שלחנו של אברהם נט

מצומצם בעלמא ואין להקשות כיון דחצי אחד כעוף איירי בקדשים היכי גזרי' ומביאין קדשים לבית הפיסול דכ"הג אי' בפ' הניזקין דנ"ד וכ' התוס' דאמרי' לא יזרוק וממילא הזבח נפסל ומהרש"א כ' ע"ד התוס' שכ' דהך סיפא איירי בקדשי' דהא דפריך הגמ' מינה למ"ד מע"מ כרוב ולא משני קדשים משום דלדם הוא צריך היינו משום סיפא שמעי' דסיפא דקתני רוב הוא רוב ממש וא"כ דומיא דידה רוב דרישא דאיירי בחולין רוב ממש ע"ש ולפמ"ש הרמב"ן והרשב"א בחי' דהא דלא פריך הגמ' למ"ד מע"מ כרוב מריש' דרוב דאיכא לאוקומי דהיינו רוב משוייר ע"ש ליתא לתי' מהרש"א דכיון דעיקר קושית הגמ' היא משום דומיא הא ע"כ רוב דסיפא רוב שחוט היא דהא שחי' כשרה קתני וא"צ להכריח מבבא דחצי והתוס' ע"כ דס"ל כדברי מהרש"א ולא ס"ל לפרושי ברוב משוייר וכ"נ גם מדברי התוס' בר"פ שכ' דבבא דחצי שמעי' לה מרישא דרוב ע"ש הרי דלא ס"ד לפרושי ברוב משוייר ומ"מ אזדא לה ראיית הפר"ח מס"ד דגמ' וכמו שנתבאר ומה שהוכיח הפר"ח דבעי' רוב הניכר מדאמרי' בפ"ק דחולין בעולת העוף ב' או רוב ב' ומוקמינן לה מאי ב' הדומין לב' ואי הוה תני רוב ב' הו"א רובא דמינכר ש"מ דכ"מ שהוזכר רובא הוא רובא דמינכר ע"ש לא ראה דברי רש"י שם שכ' לכתחי' רובא דמינכר ובדיעבד סגי ברוב מצומצם וא"כ צריכי תרוויהו ובלא"ה י"ל דדוקא בעולת העוף הוא דהו"א רובא דמנכר דגזרי' דילמא לא עביד רובא דחייש שמא יבדיל גם מ"ש מפ' העור והרוטב כבר כ' הרשב"א דדוקא בעולת העוף כמ"ש ומהרש"א שם בתוס' כ' דבשחי' דעלמא בעי רובא דמינכר ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ ליבעי כולהו ב' ואמאי סגי ברובא דמינכר הא גבי בגד בעי' דליקרעיה כוליה ולא סגי ברובא דמינכר כמ"ש מדברי רש"י שם ומשנה שלימה שנינו ב' או רוב ב' גבי שחי' בר"פ השוחט אלא עכ"ל כמ"ש הרשב"א וא"כ אפי' רוב מצומצם והר"ן בחי' כ' על תי' התוס' דלא מחוור די"ל אה"ן ע"ש וק' הא אמרי' בפ"ק דחולין ב' או רוב ב' ומוקמי' ליה ברוב מצומצם והו"ל לפסול משום גזירה כמ"ש גבי מטלית אפי' בדיעבד ולענין הלכה הפר"ח הסכים דבעי' רוב הניכר בס' המרדכי ואגודה והק' הפ"ת מדקתני חצי א' ולא קתני ריבותא אפי' רוב מצומצם ולפמש"ל ל"ק דההיא סיפא איירי בקדשים ובקדשים לא גזרי' דכהנים זריזין הן כדאמרי' בפ' הע"והר ומדברי התוס' בד"ל ע"ב בד"ה החליד שכ' דליכא שהייה בקנה בעוף אפי' מדרבנן נר' דברוב מצומצם סגי אפילו מדרבנן ראי איתא משכחת לה ברוב מצומצם דמדאורי' כשר ושהה ואח"כ גמר רוב הניכר דמדרבנן פסולה אלא ע"כ דברוב מצומצם סגי והחצי הוא בכלל המיעוט ועיין למהר"ם לובלין שם ומ"מ יש להחמיר כדעת מהרש"א והפר"ח וכ"פ התב"ש להחמיר דלא כהפ"ת:

ה' אם שחט רוב הקנה ועור החיצון של הושט ועור הפנימי לא נשחט כתבו הפוסקים דשחיטתו פסולה והפלתי הוכיח מדלא אשכחן כל שהו כשחיטת בהמה בספ"ב דחולין ר"מ ע"ש והע"הש נר"ו דחה דהוי מום ע"ש ומדברי רש"י שם מוכח דמאי דלא אשכחן לה בבהמה משום דבעינן שני סימנים ולפ"ד ה' סגי אפילו בסי' אחד הוי מום אלא ע"כ דלא הוי מום דבעי' מומין שבגלוי כמ"ש מדברי הר"מ בפ"ב מהלכות א"מ ע"ש וחצי קנה פגום מכוסה בעור והוי מום שבסתר ומ"ש מדברי הרא"ם היינו דענין השחיטה הוי בגלוי אבל הכא בשעה שקרע העור נשחט תכף ובהדי הדדי אתו וכ"נ מדברי התוס' בחולין דכ"ט ע"ב בד"ה כגון שהק' לוקמה בבהמה ובחצי קנה פגום וא"א דהוי מום לא מק' מידי ואחז"ר נראה בעליל ס' בית אפרים וראיתי לו סי' שעמד בזה אי חצי קנה פגום ומסיק דלא הוי מום מט"א ע"ש וכ"נ להוכיח ממ"ש רש ד"ל ע"א בשוחט בשנים ושלשה מקומות דשחט מיעוט ואח"כ שחט במ"א רוב ע"ש בתוס' ופריך בגמ' משנים אוחזין וההיא בקדשים מוקי לה בגמ' בדכ"ט וא"א הא הוי מום במיעוט קמא ששחט אלא ע"כ דלא הוי מום:

ו' דין ג' כשיש רוב אפילו במקום הב' וכו' רש"י פי' מימרא דרב בכה"ג ואם כן לשמואל פסול ויש קצת פוסקים כשמואל וכתב מהרש"ל ביש"ש דוקא רובו אבל שחט כולו במקום הב' כשר לכ"ע ע"ש ולפי זה מאי דפריך מכ' אוחזין ולא מוקי לה בכולו משום דסתמא קתני ולפמ"ש התב"ש סק"ח דההיא דב' אוחזין לכתחילה הוא מדקתני עלה שמא יטרפו ולא תני שמא טרפו ע"ש א"כ בכולו מיירי דלכתחי' בעי' כולו ומאי פריך לשמואל וי"ל ראי ברובו פסולה לשמואל לא הו"ל למשרי לכתחיל' בכולו דליגזור דילמא אתי למעבד רובו כמו שגזרו בשחיטה דעלמא דבעינן לכתחילה כולו דילמא לא עביד רובא:

סימן כ"ב א' דין ב' אם בישלו וכו' כתב הב"ח דלמ"ד חנ"נ אפי' בשאר איסורין צריך ס' גם נגד הקליפה דנאסרה במליחה ע"ש והפלתי תמה דמ"מ הקליפה דין בשר היא ולא דם וכיון דיש ס' נגד הדם כ"ש שיש ס' נגד הקליפה והעה"ש הביא דברי התוס' בחולין דק"ח ע"ב שהוכיחו דכיון דנאסר מכח נבילה הוי דין כשר כבלוע שבה ע"ש וי"ל דלא כ"כ התוספות אלא דלא נימא דהוי מב"מ ועיקר הטעם שלא יהיה האיסור חמור מן האוסר כמו שכ"כ להדיא אבל הכא אמרי' דבטל דהשתא מיהא בשר ואין נאסר יותר מן האוסר אבל מדברי התוס' ד"ק סר"ה שקדם וסילקו נר' כהב"ח שכ' יורה גדולה איך מגעילין אותה כיון שאין במים ס' נגד הפליטה ואין לומר דיחזור ויגעיל שנית דכיון דהמים נעשו נבילה חוזרין ואוסרים ע"ש וא"א מאי קו' אפי' חוזרין ונבלעין כשיגעיל ב' ש"ד דכשחוזרין ופולטין שנית הוי מב"מ ובטיל ברוב אלא ע"כ כיון דנאסרו מכח הבלוע דנעשה נבילה דין בשר הבלוע בהם אית להו ולא מים וה"נ דין הדם הבלוע בהם ולא בטיל וסבור הייתי לומר כמ"ש בתשו' הרמ"ע סי' צ"ו דהיינו טעמא שהחמירו במחבת ש"ג דבעי ליבון ומחבת של חמץ סגי בהגעלה משום דמחבת של גוים מטגנים בה במשקים של איסור כגון שומן ושמן וכיוצא א"כ המחבת בולעת האיסור שלא ע"י אמצעי ולכך בעי ליבון אבל מחבת של ישראל המשקין היתר הם ואין אסור אלא משום בליעת האיסור וא"כ מקבל ע"י אמצעי וסגי בהגעלה ע"ש ולפ"ד ע"כ מה שצוה הכתוב להגעיל כלי מדין לאו על מחבת דלא סגי לה בהגעלה וא"כ י"ל דהתוס' מק' כיון דהמים נעשו נבילה הוו המים איסור ובלע הכלי שלא ע"י אמצעי ולא סגי בהגעלה מיהו הא ליתא דא"כ אמאי לא הוק"ל בם מיורה קטנה דכשבישל בה הגוי איסור נעשים