שלחנו של אברהם נח

קרום שבפנים הגרגרת המחובר לטבעות ובעי' רוב הקרום ההיא ולא סגי ברוב הטבעת ע"ש ומ"ש דאי איכא רוב החלל אפי' ליכא רוב אם נצרף הטבעת כשרה דרוב הקנה אמרו וטבעת לאו קנה הוא אבל רי"ו נט"ו ח"ג כ' דבעי' רוב חללו ורוב היקפו דהיינו רוב עם צירוף הטבעת והבשר שלמטה מהטבעת המחברם ע"ש מיהו רי"ו אזיל לשי' דלעיל מזה גבי פסוקת הגרגרת כ' דבעי' דנפסק כללות כל הגרגרת עם צירוף הטבעות והבשר והיינו למ"ד רוב חללה ומ"ד רוב עוביה היינו רוב הטבעת בלא צירוף הבשר המחברם ע"ש אבל רש"י והרשב"א והר"ן כ' גבי פסוקת הגרגרת דרוב עוביה היינו עם צירוף הטבעת והבשר ומ"ד רוב חללה דקי"ל כוותיה היינו רוב החלל בלא צירוף התנוך והב"ח ר"סי ל"ד כ' דכדבריהם עיקר וא"כ גבי שחי' נמי אם נתהפך הסי' ושחט רוב החלל בלא צירוף הטבעת כשרה מכ"ש דלא בעי' שיהא צד של עובי הטבעת שחוט אלא כיון שנשחט רוב החלל כשרה והר' תב"ש סק"ג כתב דאם נתהפך הסימן ושחט רוב החלל ורוב העובי ואף דלענין פסוקת הגרגרת ברוב החלל לבד טרפה היינו לחומרא והוכיח כן מדברי רי"ו ע"ש וכבר כתבתי דרי"ו לשי' אזיל וגם בפסוקת הגרגרת ס"ל כן ומה שהוכיח מדנקט הרשב"א רוב חלל והקף ע"ש אין מזה ראיה דבעי' שיהא שחוט אלא דבעי רוב החלל בצירוף גוף הטבעת ואף גם זאת אינו מוכרח כ"כ ומ"מ אפילו לדברי התב"ש אינו אלא חומרא מס' בין לענין שחי' בין לענין טרפה והפר"ח בר"סי ל"ד כתב בפשי' דטרפה ודאי וה' שפתי דעת שם כ' דמ"ש התב"ש חומרא לאו מס' קאמר אלא דכך אגמריה רחמנא למשה דגבי טרפה ברוב חללה סגי ע"ש ואין זה במשמע' דבריו גם הרשב"א בתה"א דל"ח פי' דמאי דאמרי' בגמ' דמ"ד למדתנו רבינו רוב חללה היינו גבי שחי' ע"ש הרי דילפי' לה משחי' ולא מיגמר גמר לה ממשה גם מגמ' דל"ב ע"ב דמשני כאן ששחט במקום חתך וכו' נר' דאי הוי פסוקת הגרגרת תו לא מהני ביה שחי' הרי דרוב זה דנזכר בשחי' ופסוקה דין א' להם וה' פרי הארץ חיו"ד סי' ז' כתב משם ה' בני חיי שמצא בתשו' אשכנזית שפי' הגרגרת הוא הקרום הדק שבתוך חלל הקנה ונ"מ דאם שחט רוב ב' והגרגרת שהוא אותו קרום דק קיים שחי' פסולה דהא עדיין כל הנשמ' קיימת וכ' עליו שאין מקום להטריף בזה דמה בכך שעדיין לא נשחטה הגרגרת הלא לא מטריפין בגרגרת אלא בשנפסק רוב חללה וכיון שכן הכא שעדיין לא נשחטה רובה דייני' ליה כאלו לא נפסקה רובה וישחוט עד שישלים השחי' ע"ש ולפי מ"ש י"ל דלענין פסוקת הגרגרת ברוב הקנה לחוד אבל לענין שחי' בעי' גם שחי' הגרגרת וא"ש תשו' האשכנזי' הלזו והוא תנא המסייע לה' תב"ש ומ"מ בפי' גרגרת וקנה נחלקו דלתשו' האשכנזית הטבעת היא הקנה והקרום שלפנים ממנה הוא הגרגרת אבל רש"י בדי"ח ומהרי"ו שהביא הש"ך להפך דקרום הוא הקנה והטבעת היא הגרגרת וכל האחרונים העתיקו דברי מהרי"ו ומ"מ נר' דיש להחמיר גבי שחי' לשחוט גם הגרגרת שהוא הטבעת וכמ"ש התב"ש כיון דלפי' התשו' האשכנזית היא הקנה עצמו:

ג' אם שחט רוב א' מהם בעוף וכו'. מש' בין רוב הקנה בין רוב הושט וכן מסיק בגמ' אבל הכולבו כ' לכתחי' בעי' הב' הסי' אפי' בעוף ואם שחט רוב א' בדיעבד כשר ויש שפ' דדוקא ושט ולא קנה ע"ש והיינו דפ' כרב אדא ב"א נר' מדבריו דהפו' ההם פוסלין אפי' בדיעבד בשחי' הקנה לבדו דלא כהב"ח והפלתי הוכיח דלכתחי' הוא מגמ' ספ"ב ד"מ דפריך למ"ד עשה בה מעשה אסרה מברייתא דהשוחט חטאת וכו' ומשני בחצי קנה פגום ור"א ב"א ס"ל בע"א דנ"ד עשה בה מעשה אסרה ותק"ל בריית' דהשוחט חטאת ולא מצי לשנויי בחצי קנה פגום דהא איהו ס"ל ושט ולא קנה ע"ש ונ"ל דל"מ שהרי בגמ' פריך ארב אדא מחטאת העוף ומשני ש"ה דאיכא שדרה ומפרקת ושם בגמ' לעיל פריך למ"ד א"ש לעוף מ"ה ממתני' דמלק בסכין וקאמר נהי דבי תבר שדרה ומפרקת הוי טריפה וכו' וכתב מהר"ם לובלין לחד תי' דלרווחא דמילתא הוא דהאמת דלמ"ד אשלמ"ה לא הוי טרפה דכולה חדא שחי' היא ע"ש ולפ"ד מתני' דלעיל ד"ט דקתני השוחט מן העורף שחי' טריפה אפי' אי מוקמת לה בדלא מהדר כמ"ש בגמ' שם מ"מ לא אתיא אלא כמ"ד יש שחי' לעוף מ"ה דלמ"ד אשלמ"ה כשרה והגמ' הומ"ל מינה למ"ד אשלמ"ה דבעוף מיירי דומיא דמולק אלא דבלא"ה פריך ממתני' דמלק בסכין וא"כ למ"ד אשלמ"ה אפי' שחט מן העורף ותבר שדרה ומפרקת בשרה ובשחוטי חוץ כ"הג מחייב דהא דרך הכשרו בחוץ הוא וא"כ איכא לאוקומי לראב"א ההיא ברייתא דהשוחט חטאת ושחט מן העורף ותבר שדרה ומפרקת והיה חצי קנה פגום ובהדי הדדי קאתו מיהו מדברי התוס' ד"ך בד"ה ולא אמרן נר' דגם למ"ד אשלמ"ה טריפה מיהא הוי ועפירש"י שם במס' ע"א שנר' מדבריו דמאי דאמר ראב"א עשה בה מעשה אסרה היינו מדרבנן ע"ש:

ד' כחוט השערה כ"ד הר"מ והרשב"א והר"ן והרמב"ן בחי' וע"ש שכ"כ גם לדעת הרי"ף וכ"כ הטור והא דאמרי' בגמ' רוב הנראה לעינים היינו רוב מצומצם דהא בטריפה איירי ועוד דלאפוקי מע"מ קאי ואע"ג דבכ"מ דהוזכר רוב הנראה לעינים הוא רוב הניכר היינו למאי דקי"ל מע"מ אינו כרוב ע"כ רוב הנראה לעינים לטפויי רוב הניכר אבל הגמ' קאי למ"ד מע"מ ברוב לא אתא לטפויי אלא רוב מצומצם ומ"ש הפר"ח דכיון דלמ"ד בגמ' מע"מ כרוב אמרי' התם דבעי רוב ממש מדרבנן א"כ לדידן נמי בעי' רוב הניכר דילמא לא אתי למעבד רובא ע"ש ליתא דהנה יש להבין בגמ' גופה דקאמר לא אתי למעבד פלגא הא בגמ' בפ' העור והרוטב דקכ"ג פריך עולת העוף לראב"ש לגזור וכ' הרשב"א בחי' שם הא דלא הוק"ל משחי' גופה משום כיון דבידו לשחוט כל הסי' לא גזרי' דדוקא בעולת העוף דלא מהני מבדיל דילמא חס עלה וכמו טלית דהתם ע"ש בתוס' ובדכ"א ע"ב בתוס' וא"כ אמאי גזרי' הכא דילמא לא אתי למעבד פלגא כיון דלא חייש עלה דאפי' יחתוך כל המפרקת שרי כמ"ש בסי' כ"ד ואפי' אי הך מתני' דחצי א' בעוף מיירי בקדשי' כמ"ש התוס' דכ"ט בד"ה אבל מ"מ אכתי תק"ל מא' וחצי בבהמה ועוד אי בקדשים מיירי הא אמרי' שם בפ' העור והרוטב דכהנים זריזין ואפי' שחי' כשרה בזר מ"מ במקום זריזין הן ולא גזרי' וכדאי' בפ' כ"ש ועוד ק' מחצי א' בעוף דמליקה דאינה כשרה בזר ומאי משני אלא ע"כ דדוקא בפלגא הוא דגזרי' דכיון דעל הרוב א"א לצמצם להכי בקל גזרי' דילמא לא אתי למעבד פלגא דבין פלגא לפחות מפלגא אפילו בזריזין גזרי' ודוקא ברובא דאמרי' דלא גזרי' אלא היכא דחייש עלה וא"כ אדרבה שמעי' דל"ג ברוב