שלחנו של אברהם נה

מהני מדאמרי' בפ"ק דחולין די"ב אר"נ ראה א' ששחט אם ראהו מתחי' וע"ס מותר ופריך הגמ' אי ידע דגמיר וכו' ע"ש הסוגיא וא"א לוקמה דבשעה ששחט לא היה יודע בו אי גמיר ואחר השחי' נודע לו דלא גמיר וקמ"ל אע"פ שבשעה ששחט י"ל דלא יהיב דעתיה דסמיך על רוב מצויין א"ש מומחי' הן אפ"ה אם ראהו מתחילה ועד סוף ולא אמרינן בע"א לא יהיב דעתו דהא ר"ן ראהו קאמר משמע אפי' אחד אלא ע"כ דס"ל להגמ' דלא מהני אפי' ע"א כיון שבשעה ששחט היה בדעתו שזה מן רו"מ א"ש וגם בב' עדים נ"ל דל"מ מדאמרי' בד"ג ע"ב באוקמתא דרבינא דליתיה קמן דלבדקיה דמשמע הא בדקניה אח"כ ואשתכח דלא גמיר לא מהני אחרים רואין אותו ואע"ג דרבינא לית ליה רו"מ א"ש מומחין הן כדאיתא התם מ"מ ס"ל להגמ' כיון דלא ידעי הרואין שהשוחט לא גמיר לא יהבי דעתייהו. מיהו התוס' שם הקשו מההיא דר"נ דפריך הגמ' אי ידע דלא גמיר פשי' ע"ש ואי איתא לא מק' מדי דש"ה דידע דלא גמיר אלא ע"כ דס"ל להתוס' כיון דלית ליה לרבינא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הוי כידע דלא גמיר דיהיב דעתיה מספק ומקשה שפיר ועיין להרב פלתי סימן א' סק"י:

ב' דין ה' סכין שיש בה וכו' אפילו הם. מסוכסכות כ"כ רש"י וכל הראשונים דברייתא דסכין שיש בה פגימות הרבה במסוכסכת מיירי דאי באוגרת אפי' בא' אבל הרב העיטור הביאו הטור מפ"ל באוגרת וכתב מרן בב"י דלפי"ז הברייתא לא זו אף זו קתני ונ"ל שזה דעת הר"מ בפ' ד' מה"ש שהשמיט ד"ז דפגימות הרבה דמפ"ל באוגרת וכיון דפ' אפי' בא' די אבל במסוכסכת משמע מהך ברייתא דאפילו בפגימות הרבה כשרה ואידחיה מימרא דר"י דאמר לא הכשירו בה' אלא לטומאת נבילה מכח הך ברייתא וא"צ למ"ש הלח"מ שם:

ג' דין י"ב אם נאבד שחי' כשרה הרא"ה בב"ה דף ה' והר"ן והרמב"ן הביאו הרשב"א בחידושיו שם כתבו דלר"ה נאבדה פסולה ולמאי דקי"ל כר"ח כשרה אבל הרז"ה בס' המאור בפ"ק גבי ישראל מומר דאמרינן בודק סכין ונותן לו כתב יש אומרים דקיימא לן נאבדה פסולה והרב כנסת הגדולה באות ח"י כתב שכ"ד הראב"ד ב"ד ועיין מ"ש בהגהת ב"י אות מ' ועיין להרב נודע ביהודה חיו"ד סימן ו' ע"ש:

ד' דין י"ד אבל טבח וכו'. כ"כ הרשב"א בת"ה והביאו הב"י וכ"נ דעת רש"י בפ"ק ד"ח ע"ב בר"ה אחד וכו' שכ' פעמים שיבא לידי איסור שישחוט בלא בדיקה מש' דהשתא דתיקנו ג' כלים לא יבוא לידי אי' אם שחט בלא בדיקה דמוקמי' ליה אחזקתיה ולא חיישי' שמא נפגם מעצמו ומ"מ כ' האחרונים דוקא יום או יומים הוא דל"ח שמא נפגם מעצמו אבל מדברי הר"ן שם שהק' ע"ד רש"י הא כל שעה שישחוט צריך בדיקה ואם לא בדק שחי' פסולה דעשוי ליפגם מעצמו ע"ש מש' דאפי' לזמן מועט חיישינ' שמא נפגם מעצמו ועיין להב"ח והפר"ת:

