שלחנו של אברהם סב

מדאורייתא הוי נבילה מדאורייתא ועיין למהרש"א בדי"א שכ' הא דסמוך מעוטא לחזקה הוא מדרבנן ועיין להרא"ש בתשו' כלל כ' סי' י"ד ע"ש:

סימן כ"ו א' דין א' ניקב הוושט וכו'. כתב מהרש"ל ביש"ש סי' י"ז דוקא בניקב אחר ששחט המיעוט אבל ניקב אחר ששחט הרוב אע"פ שעדיין לא נשחט הקנה אינו נפסל בניקב וכ' הדרישה דלרש"י בעי' כולו וכ"נ מדברי הב"ח והיינו דס"ל לרש"י דהבעיא דשהה במיעוט סי' היינו אפילו במיעוט בתרא וכיון דה' דברים פוסלין במיעוט בתרא ה"ה בניקב ועיין להכנ"הג אבל הש"ך כ' דוקא ה' דברים אבל ניקב הושט אינו נפסל אחר ששחט הרוב ע"ש וכנ"ל מגמ' דל"ב ע"ב דאמרי' הדר ביה ר"ז מדבעי בניקבו ב"מ בין סי' לסי' וכו' ודחי לדבריו דרבא קאמר ע"ש וא"א דלשי' רש"י יש לחלק בין רובו לכולו בניקב הושט א"כ כ"ש בניקבה הריאה אחר ששחט הרוב דקנה דטריפה שהרי מסתבר להטריף בניקבה הריאה יותר מניקב הושט כמ"ש הפ"וד והט"ז סק"ב וכ"כ הפר"ח וא"כ לא מכשר ר"ז בניקבה הריאה וב"מ אלא אחר שנשחט כולו וא"כ אמאי בעי לה אליבא דרבא הא מצי למבעי אפי' לדידיה בניקב אחר שחי' הרוב ונהי דל"מ למבעי בניקב הושט דהא נקובת הוושט נבילה כדתנן התם מ"מ מ"ל בניקבה הריאה וב"מ אחר שחי' רוב סי' א' דאסורה באכילה ומ"ל אי מצטרף לטהרה מידי נבילה אלא ע"כ ר"ז מכשיר ברוב וא"כ כ"ש בניקב הושט אחר שחי' הרוב דכשר אפי' לדעת רש"י מיהו ממ"ש הד"מ ס"סי כ"ד משם הגהת מהרא"ק דאם אחר שנשחט הרוב פסק הטבעת ממחברתו וכבר היתה שחוטה הוי עיקור ופסול מידי דהוה ניקב הושט במקום שחי' ששחט כבר דטריפה ע"ש מש' שדעתו לפסול בניקב הושט אחר שחי' הרוב וי"ל דלא משוה להו אלא לענין במקום ששחט כבר והא כדאיתא והא כדאיתא ולעולם בושט אינו נפסל אחר שחי' הרוב אפילו לדעת רש"י וכמ"ש הש"ך:

סימן כ"ז א' כתב הטור כל שנפסלה בשחי' נבילה וכל ששחי' כראוי וד"א גרם לה ליפסל טריפה וכתב הב"ח דנ"מ לענין איסורין מבטלין זא"ז בסי' צ"ח וביאר דבריו בק"א דהיינו בנבילה של שור ועז ע"ש וס' פרי תבואה בחי' התשו' רט"ל ע"ג תמה ממ"ש הר"מ בפ"ד מה' מ"א בל שהוא מלאו אחד מצטרפין מב' לאוין אין מצטרפין חוץ מנבילה וטריפה שאע"פ שהן ב' לאוין מצטרפין דטריפה תחי' נבילה היא וא"כ כיון שמצטרפין אע"פ שהם ב' לאוין אין מבטלין זא"ז ע"ש וכבר כ' התוס' בזבחים דמ"ח ע"א בד"ה הפיגול אע"ג דפיגול ונותר מצטרפין זע"ז היינו בדלא מערב אבל במערב מבטלין זא"ז ע"ש ור"ן דכוותה אע"פי שמצטרפין זע"ז מ"מ במערב י"ל דמבטלין זא"ז כיון שהם ב' שמות ממ"ש ועיין להתוס' ברפ"ג דכריתות מיהו נ"ל דנבילה וטריפה אין מבטלין זא"ז ממ"ש התוס' במ' השוחט דל"ב ע"א בד"ה ורמינהי שהק' מאי פריך נימא דאשמועי' דהוי גם טריפה ונ"מ לחתך וכו' ותי' דמתני' משמע ליה לאחר שחי' ואי איתא דנבילה וטריפה מבטלין זא"ז אכתי נ"מ היכא דנתערב עם טריפה דאינה מתבטלת דאי לא הוי אלא נבילה בטילה בטריפה וא"כ מתני' דפ' השוחט אשמועי' דהוי נבילה ונ"מ אם נתערבה עם נבילה אחרת דל"ב ומתני' דפ' א"ט אשמועי' דהוי טריפה ונ"מ אם נתערב עם טריפה דל"ב אלא ע"כ דס"ל נבילה וטריפה אין מבטלין זא"ז מהך טעמא דטריפה תחי' נבילה כמו שמצטרפין זע"ז:

