שלחנו של אברהם נו

חילקו בזה ע"ש ונ"ל קצת ראיה מגמ' דביצה דכ"ו דמוקי לההיא ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן ביתיב דייני אפומא דבירא ולא מוקי בבעליו עמו והוא מומחה דכיון דנולד ומומו עמו וראהו מיד לא איתחזק איסורא וההיא דאינו רואה בכורות עצמו בנולד המום אחר שנולד אלא ע"כ אפי' אי לא איתחזק איסורא אין רואהו בעליו והבה"י סי' שי"ב כתב דטעמא דאינו רואה בכורות עצמו משום שהוא לא הקדישו ונחשד עליו ע"ש וליתא דא"כ בגמ' שם דקאמר טעמא דרואה הקדשותיו משום דאי בעי מתשיל ת"ל משום שהוא הקדישו ולא נחשד עליו ומ"ש רש"י שם דבכור לא הקדישו ע"ש היינו ר"ל דאינו יכול לאתשולי עליו כיון שהוא לא הקדישו ועיין לה' בכור שור שם בפ' עד כמה:

סימן י"ט א' דין א' בהגה וכשימצא כשר מברך וכו' בדבר שיכול לברך קודם השחיטה לא יברך אח"כ כדעת הר"מ בפי"א מה"ב אבל הג"א בפ"ק דברכות ובפ"ק דחולין כ' דגבי מצות יכול לברך אח"כ והפר"ח דחה ראיות הש"ך והסכים לדברי הג"א ובנה"כ כ' דמדברי הכולבו שהביא בהגה בא"ח סי' תל"ב נראה כס' הר"מ וכבר המג"א והט"ז שם כ' דיברך בשעת שריפה בשעה ה' וטפי עדיף משיברך אח"כ והפר"ח שם כ' דלא יברך בשעה ה' והסכים לס' הר"מ דלא כמ"ש כאן ועיין לה' שאגת אריה סי' כ"ו ע"ש:

ב' דין ד' צריך ליזהר מלדבר וכו' אפילו דיבור א' ולא אמרי' בזה תכ"ד כדיבור דמי וכ"מ מדברי הרא"ש בברכות ד"מ ע"א ומדברי התוס' בחולין דפ"ז ע"א בד"ה ומכסי ועיין לה' בית ישראל הנ"מ די"ב ע"א ע"ש:

סימן ך' א' דין א' ושייר מהם כ"ש למעלה כשירה. כ"כ רש"י והתוס' דשייר בחוטי כשרה היינו ששחט בתוך החוטין וכצ"ל למ"ש הר"מ בפי' המש' דהחוטין נכנסין בתוך הטבעת ובגמ' איפסיקא הילכתא כרחב"א דלמע' מן הטבעת כשירה ועכ"ל דשחט בתוך החיטין כשירה וכ"כ הר"מ בפ"ג מה' שחיטה אבל דעת ראבי"ה הביאו הג"א דאם נגע משהו בחיטי פסולה דס"ל דשייר בחיטי היינו ששייר כל החיטי כמ"ש מרן בב"י וע"כ דגריס בדמר בר"א כגירס' התוס' ועיין להב"ח וכ"כ רי"ו משם הגאונים והר"ן והרמב"ן בחי' וכן הסכמת האחרונים דשחט בתוך החיטי פסולה אם ליכא הפ"מ ולפ"ז צ"ל דהחיטי הם למעלה מן הטבעת ולא כמ"ש הר"מ בפי' המשנה שהרי איפסיקא הלכתא כרחב"א דלמעלה מן הטבעת כשרה ובמאי דפריך הגמ' אר"נ דמכשיר משפוי כובע ולמטה מני לא רבנן ולא רי"ב י"לד אמאי לא קאמר רחב"א הוא דמכשיר למעלה מן הטבעת והיינו משפוי כובע ולמטה וי"ל דלמ"ד שם בגמ' דפליגי רבנן ורי"ב בשחט ב"ש והגרים שליש אבל שחט שליש והגרים ב"ש לכ"ע פסולה וי"ל דרחב"א מוסיף אפי' שחט שליש והגרים ב"ש ולעולם למעלה מן הטבעת לא מכשיר ולא אתי ר"נ כרחב"א ומ"ד דרחב"א מכשיר משפוי כובע ס"ל כמ"ד דפליגי ריב"י ורבנן בהגרים שליש ושחט ב"ש וע"כ דרחב"א מוסיף למעלה מן הטבעת ועפ"ז מקום אתנו ליישב מה שהק' התוס' ורש"י וכל הראשונים אהא דאמר ר"ה התם הגרים שליש ושחט שליש כשירה ור"ה גופיה אמר דפלוגתייהו דריב"י ורבנן בשחט ב"ש והגרים שליש אבל בהגרים שליש ושחט ב"ש אע"ג דרובא בשחי' פסולה לכ"ע ע"ש ועפי"ה י"ל דר"ה לעיל קאי אפלוגתא דריב"י ורבנן בשחט אבל לרחב"א דאפסיקא הלכתא כוותיה ס"ל לר"ה דמוסיף אפי' הגרים שליש ושחט שליש:

ב' דין ג' והוא שהחזיר הסי' וידע שחתכם. כתב הב"י דנראה מדברי התוס' דבלא החזיר פסול ומדברי הרא"ש דבעי' דידע שחתכם ועפ"ז פ' בש"ע דבעינן החזיר וידע ונראה דמן העורף ומן הצדדין שוין דבעי' החזיר וידע ותני תנא צד הכשרות בצדדין לאשמועי' דאפי' מן הצדדין לכתחי' לא ותנא פיסול בעורף משום דבעורף מסתמא לא ידע וא"צ לבאר והא דפריך הגמ' למ"ד מחזיר דוקא אמאי פסול שוחט מן העורף במחזיר ולא משני דבעורף במליקה א"צ לידע שחתכם ובשוחט צריך לידע משום דלמ"ד מחזיר דוקא גם במליקה בעי' שידע שחתכם ועיין להפלתי והש"ך תמה דבגמרא מוקי למתני' בלא החזיר וא"כ שמעי' ממתני' דידע לחוד מהני ע"ש. ועוד ק"ל מדאמרי' התם יקבלו הרובין את תשובתן כשר בשחי' פסול במליקה לאו למעוטי מחזיר ומאי קו' כיון דקיימי' אמ"ד אף מחזיר ע"כ דבמליקה א"צ לידע דהא אפי' לא החזיר כשר וא"כ נוקמה כשר במליקה פסול בשחי' בלא ידע שחתכם לסי' וכלא במחזיר אע"כ נר' דהגמ' פריך מחלוקת כשר בשחי' פסול במליקה ולא ניח"ל לומ' אגב כדפרשי' וכיון דלא ניח"ל באגב א"כ חלוקת כשר במליקה פסול בשחי' ע"כ מוקי לה בלא ידע שחתכם וא"כ ע"כ רישא דשוחט מן העורף בדלא מיהדר דדינא דמחזיר מכללא דסיפא הוא דשמעי' ליה ומעתה מאי דמוקי הגמ' בתחי' דשוחט מן העורף בדלא מהדד לאו לדינא אלא כי היכי דמיתוקם כללא דסיפא ומתני' זא"ז קתני בתחי' אשמועי' בדלא מהדר והדר אשמועי' אפי' מהדר פסול אי לא ידע שחתכם והגמ' פריך מחלוקת כשר בשחי' פסול במליקה ומוקי לה בשן וצפורן או בתלוש ובמוליך ומביא וניחא לפ"ז דלא מוקי הגמ' כללא דסיפא כרמי בר יחזקאל וכרבא דאמר לא אמרו אין עיקור סימנין בעוף אלא במליקה וא"כ כשר במליקה פסול בשחי' הוא בעיקור וכללא דריש' אגב סיפא ולפי"ה ניחא ולשי' רש"י ק' והגמ' דמעיקרא דמוקי לה בלא מהדר לרווח' דמילתא דלא נצטרך לאוקומי אכללא לדין עיקור כרמי וכרבא ואה"ן לרמי כללא דסיפא לעיקור ורישא במהדר כיון דלא ידע פסול באופן דפ' מרן בש"ע דבעי מהדר וידע אין עליהם סתירה מהגמ' ועפי"ה ניח"ל מה שהק' התוס' לקמן דכ"ח לר"י דס"ל יש שחי' לעוף מ"ה וס"ל חנוך היכי אכלי הכהני' מליקה ול"ל מחזיר ומוליך ומביא דמ"ד מחזיר ל"ל מוליך ומביא כדמוכח מהגמ' ע"ש ועפ"ה ניחא דהגמ' בנזיר ס"ל כלל דסיפא עיקור כרמי וכרבא או דמהדר ולא ידע כפ' מרן ורישא אגב סיפא וא"כ י"ל דמליקה אינה נבילה במהדר וידע ומוליך ומביא אלא דל"ה נבילה משום מחובר וכקו' התוס' והגמ' דנזיר דפריך היכי אכלי כהנים נבילה הומ"ל במחזיר ומוליך ומביא וס"ל כר"ח דמחובר