שלחנו של אברהם נג

ביודעין שהיא ב"י לא כ"כ אלא לפר"ת בד"ה והלכתא ועפי"ז ניחא מ"ש רש"י גבי סכין של טרפה לחלק בין בשר שהוא רך לסכין שהוא קשה ע"ש וק' דבסכין של נכרים אע"פ שהבשר רך הסכין קשה ואינה פולטת כמו שאין בולעת. ועפ"ה ניחא דסכין שמנונית ע"ג וא"צ לפליטה ולפ"ז התוס' בד"ה השוחט דלא ס"ל סתם סכין שמנונית ע"ג ע"כ דלא ס"ל כחילוק רש"י ועיין למהר"ם שם בד"ה אגב ולמהרש"א במ"ב שם ע"ש ובדברי הרא"ש ק' שכתב לחלק בין בשר לסכין כפירש"י גבי סכין טרפה ובסכין של נכרים כ' ביודעין בו שהיא ב"י ולפי מה שנת' ק' טובא ועיין למהרש"א במ"ב בס"ד ומה שהק' ע"ד מהר"ם דלכתחי' לא ע"ש אינו מוכרח די"ל דדוקא בקליפה חיישי' שמא לא יקלוף אבל בהדחה בלא"ה דרכם להדיח הבשר ועיין למהרש"א גבי סכין של ע"א בד"ה ות"ל ע"ש וליישב דברי הרא"ש נר' דס"ל כמ"ש הרשב"א במ"ה דאפי' אי שמנונית ע"ג גם השמנונית נפגם מכח הברזל ע"ש ולכך מוקי לה ביודעין בו שהוא ב"י אע"פ דס"ל דסתם סכין שמנוני' ע"ג באופן דדעת התוס' ורש"י והרא"ש דסתם סכין שמנוני' ע"ג וכ"ד הרשב"א בחי' שם וכ"נ דעת הר"מ לפ"ד הרשב"א בדעתו דסתם כלי שאינו ב"י והוא ממ"ש בפי"ז ד"ז גבי סכין ש"ג אם שחט בה בלי שום תי' מדיח דפ' כמ"ד מדיח וק' מ"ט דמ"ד קולף וע"כ משום שמנוני' שע"ג וכ"ה הש"ך סק"ו מדברי מרן בש"ע והדר ק"ל בדברי הר"מ וצ"ל דס"ל בסכין של ע"א מסתמא מקנחין אותו תמיד כיון שהוא דרך עבודה ודמי לסכין של חנוני דלא אמרי' שמנוני' ע"ג כמ"ש הרשב"א בחי' וכ"נ ממ"ש מרן בש"ע כאן גם סכין של גוים מדיח ואם קלף ה"ז משובח ומור"ם הגיה דצריך לקלוף ובסי' קמ"ב כתב השוחט בסכין של ע"ז מותר מש' בלא שום תי' ומור"ם לא הגיה כלום וע"כ משום דמסתמא מקנחין אותו תמיד הנה נת' דעת רש"י והתוס' והרשב"א והר"מ ומרן בש"ע דסתם סכין שמנוני' ע"ג ומ"מ אינו אוסר השמנוני' שע"ג אלא כדי קליפה שאין בו כח להתפשט יותר מכ"ק וכ"כ הב"ח והש"ך בסי' צ"ד סקכ"ח בדעת מרן בש"ע וכ"ה הפר"ח שם ותנא דמסייע להו הרשב"א בחי' בשמעת' דסכין ש"ג שהק' למ"ד בה"ש רותח אמאי סגי ליה בקליפה הא שמנונית דאיסו' מפעפע ותי' לחד תי' דשמנונית שע"ג אינו שומן ודי אם תדינהו כחלב כחוש ומש' אפי' אין כאן ס' לבטלו ודלא כהט"ז סקי"ג ע"ש:

סימן י"א א' דין א' ואם שחט שחי' כשרה. ב' הכנ"הג אם שחט בלילה בלא נר כלל שחי' כשרה דלא כרמ"א ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בביצה ד"ו א' בד"ה וכי ע"ש. ונר' דבעל קובץ קטן שהביא ה' בית יעקב סי' כ"ו ס"ל כס' הדמש"א ול"ק מ"ש עליו ה' שם וה' בית יעקב כ' בכוונתו כגון שתפס הקנה ושחט החצי וכבה הנר דס"ד דהוי כלכתחי' כיון דלא מיפסל אם ישהה עד שידליק הנר קמ"ל דהוי כדיעבד ע"ש ואינו נ"ל דכיון דלא מיפסל בשהייתו הוי כלכתחי' לגבי הגמר אע"פ שהתחיל לשחוט וכיוצא לזה ב' הא"וה כלל ל"ה דין ג' אם תחב כף של בשר ב"י בקדרה חולבת שאב"י יזהר לכתחי' לערות התבשיל מיד אחר תחיבת הכף ואל יניחנו אפ' להצטנן בקדרה של חלב אע"פ שאב"י דהא נט"לפ אסור לכתחי' ע"כ הרי אע"פ שהתבשיל התחיל להתבשל הגמר הוי כלכתחי' ה"נ דכוותה אע"פ שהתחיל לשחוט כיון דלא מיפסל בשהייתו הגמר הוי כלכתחי':