ה' היו לו ב' סכינים א' בדוק וא' אינו ברוק ושחט עוף ואינו יודע באיזה מהם שחט. לדברי הר"י דא"ש לעוף מ"הת בדרבנן אמרי' שאני אומר אבל דעת כל הפו' ריש שלמ"ה ואין להקל כנגדם ה' בשמים ראש סי' ק"ז ע"ש ולפמ"ש מדברי הר"ש בפ"ז דתרומות מש"ה דחד שאני אומר אמרי' אף בדאורייתא ודוקא בתרי שאני אומר הוא דיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן ע"ש לכאורה יש להתיר כאן כיון דחד שאני אומ' הוא מיהו ודאי דלא ס"ל להר"ש דחד שאני אומר אמרי' אפי' דאוריי' אלא משום דאיכא חזקת היתר דאל"ה הא ס' דאוריי' לחומרא והכא אדרבה אי' חזקת איסור וכמ"ש הב"ה דלמ"ד א"ש למ"ה שוחט בסכין פגומה לא הוי אלא דרבנן צ"לע דדוקא שהייה ודרסה הוא דלא פסלי אבל סכין פגומה הוא משום דחונקין כדתנן בפ"ק מפני שהם חונקין ובחנקו הוי נבילה ולכ"ע אסורה מ"הת וכדמוכח בגמ' דכ"ז דפריך למ"ד א"ש למ"ה מהנוחר ולא פריך מריש' השוחט ונתנבלה בידו ומהמעקר וכמ"ש הרשב"א במ"ה דכ"ו ע"ב ע"ש ועיין בהתוס' דף ט' ע"א וכ"מ ממ"ש התוס' דכ"ז ע"ב בד"ה בשפיכה שכתבו דלמ"ד אשלמ"ה אפי' לר"מ ע"ש ובגמ' דפ"ו ע"א אי' דר"מ פוטר מכיסוי שחי' חש"ו הואיל ורוב מעשיהם מקולקלין והשתא אי ר"מ ס"ל אשלמ"ה מה קלקול יש כיון שרואין עכשיו שהיא שחוטה אלא משום סכין פגומה דחיישי' בחש"ו כמ"ש התוס' בד"ב ע"ב ע"ש:

ו' דין ט"ו אבל מס' אין תולין. כתב הש"ך :

דהכא דוקא שלא נאבדה ולא יצא הדבר בהיתר אבל בדין י"ג דנאבדה תלי' מס' ע"ש ולפ"ז גם אם נסתפק אם שבר בה עצמות או לא כיון שלא נאבדה לא תלי'. וה' פלתי הוכיח דאין לחלק מגמ' בדמ"ט ע"א דמסיק בניקבה הריאה במקום דמשמשא ידא דטבחא תלי' כמו בא זאב ונטל בני מעים ע"ש וא"א נימא שאני בזאב שנאבדה ויצא הדבר בהיתר אבל בניקב במקום דמשמשא ידא דטבחא דלא נאבדה לא תלינן אלא ע"כ דאין לחלק בכך ע"ש. ונ"ל דל"מ דכיון שמה שבודקין הריאה כשהיא לפנינו הוא משום סירכות אבל שאר טרפיות דנקב וכיוצא א"א לבדוק אפי' לכתחי' כמ"ש הפר"ט סי' ט"ל סק"ג וא"כ כשבדק נתכוון לבדוק הסרכות ולא על הנקב וכשבדק הסרכות כבר יצא בהיתר ודמי לנאבדה דיצא בהיתר ובהכי ניחא מ"ש לסו' שהביא בהגה בסי' ט"ל דס"ל נאבדה הריאה טרפה אמאי תלי' במקום דמשמשא משא ידא דטבחא ובנטל זאב הא חשיב כלא נבדקה הריאה דטרפה ועפי"ה י"ל דהתם מיירי באירע הטרפיות אחר שנבדקה הריאה מהסירכות והב"הי בס"סי כ"ה כתב לדעת המחמירים בנאבדה מחמירים גם בנטל זאב והפר"ח כ' בק"א שהוא פשוט ועיין לה' פלתי שם ועוד דדוקא גבי בדיקת הסכין הוא דכ' הש"ך לחלק בין נאבדה ללא נאבדה דלא יצאת הבהמה מחזקת איסור אלא ע"י שחי' וכשלא נבדק הסכין עדיין בחזקת איסור ולכך כשלא נאבדה אסורה אבל בס' דטרפיות כיון שהשחי' כהלכתה כבר יצאת מחזקת איסור ולכך אפי' לא נבדקה הריאה הוי יצא הדבר בהיתר והש"ך חילק עוד דנפלה על חודה אינו ודאי פוגם ואיכא ספיקי טובא וה' פלתי הסכים לזה ע"ש ולפ"ז בספק אי שיבר עצמות או לא מותר דעצם ודאי פוגם:

ז' דין ח"י בהגהה שאין אדם שוחט ובודק לעצמו הר"ש בפ"ב דנגעים כ' דצ"מ חזי לנפשיה דוקא בדלא איתחזק איסורא אבל איתחז' איסורא לא חזי כמו ע"ז והט"ז העלה עפי"ד דוקא שחי' אבל שאר הוראת איסור לא חזי לנפשיה ע"ש אבל התוס' ס"פ עד כמה לא