ב' כתב הטור נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבילה והתוס' בפ' השוחט דל"ב ע"ב כ' דדוקא בנשבר החוט ומהר"ץ בתשו' סי' ב"ח כתב דמסתמיות דברי הר"מ והטור נר' דאפילו לא נשבר החוט נבילה ע"ש וכנ"ל מדברי התוס' בזבחים דס"ט ע"ב בד"ה אי שכ' דאפילו טריפה אינה חיה לא מטמאה מחיים כמו נבילה מדאמר זעירי בחולין נשברה מפרקת ורוב בשר נבילה אבל בלא רוב בשר לא אע"ג דמלק סי' א' ומפרקת כדמשמע התם דפריך וכי מתה עומד ומולק ע"ש ונראה דכוונתם משום די"ל דאי ליכא רוב בשר אפילו טריפה לא הוי לזה כ' דאפי' סי' א' ומפרקת לא מטמאה אע"ג דבסי' א' הוי טריפה והיינו מדפריך שם גבי עולת העוף וכי מתה עומד ומולק דהיינו משום דחותך רוב בשר עם סי' א' וכמ"ש הריטב"א שם וכ"כ מהרש"א בדברי רש"י וכ"נ מהגמ' שם דכ"ט דאמרי' סי' א' בחוץ וסי' א' בפנים פסולה שכן עשה וכו' והא בלא"ה פסולה דכבר מתה בסי' א' בחוץ לשי' רש"י שם דמיירי בעוף אלא ע"ב דאינה מתה בלא רוב בשר וע"ש בתוס' וברש"י ד"ע ע"ב בד"ה אלא אמר מר וכו' ע"ש וא"כ הגמ' לא פריך וכי מתה אלא ברוב בשר וסי' א' ולמסקנא שם דהמליקה בלא רוב בשר ניחא ליה וא"א דטריפה אינה חיה ומטמאה מחיים הרי בסי' א' לחוד נטרפה ואכתי תק"ל וכי מתה וכו' כנ"ל בכוונתם והשתא אי דזעירי בנשבר חוט השדרה הו"ל לאוכוחי בפשי' למ"ל רוב בשר הא בנשבר החוט לחוד טריפה א"א דטריפה מטמאה מחיים אלא ע"כ דס"ל להתוס' דזעירי בלא חוט השדרה קאמר:

והנה מדברי התוס' הללו נר' דשובר שדרה דקתני בברייתא דחולין גבי מליקה לאו היינו חוט השדרה כמ"ש רש"י שם דכ"ח דא"כ הו"ל לאוכוחי בפשי' מכח טרפיות דחוט השדרה וכי מתה וכו' ולפ"ז אין טרפיות במליקה למ"ד אשלמ"ה ומ"ש בגמ' בחולין דכ"ח נהי דטריפה הוי תהני ליה מליקה וכו' לרווחא דמילתא וקושטא הוא דאינו טריפה וכ"כ מהר"ם מלובלין שם לחד תי' מטעמא דכולא חדא מליקה היא ע"ש ובזה ניחא מה שדקדק הרשב"א בחי' דכ"ט ע"ב אמ"ש בגמ' סי' א' למעלה וסי' א' למטה לכ"ע חייב שכן עשה בו מעשה חטאת וכו' דאמאי ל"ק שכן עשה בו מעשה טריפה ע"ש ועפי"ה ניחא דהתם קאמרי' לר"ל דס"ל אינה לשחי' אלא לבסוף ור"ל ס"ל בנזיר דכ"ט דאין שלמ"ה ולדידיה ליכא טרפיות כלל במליקה אך מדברי התוס' שם בד"ה כגון שכתבו מ"ט מאן דפטר כיון דבמליקה ל"מ אלא בשחי' ע"ש נראה דאי מחייב במלק בחוץ ניחא דמיירי במלק וליכא הכשר שחי' בחוץ וא"כ נר' דאפי' למ"ד אשלמ"ה הוי טרפה וכ"כ בדכ"א בד"ה לא גם הרשב"א בחי' דכ"ח הק' קו' מהר"ם לובלין ותי' דההיא דנזיר במחזיר כתי' הב' שתי' מהר"ם ולפ"ז למ"ד אשלמ"ה אם מחזיר שרי ואם לא החזיר טרפה והיינו למ"ד בדכ"א דחותך שדרה ומפרקת