שלחנו של אברהם סא

דחמיר דק"צ הוא מודו רבנן ופיסולא נמי איכא ובהכי ניחא גם מה שהק' ע"ד התוס' בחולין די"א ע"א בד"ה אבל ע"ש בחידושי' וקצת ראיה מדאמרי' בר"פ האיש מקדש ושחטו אותו והלא אין שוחט אלא אחד ועיין בירוש' בר"פ מקום שנהגו והנה מירוש' דיומא הלא שמענו דקרצו היינו ב' או רוב ב' וא"כ מאי דקתני ומירק היינו חוץ מב' סי' היינו הוורידין וניחא בזה מה שהק' התוס' בד"ה למ"ל למרק דבחולין נמי בעי' כל הב' סי' ע"ש דהא פי' ומרק היינו חוץ מהב' סי' ומ"מ אפילו לדברי הלח"מ בפי' דמתני' לדינא קי"ל דב' שוחטין זבח א' לכתחי' דהילכתא כחכמים וכמ"ש הר"מ בה' פיסה"מ אבל בא' למעלה וא' למטה לכתחי' לא שמא ידרסו זע"ז וכמ"ש בה"ש וכדכתי' וכ"ד הפר"ח ואע"ג דבגמ' דכ"ט מש' דחכמים מיירי בזאח"ז מ"מ כ"ש בב"א כמ"ש התוס' שם בד"ה א"כ ועיין לה' תב"ש בסי' כ"א ע"ש:

ג' דין ה' בהגה המנהג להטריף וכו' המרדכי בר"פ השוחט דקדק מפירש"י שכ' דלא לשוויה גסטרא שיחתו הסי' ותו לא דאסור לחתוך המפרקת אחר שחי' הסי' דרך שחי' אבל מהר"ם כ' דמ"ש רש"י ותו לא היינו דא"צ ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בד"ה ותו שכך הבינו מפרש"י ע"ש. וק"ל דבפ' כ"ה דקי"ג בעיא היא בגמ' בשבר המפרקת אי מיתסר דנבלע הדם בתוכה ופירש"י אפילו במליחה אינו יוצא והרי"ף והר"מ פי' לאוכלו באומצא הוא אבל ע"י מליחה יוצא ומ"מ לדעת רש"י אסור אפילו ע"י מליחה וא"כ דברי רש"י בפי' דלא שוויה גסטרא מתפרשין כפשוטן ומשום בליעת הדם וי"ל דמ"ל דמיעוטא דקרא דלא לשוויה גסטרא לענין הכשר שחי' ולא לענין בליעת הדם דדוחק הוא דפשיט"ל להגמ' בפ' השוחט מאי דבעי"ל בפ' כ"ה ועוד נר' דס"ל. כמ"ש הרא"ה בב"ה דכ"ג דשבירת המפרקת דמבליע דם היינו דרך שבירה אבל דרך חתיכה כמו שחי' לא אבל הרשב"א בתה"א שם מפ' טעמא דקרא משום בליעת דם ע"ש. ועפי"ה ניחא מה שהק' התוס' בד"ה ותו תרתי קראי דלא לשוויה גסטרא למ"ל דכיון דמשום בליעת דם הוא י"ל חד בחולין וחד בקדשים וצריכי והצריכותא מתבאר מדברי הרשב"א שם ע"ש והרא"ה חלק על הרשב"א והוכיח ממתני' דהותזו ראשיהן ע"ש ועיין בחולין דכ"א ע"א בפלוגתא דר"י ור"ל ובתוס' שם ע"ש. והנה מדברי הרשב"א והרא"ה מתבאר דאם שבר המפרקת אחר חתיכת הסי' אינה נטרפת בכך וכמ"ש מרן בב"י וכ"ה כל הפו' והש"ך הוכיח מהגמ' ד"ך ובס' הארוך דחה ראייתו מדאמרי' מרי' וא"א מחזיר שוחט נמי כשר וא"א אמאי כשר ע"ש ואפי' למ"ש רש"י שם דמחזיר ואינו חותך כל הסי' מ"מ ק' הגמ' גופא אמאי לא מוקי לה בכ"הג ומנ"ל לומר כן ועוד יש להוכיח מדאמרי' התם יקבלו הרובים את תשובתן כשר בשחי' פסול במליקה לאו למעוטי כ"הג ע"ש ומש' דפריך גם למ"ד אף מחזיר והשתא נימא דלמעוטי שבר המפרקת אחר שחי' הסי' דמליקה כשר ובשחי' פסול דלמ"ד אף מחזיר ודאי כיון דאפילו שבר המפרקת קודם חתיכת הסי' כשרה כ"ש אחר שחי' הסי' ומדלא מוקי לה בהכי מוכח דגם בשחי' כשרה וכן הסכימו כל הפו' בהפ"מ והפר"ח כ' אפי' בלא הפ"מ המיקל לא הפסיד:

כתב הלבוש דטעם הפוסלין חתיכת המפרקת אחר שחי' הסי' משום דרסה ע"ש ועיין פירש"י שלא כתב טעמא דדרסה אלא בל"א ע"ש:

ד' דין ח' החליד את הסכין וכו' שחי' פסולה היינו מס' דכל אלו בעיות הם בגמ' שלא נפשטו והפ"ת דקדק מדברי בעל ה"ג דתחת העור פסולה מדינא ולא מס' ע"ש והתוס' בד"ה החליד כ' דאפי' לרב דלא בעי שחי' מפורעת זו פסולה משום חלדה ע"ש מש' דלשמואל דבעי' שחי' מפורעת בזו פסולה גם מטעם דבעי' שחי' מפורעת וא"כ להפו' כשמואל הביא דבריהם בהג"א שם תחת העור פסולה מדינא כדעת בעל ה"ג ועיין להרב כנ"הג בהג"הט מ"ש ע"ד מהרי"ו ע"ש:

ה' דין י"א וכן אם שחט מיעוט הא' בחלדה וכו' היינו בוושט אבל בקנה אינו נפסל במיעוט קמא בחלדה כן הסכימו הש"ך והפר"ח דלא כמהרש"ל ע"ש וכן מצאתי להרמב"ן בחי' די"ז ע"ב שכתב וז"ל ויש לי לדקדק בשוחט עוף בסכין שיש בה פגימה א' בקנה למה הוא פוסל שהרי פגימה קטנה א"א שיקרע מן הסי' אלא משהו ותהוי קוץ בעלמא הא קנה ברובו הוא ע"ש הרי דבעקור מדמה לחצי קנה פגום אפילו שהוא בשעת שחי' ול"ד שהייה ועיין להרשב"א בחי' די"ט ע"א ע"ש:

ו' דין ט"ו בהגה ונ"מ לענין חלבו וכו' הש"ך הק' מגמ' דמ"ב ע"ב דפריך וליחשוב סי' שנדלדלו ברובן ע"ש וי"ל דהגמ' פריך אליבא דרבא דמשני בדל"ב ע"ב אלו אסורות קתני יש מהם טריפות ויש מהם אסורות ע"ש מיהו האחרונים החמירו דכיון דאין שחי' מועלת בו חלבו וביציו אסורות ונ"ל ראיה ממ"ש התוס' בדל"ב ע"א בד"ה ורמינהי וא"ת דנקט איסור טרפה לאשמועי' שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי אף משום טרפה ע"ש וא"א הול"ל דנ"מ לחלבו וביציו מחיים דלא הוי נבילה מחיים דאי משום דל"מ ביה שחי' חלבו וביציו מותרין והא עדיפא דהנ"מ שכתבו התוס' לא אתיא אליבא דר"ל בפ' ג"ה דק"ג דס"ל אמ"ה מן הטריפה א"ח אלא אחד לכולהו אוקמתי גם לא אתיא אליבא דר"י לאוקמתא קמייתא ולא אתיא אלא לר"י לשאר אוקמתי וכוונתם דלהנך אוקמתי אמאי הוצרך ד"י לשנויי כאן הא קודם חזרה וכו' אבל הנ"מ לחלבו וביציו אתיא לכ"ע אלא ע"כ דחלבו וביציו אסורין כמ"ש הא האחרונים ועיין להרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ג ע"ש:

סימן כ"ה א' דין א' אסור וכו' והוי נבילה דאורייתא כ"נ ממ"ש הר"מ בפ"א אם לא בדק הסי' אחר שחי' נבילה ולא כ' ס' נבילה כמ"ש גבי נאבד הסכין ע"ש וכ"כ הכנ"הג ועיין בפר"ח אבל הפ"ת הוכיח דלא הוי אלא מדרבנן ממ"ש התוס' בד"ה אסורה ע"ש וי"ל דהתוס' כאן אזלי בשי' רש"י דבחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מ"ה וכי מתה אזדא ליה חזקת איסור ומאי דמחזקינן מאי' לאיסור היינו מדרבנן ועיין להרשב"א בחי' שם אבל לפמ"ש התוס' בכ"ד דבחזקת איסור שאינה זבוחה אכתי בחזקת איסור וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וא"כ הוי ס' דאורייתא ועי"ל דהתוספות ס"ל ס' דאוריי' לחומרא הוא מדרבנן אבל לדעת הראשונים דס"ל ס"ד לחומרא הוא