שלחנו של אברהם נז

כשר אלא דבלא"ה משני שפיר:

סימן כ"א א' דין א' שיחתכו ב' הסי' וכו' בין בעוף וכו' כ"ד הר"מ והר"ן והרא"ש דפ' להחמיר בשניהם דס"ל דב' התי' דבגמ' ל"פ וכ"כ הרמב"ן בחי' בר"פ השוחט וכ"ן מדברי התוס' דכ"ט ע"ב בד"ה למה שכתבו אע"ג דבחולין בעי' ב' הסי' לכתחי' מ"מ כיון שיש דוחק וכו' וא"א דלאבע"א בתרא סי' א' בעוף לכתחי' נימא דהגמ' פריך לאבע"א בתרא והרי"ף פ' כל"ב כיון שהוא מדרבנן כמ"ש הרא"ש והמרדכי כ' שכ"ד רש"י ממ"ש בדכ"א גבי מולק ואינו מבדיל בסי' א' דכל הסי' בעי' לכתחי' אבל בסימן ב' ליכא מצוה אפי' לכתחי' ע"ש ותמהני דמדברי רש"י בד"ך סע"ב בד"ה כל מבואר להדיא דלכתחילה בעי' כולהו בעוף ולהכי מצות הבדלה נוהגת בהם וע"כ דמ"ש בדכ"א דסי' ב' ליכא מצוה הוא מדאורי' דקאי אהא דבעי לעי' דאינו מבדיל היינו אסור להבדיל ואי מדאורי' ברוב סגי ודאי אסור להבדיל ולהכי קאמר דמדאורי' מצוה בכל הסי' אבל סי' ב' דמדאורי' ליכא מצוה אסור להבדיל והתוס' שהקשו אפרש"י שם מפ' השוחט ס"ל דמדאורייתא בעי' כל הסי' דלא כהרא"ש וכמו שצדד הרמב"ן בחי' וכן דקדק התב"ש מדברי מרן הכ"מ ועיין להט"ז מ"ש על קו' הדריש' ע"ש אבל רש"י בד"ך קאי אהא דבעולת העוף מצוה להבדיל קאמר שפיר כיון דמדרבנן בעי' כל הסי' החמירו רבנן לעשות הבדלה גם בסי' ב' מיהו ק' ממאי דפריך בד"ך והא מיעוט סי' וכו' דנראה דאף מדרבנן א"צ כל הסי' ורש"י בדכ"א כ' דבעי' כל הסי' אפי' מדאורייתא ונ"ל בדעת רש"י דס"ל דגם לשינויא דבעי לכתחי' כל הסי' ולא סגי ברובא דוקא בבהמה בב' הסי' או בעוף בסי' א' אבל להחמיר ב' חומרי בעוף ב' סי' וכלן לא החמירו והשתא א"ש דבדכ"א דקאמר דבעי' כל הסי' היינו סי' א' אבל בד"ך קאי על ב' הסי' להכי לא בעי אלא רובו באופן דדעת רש"י דבעי' ב' הסי' אפי' בעוף כדעת הר"מ ודעמיה אלא דמיקל רש"י בסי' ב' דלא בעי אלא רובו והתב"ש כ' בדעת הר"מ לפ"ד הכ"מ דבסי' ב' סגי ברובו אבל דעת שאר הראשונים דבעי' כל ב' הסי' אפי' בעוף כפ' מרן בש"ע ועיין לה' תורת יקותיאל והתוס' בר"פ השוחט הביאו תוס' דקתני עד שישחוט הושט והוורידין ופי' דלכתחי' הוא דבוורידין בדיעבד כשר עי"ש וק' דא"כ דלכתחי' הוא א"כ אמאי ושט לחוד דהא לכתחי' בעי' כל הכ' סי' לשינויא קמא דגמ' וי"ל דבדיעבד מיירי אלא שעדיין לא צלה אותו ואוסר לצלותו דכ"ז לכתחי' מקרי לענין וורידין כמ"ש התוס' שם ועיין להר"ן בהלכות ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א במ"ב בתוס' בד"ה שנים דהא רבנן לית להו שחי' וורידין אפי' לכתחי' ע"ש די"ל דגם רבנן דלכתחי' ישחוט הוורידין אלא דס"ל אי שחט יצלה לכתחי' ובהא הוא דפליגי אר"י ומה שהוכיחו התוס' דלכתחי' הוא דקאמר ר"י מדאמ' בגמ' אי ס"ד דרישא בקדשים אמאי פליגי רבנן ולא משני רבנן בע' לכתחי' שחי' הוורידין ע"ש דמש' דאי ר"י לכתחי' קאמר ניחא ולא משני דר"י מחמיר לצלות אם שחט ורבנן שרו לצלותו ומודו דלכתחי' בעי' שחי' הוורידין היינו משום דאי מיירי רישא בקדשי' א"כ ר"י לא אמרה למלתיה אלא בקדשים וא"כ ע"כ הטעם משום לדם הוא צריך וא"כ אם כבר שחט ודאי דשרי