שלחנו של אברהם ס

המים נבילה אלא ע"כ דיש לחלק בין איסור מחמת עצמו לאיסור דע"י בליעה אפי' אמרי' דנ"נ וא"כ ע"כ דס"ל כהב"ח ועיין מהרש"א בפ' ג"ה דצ"ט ע"ב בד"ה והאמר שנעלם ממנו דברי התוס' הללו:

סימן כ"ג א' דין ה' יש מי שאומר שכל שלא נגמר וכו'. כ' בדריש' סק"ח דה"ד אם אחר ששחט חזר הוא בעצמו וגמר השחי' אבל אם אדם אחר גמר השחי' לא נפסלה במיעוט בתרא והוכיח כן משחט ישראל וגמר נכרי דכשירה כמ"ש בסי' ב' ע"ש והב"ח בק"א בסי' ב' וכאן הוכיח דאפי' אדם אחר גמר השחיטה פוסל במיעוט בתרא דהא בעיא דשהה במיעוט סי' קאי אכולא מתני' ותנן השחיז הסכין ועף ובא חבירו ושחט וכו' אם שהה וכו' מש' דאפי' גמר אחר פוסל ושאני דגמר נכרי דקוץ בעלמא היא ואפי' אחר שהייה גמר הנכרי כשרה ועיין להש"ך סימן ב' סקכ"ז ובסכין פגומה אפילו להב"ח פסולה כיון שגמר ישראל ול"ד לגמר נכרי וכ"כ הב"ח בסי' כ"ד וכ"ה הש"ך דלא כהר"ץ בשחי' דמתיר בסכין פגומה אחר שחי' הרוב ע"ש ובפ' השוחט דל"ב תנן שחט הוושט ופסק הגרגרת פסולה פירש"י דהיינו עיקור ובבהמה מיירי ע"ש נר' דבעוף כיון דהכשרו בסי' א' אחר שנשחט הושט לא נפסל תו בעיקור שהוא בסכין פגומה לדעת רש"י וא"א אמיעוט בתרא נפסל בסכין פגומה א"ש מתני' אפי' בעוף דכל השחי' צריכה להיות בולה בהכשר מיהו לפמ"ש בסי' כ"א בדעת רש"י דבעוף לכתחי' בעי' כל סי' א' מדאורייתא אבל מדרבנן רוב ב' סי' ע"ש א"כ י"ל כיון דלא בעי' מדאורייתא אפי' לכתחי' סי' ב' לא פסלה בסי' ב' ול"ד למיעוט בתרא דסי' א' דש"ה דבעי' לכתחי' כל הסי' מדאורייתא וכ"נ ממ"ש רש"י בבעיא דשהה במיעוט בתרא אם שוהה וכו' מוטב וכו' דנראה דמהיות טוב ולא מדינא והיינו משום דקאי בשחט רוב ב' סי' בעוף ע"ש ועפי"ז צדק ה' שבות יעקב ח"ב סי' נ"ד שהתיר בנדונו בשחט הקנה בעוף ואחר שהוליכו לביתו מצאו עדיין חי והחזירו לשוחט וגמר הושט ע"ש והנ"ב מ"ב חי"ד סי' ב' דחה דבריו מהלכה וכ' דע"כ לא מבע"ל בגמ' אלא במיעוט אבל בשייר מהושט ושחטו אחר שהוליכו לביתו נבילה דאוריי' היא ע"ש ולפי מה שנתבאר דברי רש"י נכונים בטעמם לדינא:

סימן כ"ד א' דין ב' שחט בהולכה וכו' דעת מר"ן דבשחי' הסי' נמי בעי' ב' צווארים כמ"ש הרשב"א והר"ן והרא"ש והטור אבל דעת הר"מ בפ"ג והרא"ה בב"ה והרמב"ן בחי' דדוקא בהתזת כל הראש הוא דבעי' ב' צווארים אבל בחתיכת הסי' לבד לא בעי' כולי האי ע"ש ותמהני דהרמב"ן גופיה בחי' די"ז ע"ב גבי פגימת הסכין כ' וז"ל הוי יודע האי סכין דקאמרי' הכא בסכין שיש בה שיעור שחי' בלחוד דהיינו מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר ואם יותר מכאן אע"פ שיש בה פגימות הרבה שלא תדון כמגירה כגון דמרחקי מהדדי שיעור שחי' והכי תניא אם יש בין פגימה לחברתה מלא ב' בצואר שחי' כשרה ע"ש הרי דאפילו לשחי' הסי' בעי' מלא ב' צווארים:

ב' דין ד' שנים אוחזין בסכין וכו'. משנה בפ' השוחט ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו זה למעלה וזה למטה שחי' כשרה וכ' הפר"ח סתם לן תנא כחכמים דב' שוחטים זבח א' בקדשים דמתני' בקדשים אוקימנא לה בגמ' ע"ש ונ"ל דמפ"ל למתני' בתרי בבי ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו לכתחי' ושוב תנא אפילו זה למעלה וזה למטה שחי' כשרה בדיעבד דלכתחי' חיישי' שמא ידרסו זע"ז וכ"נ מדברי מרן בכ"מ בפ"א מהלכות פיס"המוק דאמ"ש הר"מ אפי' לכתחי' שוחטין זבח א' כתב משנה בפ' השוחט ולפי"ז ניחא דבפ"ב מה"ש כ' שחי' כשרה מש' דיעבד והיינו בזה למעלה וזה למטה אבל ב' אוחזין בקתא דלכתחי' שרי סמך אמ"ש בה' פיס"המ ובהכי ניחא דהגמ' בדכ"ט דייק דסיפא דקדשי' משוחט ב' ראשים כא' ואמאי לא דייק גם מב' אוחזין בסכין דאי בחולין אפילו לכתחי' נמי משום די"ל מתני' תרי בבי קתני כדכתי' אבל ה' לח"מ בה' פיס"המו כתב דממתני' אין ראיה דבדיעבד קתני ע"ש וכ"נ דהא סיפא אוקימנא לה בקדשים ואמרי' בגמ' רוב א' דקתני רוב דכל א' וא' משום דבעולת העוף בעי' ב' סי' ולפי"ז אתיא כראב"ש דבמליקה ברוב ב' סגי וכן גריס הרשב"א בגמ' ע"ש וא"כ ע"כ גם סיפא דב' שוחטין זבח א' בדיעבד הוא כי היכי דתיקום כראב"ש דאל"ה צריך לדחוק דהאי תנא ס"ל כראב"ש בחדא ופליג עליה בחדא וכ"נ ממ"ש התוס' בדכ"ט ע"ב בד"ה א"כ דהומ"ל הא אין ב' שוחטין זבח א' ע"ש ומאי קו' נימא דרבנן הא דס"ל ב' שוחטין זבח א' אלא ע"כ דס"ל דמתני' ראב"ש היא מדתני' רוב דכל א' וכדכתי'. מיהו לזה י"ל במאי דאיתא בירוש' דיומא בפ"ד אמתני' דהביאו לו התמיד קרצו תני ר' אושעיא שוחט בו ב' או רוב ב' בעצמו מתני' אמרה כן קרצו וכתב הק"הע שם דקרצו היינו מפריד שמפריד ב' הסי' ע"ש ש"מ מדקתני קרצו דבעי' שהכ"ג בעצמו שוחט רוב ב' לפחות וע"כ דטעמא משום דבעי' כל עבודת יו"הכ בכ"ג וא"כ אמאי מייתי הגמ' מדתניא כל עבודות יו"הכ וכו' מגופא דמתני' ש"מ מדבעי' קרצו כ"ג וע"כ דטעמא אחרינא איכא משום שלא יהיו ב' שוחטים זבח א' וראב"ש ומקשו התוס' דאי לא מרקו פסול הו"ל ב' שוחטין זבח א' וא"כ בלא הך בריית' דכל עבודות יו"הכ וכו' ממ"נ קשי' ובהכי ניחא גם מה שהק' ה' מלכי בקדש שם בליקוטיו אמ"ש התוס' ביומא בדל"ב בד"ה א"כ דאם ב' שוחטין זבח א' פסולה והוא נגד סוגיא דחולין דקאמר אא"ב בקדשי' היינו דלכתחי' לא מש' דבדיעבד כשר ע"ש ועפי"ה י"ל דאי טעמא דקרצו משום שלא יהיו ב' שוחטים זבח א' ע"כ דפיסול איכא דאי דיעבד כשר בכ"הג דלא אפשר הוי בדיעבד כמ"ש הרב מלכי בקדש שם ע"ש וגמ' דקאמר אא"ב דקדשים וכו' היינו למסקנא דטעמא דקרצו משום דכל עבודות יו"הכ וכו' ועי"ל דקאמר אא"ב בקדשים וכו' דמש' דלכתחי' לבד היינו בא' שוחט ב' ראשים כא' אבל בדרשא דאין ב' שוחטין זבח א' פיסולא אי' ועיין בתוס' לקמן בד"ה תרי ועמ"ש בחי' בחולין ריש ד"ל ועוד נר' ליישב דברי התוס' כאן וביומא דס"ל דהא דפליגי רבנן וס"ל ב' שוחטים זבח א' היינו בשלמים דוקא דטעמייהו דרבנן משום דקרי ביה תזבחוהו בלשון רבים כמ"ש הרמב"ן בחי' שם לעיל וקרא בשלמים כתיב אבל קרבן תמיד