ב' דין ב' השוחט בשבת אע"פ שאלו היה במזיד וכו'. כן לשון הטור וכ' מרן בב"י דבמזיד הוי שחי' מומר וכ"נ מדברי הר"מ ע"ש ונ"ל דבפ"א הוי מומר וכ"כ הרשב"א בחי' ואע"ג דבאותה שחי' עצמה אין לפוסלו אלא מכאן ולהבא כבר ביאר הר"מ שם בפי' המש' דמששחט קצת סי' הוי מומר וכי גמר השחי' הוי שחי' מומר ע"ש ואע"ג דמחלל שבת דוקא בפהרסייא הוא דהוי מומר כדתניא בד"ה וכמש"ל בסי' ב' י"ל דל"מ למתני מזיד ובצנעא משום דאין אדם מע"ר וע"כ דאי' עדים וב' עדים והוא הוי ג' וס"ל דכ"הג הוי פהרסייא מיהו ק' במאי דפריך הגמ' ונוקמה במזיד וכר"מ מוכח דמיתוקמא שפיר מתני' במזיד וי"ל דהמקש' לא אסיק אדעתיה בריית' דמחלל שבת בפהרסייא שחי' פסולה כמו דלא ידע רב ענן שם בריש חולין ההיא ברייתא ועיין בפ' הדר דס"ט דאמרי' האי תנא חמירא ליה שבת כע"ז ע"ש וה' פלתי תי' במ"ש התוס' בד"ה ונסבין דמיירי בעבר ומלחה א"נ באומצה וכי פריך לוקמה במזיד ור"מ ע"כ לא מיירי בעבר ומלחה דאע"ג דמליחת בשר בשבת היא מלאכה דרבנן הא בפ' הניזקין ר"מ קניס אפי' בדרבנן ועכ"ל כתי' הב' דחזי לאומצא וא"כ ע"כ בעוף מיירי דלא חזי לאומצא בלא מליחה אלא בשר עוף דרכיך וא"כ פריך לוקמה במזיד ומשכחת דלא הוי מומר דהיה חצי קנה פגום והוסיף כ"ש דהשת' הוי באותה שחי' עצמה הוא דהוי מומר ולא מפסל אלא מכאן ולהבא עש"ב וק' שהרי דעת הר"מ בפ"ו מה' מ"א דין י"ב דדם האברים שלא פי' אסור ואסור באומצא מיהו בזה י"ל דהרי ס"ל להר"מ דע"י חלטה בחומץ מותר ושרי לעשו' בשבת כמ"ש המג"א סימן שכ"א סק"ו וס"ל לה' דע"י חלטה בחומץ לא חזי לאומצא אלא בשר עוף ול"ד למליחה ועיין להרשב"א בחי' בפ' מפנין דקכ"ח ע"א ע"ש מיהו ק' דבביצה די"ז ע"ב מתב' דאפי' לר"מ המעשר בשבת שרי אפי' במזיד היכא דל"ל פירי אחריני משום ענג שבת וההיא דהמעשר ר"מ היא ע"ש בפירש"י ועיין ביש"ש שם וא"כ מיתוקמא שפיר לר"מ בעבר ומלחה נקטי' דדעת הר"מ והרשב"א בחי' והטור ומרן בש"ע דבמזי' שחי' פסולה דאפי' בפ"א הוי מומר אבל התוס' כ' דמתני' בצינעא א"נ בפ"א לא הוי מומר ע"ש ונר' דס"ל דאפ' דמיירי בעדים מ"מ לא הוי פרהסיא אלא בעשרה ועיין בגיטין בפ' השולח ולתי' הב' דבפ"א לא הוי מומר ומ"ש דאפי' בע"ז לא הוי מומר בפ"א אין להק' מאי פריך בד"ה לרב ענן מברייתא דקרבן נימא דר"ע בפ"ג מיירי די"ל דא"כ לא הוה קרי ליה מומר ועוד דיליף מאחאב דכמה פעמים עע"ז ואע"ג דכתבו התוס' בס"ד ד' דר"ע מיירי באינו עובד תמיד מ"מ ע"כ דכמה פעמים עבד דהא יליף מאחאב ועיין להב"ח ודע דלדעת הר"מ מאי דקתני ברייתא מומר לנסך ולחלל שבת אפי' בפ"א קרי ליה שפיר מומר וא"ש לפ"ז מ"ש מרן בב"י בסימן ב' לדעת הר"מ דא"נ אפי' בפ"א בודק סכין ונותן לו ורבא בגמ' קאמר מומר א"נ בודק וכו' ועיין להש"ך שם:

עוד הק' הפלתי ע"ד הר"מ דבמזיד הוי מומר בפ"א מדאמרי' מרי' בפ' מרובה דע"ג ע"א לרבנן