לצלותו וכ"מ מדברי הרשב"א בחי' דכ"ט דאהא דקאמר בגמ' הי בחולין הי בקדשי' הק' דמאי נ"מ וכ' דנ"מ דאי רישא איירי בקדשי' א"כ ר"י לא אמרה אלא בקדשי' משום לדם הוא צריך ע"ש ולפ"ז הו"מ הגמ' לאוכוחי דרישא בחולין מברייתא דמייתי הגמ' דכ"ח ע"ב דר"י לא אמרה אלא בעוף ואי ר"י בקדשי' הוא דאמרה משום דלדם הוא צריך מ"ל עוף מ"ל בהמה אלא דניח"ל לאוכוחי ממתני' גופה ולפ"ז אי מיירי בקדשי' ליכא ב' גווני לכתחי' אמנם למסקנא דריש' בחולין י"ל שפיר דפליגי באם יצלה לכתחי' ולעולם דמודו רבנן דלכתחי' ישחוט הוורידין והרשב"א בחידו' כ' דאפי' בדיעבד פוסל ר"י אם לא שחט הוורידין ע"ש וצ"ל לדעתו דמאי דפריך הגמ' אי ריש' בקדשים אמאי פליגי רבנן דהיינו משום דאי בקדשים הוא דאמר' ר"י ע"כ ר"י לכתחי' הוא דקאמר דהא אם לא קבל כל הדם כשר ואע"ג דבגמ' דכ"ט קאמר הו"א בקדשי' עד דעביד כוליה היינו לצריכותא בעלמא אבל התוס' ס"ל די"ל דקנסי' ליה וא"ל לא יזרוק וממילא נפסל הזבח וכ"הג כ' התוס' בפ' הניזקין דנ"ה ע"ש ועיין בחידושים דכ"ד ע"ב וע"כ מ"ש דר"י אוסר לצלותו ניחא דר"י קאי ע"ד ת"ק דבדיעבד אם שחט מיירי ואצ"ל דאדיוקא קאי והרא"ש כ' דר"י אדיוקא קאי ואלכתחי' קאי ע"ש ונר' מדבריו דאפי' אי ר"י פוסל בדיעבד אם צלאו מ"מ אדיוקא קאי ונר' שהכריחו לזה משום דאי ר"י קאי אדיעבד הול"ל אם שחט הוורידין ולא הול"ל עד שישחוט ועפ"ז ניח"ל מ"ש הרשב"א בתה"א דס"ח ע"א על ס' רבינו משולם והראב"ד דס"ל דאפי' רבנן מודו דבעי' כל הסי' בעוף משום דם ואם לא חתך כל ב' הסי' אסור עד שינתחנו דמפ' מ"ש בפ' השוחט דלשון דיעבד קאי לא' בעוף היינו משום דם ולא משום מצות שחי' ותקשה דר"י קאי אדיעבד א"כ ת"ק בלא חתיכה מיירי דאי בחתיכה אמאי בעי ר"י וורידין ע"ש ועפי"ה ניחא דר"י אדיוקא קאי דהיינו לכתחי' ות"ק לא בעי לכתחי' אלא ב' הסי' ועליה קאי ר"י והא דקאמר ר"י בברייתא דמייתי הגמ' די"א עד שישחוט הושט והוורידין י"ל דלא נקט ב' הסי' משום דקאי על פיסול דפוסל אפי' אם צלאו וכדתני' בתוספתא לשון פיסול ושחי' ב' הסי' אינו מעכב אם כבר צלאו והר"ן ר"פ השוחט הביא ס' ר"מ והראב"ד הלזו וכ' שאין ראייתם מכרעת ומרן בב"י ס"סי כ"ב הביאו וכ' ולא ראיתי להפו' שהזכירו ס' הלזו ונ"ל קצת ראיה דהתוס' ס"ל כן ממ"ש בר"פ השוחט בד"ה שנים דל"ק משום וורידין דר"י גופיה לא אמר אלא בבהמה ע"ש והשתא קש' בשינוייא קמא דמשני אבע"א בעוף דנר' דבעוף בעי ב' הסימנים דאמאי לא משני משום עוף ולכתחי' בעי וורידין אלא ע"כ דס"ל כיון דבעי' וורידין משום דם גם ב' הסי' משום דם. מיהו ק' לפ"ז מאי מק' התוס' בדכ"א ע"ב בד"ה ואינו אפירש"י נימא דלכתחי' בעי משום דם ולא משום שחי' וא"כ בחטאת העוף דאסור להבדיל לא ישחוט ב' הסי' ומנתחה אח"כ לאיברים מיהו רש"י גופיה בר"פ השוחט כ' דבעי ב' הסי' דילמא לא אתי למעבד רובא וכ"כ הרמב"ן בחי' דלאו משום דם אלא משום מצות שחי' וכ"נ מדברי הר"מ וכל הראשונים דבעו ב' הסי' בעוף משום מצות שחי' ולא משום דם כס' ר"מ והראב"ד ועיין לה' כנ"הג הגהב"י ס"סי כ"ב:

ב' רוב א' וכו'. כתב הש"ך בשם מהרי"ו קנה או