שלחנו של אברהם ו

דפטור מד' דברים דמדבריו יש ללמוד דמי שעדיין לא התפלל וסבור שעדין ישאר זמן וכו' דמתפלל ערבות ב' וכ' הנ"י מיהו גבי תפלה נר' דהוי פושע כיון שאמרו חז"ל לא יעמוד לפני הספר סמוך למנחה הוי פושע ע"ש ומרן פ' כדבריו הראשונים. ונר' דה"ה כשהיה סבור שאותו עת שהוא עומד בו עוד היום גדול ונמצא שטעה באותו עת עצמו דקושטא דלא נשאר זמן דהוי אנוס ומתפלל ב' דאע"ג דל"ד לנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' מ"מ דמי לנתכוון לזרוק ב' ונמצא שהוא ד' דפליגי אביי ורבא וקי"ל כרבא דגם בזה פטור דהוי אונס וע"ש בתוס' בס"ב דקמא ע"ש:

דין י"ח מתפלל במ"ש שתים אם שכח רצה בב"המ שחרית ולא נזכר עד שחשיכה ועדין לא נתעכל המזון אינו חוזר ומברך ב"המ לכ"ע ול"ד לתפלה ה' בשמים ראש סי' פ"ז ע"ש וכ"נ ברור לדעת מרן בש"ע שב' דמתפלל אותה בתורת נדבה וא"כ בב"המ ודאי לא יחזור ויברך:

סימן קל"ח ולא יתחיל בפ' וכו' בפ' פנחס בקריאת הג' דמנחת שבת וב' וה' יש פסקא באמצע פסוק נ"ל דחצי הפסוק מצ"ט לב' פסוקים שאחריו לענין זה דאין מתחילין בפ' בפחות מג' פסוקים וראיה לזה מגמ' בס"פ בני העיר דפליגי רב ושמואל בפ' של ר"ת ושמואל ס"ל פוסק הפ' לשנים הרי דמהני חצי הפסוק לכל מילי ואפי' רב ל"פ עליה אלא מטעמא דאין יכול לפסוק פסוקא דלא פסקיה מרע"ה כנ"ל:

סימן קנ"ח דין ב' פחות מכביצה יטול ולא יברך כ"כ מרן בב"י משם הרוקח וביאר טעמו דמספק"ל כיון דלאו בר קבולי טומאה א"ד לא פלוג רבנן ע"ש משמע דאי בד קבולי טומאה יטול ויברך ומדברי התוס' בסוכה בפ' הישן דכ"ו ע"ב בד"ה נטלו משמע דאפי' אי כ"ש מקבל טומאה לא גזרו רבנן לאצרוכי נטילה גבי חולין אלא בכביצה שהוא דרך אכילה וגם מטמא אחרים והוא ממ"ש אפירש"י דנטלו במפה משום נקיות ולא נהירא דהא ר"צ כהן הוה ואוכל על טהרת תרומה וכ' עושה ג' בתרומה דאפי' כ"ש מקבל טומאה ע"כ משמע דוקא דאוכל עט"ת הא חולין דעלמא. א"צ נטילה דאי איתא דחולין בעלמא צריך נטי' ל"ל טעמא דאוכל עט"ת הא מדינא צריך נטילה אלא דהקילו במפה לאוכלי תרומה והגמ' בסו"פ אין דורשין דפריך אמתני' דנוטלין ידים לחולין ממתניתין דהתרומה והבכורים טעונים נטי' אבל. לא במעשר ולא משני דבפחות מכביצה מיירי דבחולין א"צ נטילה משום דא"כ אפי' נטילה לא בעי דבמפה סגי כההוא דר"צ אלא ע"כ בכביצה מיירי דבעי נטילה גם בתרומה כדאי' בגמ' שם בסוכה וע"ש בתוס' ומעתה אפי' אי ס"ל להרוקח אוכל בכ"ש מקבל טומאה מ"מ י"ל דמספק"ל אי גזרו נטי' בפחות מכביצה כיון דמקבל טומאה א"ד לא גזרו אלא בכביצה שהוא דרך אכילה ומטמא אחרים ויפה פ' מרן בש"ע כס' הרוקח אעפ"י שרבו הסו' דאוכל כ"ש מקבל טו' וה' דברי אמת בקו' דצ"ז ע"ב תמה על ד"ז למה לא יברך כיון שרוב הפו' ס"ל דמקבל טו' בכ"ש זולתי דעת הרשב"א ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' הללו גם נעלם ממנו דהרז"ה בפ' המצניע דצ"א גבי בעיא דזרק ככר של תרומה לבית ס"ל כס' הרשב"א דמקבל טו' בכ"ש:

דין ד' ששמן וכו' מרן בב"י העתיק שמן זית משמע דשאר שמנים לא הוו משקין ועיין לה' ד"א בקו' דצ"ז ע"ב דמישב עפי"ז מתני' דפ"ג דט"י משנה ה' ועיין במתני' דפ"ו דמכשירין מ"ד ולהחז"ון שם:

כתב הר"מ בפט"ז מה' ט"א דין ד' אם נתערבו מים כ"ש עם שאר משקין הוו הכל משקין ומכשירין ומטמאין ואם נתערב דבש או חלב עם שאר משקין הולכין אחר הרוב והראב"ד השיג מהתוס' והא"ר כ' דסמך על התוס' שמצא דקתני ראב"י אומר ציר שנפל לתוכו מים כ"ש טמא ודבש וחלב הולכין אחר הרוב ונתישב לו ע"פ דין הציר שכ' הר"מ בתחילה ע"ש ותמהני דתוס' הלזו שמצא הובאה בגמ' בבכורות דכ"ג ובמתני' שם ואמרי' עלה בגמ' ז"א מערבין מחצה בציר ע"ש מוכח להדיא דמים בעו רובא אפילו נפלו המים לפנינו ועיין למרן בכ"מ שכ' דגם הרמב"ם בהכי מיירי וישב סיבא דברייתא ע"ש מיהו מדין נתערב מים כ"ש עם שאר משקין לא משמע כן:

. סימן קנ"ט דין ב' אבל אם נוטלין דרך הנקב שרי כיון שמחזיק וכו' כ"ד הרא"ש והטור אבל הסמ"ג והסמ"ק ס"ל דדוקא. במוציא משקה אבל בכ"מ נפסל הכלי והת"הד נסתפק כדעת הר"מ ומרן בב"י ובכ"מ בפ"ו מה"ב דין י"א כ' בפשי' בדעת הר"מ דבנשאר מחזיק רביעית אפילו בכ"מ עדין מקבל טו' דלא גרע משבר הכלי ע"ש. ותמהני דמגמ' ס"פ המצניע נר' דלענין טו' נטהר הכלי אפילו נשאר למטה מחזיק רביעית דאי' התם מודה ר"ש בניקב כדי טהרתו ופריך ע"ז ומסיק אלא אי איתמר הכי איתמר ומודה ר"ש בניקב למטה מרביעית מוכח להדיא דבכדי טהרתו דקאמר מעיקרא היינו למעלה מרביעית ודוחק לחלק בין מיוחד לאוכלין דשיעורו בזיתים לבין מיוחד למשקין וגם אין זה ענין לשבר כלי די"ל בין כלי שניקב לשבר כלי דכה"ג חילקו התוס' בסו"פ המצניע גבי גסטרא ע"ש. והנה התוס' שם בד"ה צ"פ כ' בשם ר"י דרבא דבעי רובא בצ"פ בניקב למעלה מרביעית מיירי ע"ש וא"כ כיון דמימרא דרבא בהכי. מיירי א"כ מאי דאמר נמי רבא בכ"מ מיירי נמי בניקב למעלה מרביעית ומשמע דבניקב למטה נמי לענין טו' דינו שוה לניקב למעלה מדכ' לענין צ"פ למטה דינו בכ"מ ור"ל כמו לענין טו' וכן ראיתי למרן. בב"י סי' ר"א בשם התוס' דפ' המצניע דלמטה מרביעית בעי' כ"מ ע"ש שכ"ב לישב מ"ש התוס' בתמורה די"ב לישנא דכ"מ ונ"ל דר"ל דמדלא כ' התוס' שם בניקב בשוליו דלא בעי' כ"מ משמע דס"ל דלמטה נמי בעי' כ"מ כס' התוס' בפ' המצניע ומ"מ סדעת. הסמ"ק צ"ל דס"ל בניקב למטה בעי' כ"מ כס' התוס' אבל בניקב למעלה ס"ל אפילו בכ"מ לא מיפסל דלא כס' התוס' בזה דלדברי התוס' למטה ולמעלה דין אחד להם לענין טו' כנ"ל ול"ש זמ"ש ע"ד הסמ"ק ה' עצי אלמוגים סוף ד"ז ע"ש:

דין ה' כלי שתחילת תיקונו כך וכו' הרא"ש הוכיח ד"ז ממתני' דטיטרוס דקי"ל כר' דמטמא