"ד גם מאי דדרשינן בפרק כסוי הדם מה חיה שאינה מוקדש' וכו' מאו דריש דלא משמע היקשא אלא מאו. וק"ל מדאמרי' מרי' שם דפ"ו ע"ב בשחט חיות ועופות דלרבנן כסוי אחד לכולן דאו מבע"ל לחלק ור"י לחלק מדמו נפקא והשתא מנ"ל לר"י למדרש כסוי לכל אחד הא אצטריך או להיקיש' דמה חיה שאינה מוקדש' ובשלמ' לרבנן דרשא דלחלק ממשמעו' דאו וגם דרשא דמוקדש' ממשמעות' הוא דמשמ' שניהם מין אחד ושקולים הם אבל לר"י מנ"ל להצריך כסוי לכל אחד וצ"ל לר"י נ"ל מוקדש' מדרשא דמי שמחוסר שפיכה וכסוי כדאי' בר"פ כ"ה ור"א דאמר דרשא דמה חיה שאינה מוקדש' לרבנן קאמר דלרבנן מ"ל דנ"ל ממה חיה שאינה מוקד' ועפ"ז ניח"ל מה שהקשה מהר"ם לובלין בתשו' סי' ס"ד דכיון דקי"ל בסי"ו חוששין לזרע האב מס' הא אי חוששין לזרע אצטריך או לחלק כמ"ש התוס' וא"כ ע"כ דאתא לכסוי לכל אחד ואם כן הו"ל להצרוכי כסוי לכל אחד מס' כיון דמספק"ל אי חוששין לזרע האב ע"ש ועפ"ה ניחא דקי"ל כאוקמתא דר"א דמה חיה שאינה מוקדשת וכו' כמ"ש הכנ"הג הגהב"י אות ח"י וא"כ אפי' חוששין לזרע האב אצטריך או למה חיה שאינה מוקדש' וליכא יתורא למדרש כסוי לכ"א ועיין בת"כ שם בברייתא הסמוכה לברייתא הלזו: