שלחנו של אברהם מח

תאותו דא"כ הוי כאוכל נבלות לתיאבון דאף בפ"א צריך בדיקה כמ"ש מר"ן בב"י וכ"נ ממ"ש הרשב"א בת"ה ד"ו ע"א שכ' הדעת נוטה דבמומר לאכול נבלות לא אמרינן רו"מ אש"מ הן אבל בחשוד באחד מן העבירות אמרינן רו"מ א"ש מומחין הן ע"ש ואי איתא דחשוד על הגנבה הוי כחשוד על הנבלה תק"ל מברייתא דאבדו או נגנבו גדייו דאמרינן עלה בגמרא רו"מ א"ש מומחין הן ועיין להרב תורת יקותיאל סק"ה ועיין להרב קול אליהו ח"י סי' ד' שכתב בשוחט גנב דפסול לשחי' דהו"ל כמו חשוד לאכול נבלה והוי כחשוד לאותו דבר כיון דחשוד למלאות תאותו ועיין להע"הש:

י' הגה מיהו אם הוא פסול וכו' כ"כ מר"ן בב"י בדע' הר"מ ומ"ש בכ"מ הוא בשאר עבירות ועיין להש"ך והפר"ח והמש"ל בפ"ג מהל' שגגות הוכיח מדברי הר"מ בה"ש דל"מ מומר אלא בג"פ ועפ"ז כתב לתרץ קו' התוס' בשבועות גבי טימא עצמו במזיד לדעת הר"מ והוכיח עוד כן ממ"ש הר"מ בפ"ג מהל' מע"הק ע"ש ולפ"ד מרן בב"י שנייא ההיא דטימא עצמו במזיד שהוא באותו דבר עצמו ובכה"ג לא בעי הר"מ גבי שחי' גופה ג"פ אלא אפילו בפ"א:

י"א דין ט' שחיטתן אסורה כתב הרשב"א בת"ה דאפילו חותך כזית בשר ונותן ל"מ והש"ך כתב בדעת הר"מ דמהני דקי"ל כרשב"ג ע"ש וכ"נ ממ"ש הר"מ בפ"ו מה' עבדים דין ו' כל שטר שיש עליו עד אחד כותי פסול חוץ מגטי נשים ע"ש ולת"ק כיון דכתיבה אפי' בשאר שטרות כשר כדאי' בפ"ק דגטין ד"י ע"ש אלא ע"כ דס"ל ה' כרשב"ג ובגמרא דאוקמוה כר"ג ה"ה דהומ"ל כרשב"ג ועיין להרשב"א בחי' שם ודלא כהפר"ח. ורי"ו כ' דחותך כזית בשר ל"מ גבי צדוקי כך מוכח בחולין ע"ש ונ"ל דראייתו מדאוקמוה אביי ורבא בריש חולין מתני' בכותי ומדלא אוקמוה בצדוקי דאתיא אפילו כמ"ד גירי אריות וגם כרבנן דרשב"ג וגם מדאמרינן התם דהנך אמוראי לא אוקמוה כאביי ורבא קסברי גרי אריות ואמאי לא אוקמוה בצדוקי אלא ע"כ בדיעבד פסולה בלא עע"ג ועיין להכנ"הג:

י"ב ואחרים עע"ג כן לשון הר"מ אא"כ שחט לפנינו וכ' הכנ"הג הג"הט אות כ' דס"ל יוצא ונכנס ל"מ אלא גבי כותי דכדיעבד מותר אפילו אינו יוצא ונכנס אבל הכא דבדיעבד אסור לא שרי' יוצא ונכנס עש"ב וגם גבי יין בדיעבד מותר כמ"ש התוספות בד"ג בד"ה אבל ע"ש ונ"ל שזה דעת ריב"א שהביא מר"ן בב"י סי' ס"ט גבי גוי משמש בבית ישראל שכ' דל"מ יוצא ונכנס גבי הדחה שאחר המליחה דס"ל דגבי הדחה כיון דבדיעבד ל"מ דסל"ת אינו נאמן כמ"ש מרן שם וכיון שכן ל"מ יוצא ונכנס משא"כ גבי כותי וגבי יין וא"צ למ"ש מרן בב"י שם ועמ"ש שם כ' הרשב"א דמהני גבי צדוקי עע"ג כמו כותי קודם גזרה והרא"ם ח"ב סי' ט' דחה דאינך אמוראי אליבא דרשב"ג אבל לת"ק דרשב"ג ל"מ עע"ג ע"ש ובגמ' ד"ה ע"ב איתא אי בשאין ישראל עע"ג למימרא בעי וכתב הרשב"א דה"פ דאי גזרו שאין מועיל חותך כזית בשר הא בלא"ה קי"ל כת"ק דרשב"ג. ע"ש ואי איתא לדברי הרא"ם הא מ"מ מינה שמעינן דישראל עע"ג ל"מ מיהו לפירש"י צ"ל כדברי הרא"ם דאי לאו הכי קשיא אפירש"י דנימא דגזרו דל"מ חתיכת בשר אלא ע"כ דאי גזרו הכי מינה שמעי' דישראל עע"ג ל"מ וכ"ה הרא"ם שם מדברי רש"י בד"ג גבי אוקמתא דאביי דלרבנן לא מהני עע"ג ע"ש ומ"מ אין ראיה משם אלא לענין לכתחי' וכצ"ל במ"ש רש"י בההיא דר"י אבל משחי' כותי דמיירי בחותך בשר לחד פי' ע"ש וקאמ' בגמ' עלה לישני כאן בישראל עע"ג:

י"ג דין י' בחצי קנה וכו' דוקא בפסולים דלאו משום ע"ז אבל במומר לע"ז להסו' דשחי' לע"ז ואסורה בהנאה או בכומר לע"ז לכ"ע אפילו שחט קצת מן הקנה שאינו עושה נבלה אסורה אפי' בהנאה כן הוכיח הפר"ח סי' ה' סק"ז ע"ש:

סימן ג' א' דין א' בחיקו או בידו וכו' כ"ד הרא"ש אבל הרשב"א בת"ה כתב דכשרה דהוי כהפילה מידו אלא דלמעשה חשש להחמיר ע"ש וכ"נ דעת התוספ' בסנהדרין דע"ז ע"א בד"ה סוף דנפלה כמו הפילה שכ' דסוגיא דחולין כמ"ד אשו משום ממונו אבל למ"ד אשו משום חציו נפלה כמו הפילה ע"ש ור"ל דלמ"ד אשו משום חציו לא דייק הא הפילה אלא אפילו פסולה לתנא דמתניתין דפוסל נפלה ומוקי למתני' כרבנן דר"נ אבל לר"ן דמכשיר בהפילה מכשיר גם בנפלה וקי"ל כר"נ מיהו נראה דדוקא בנפלה מידו אבל נפלה מן הגג פסולה דבעינן כח גברא ולא שייך בזה חציו גם נראה מדבריהם דגרסי במשנה נפלה מידו ע"ש נקטי' דדעת התוס' כדעת הרשב"א להלכה ומעתה מ"ש הכנ"הג בהגהב"י דמדברי התוספות מש' סברה חדשה דאפילו נפלה מעצמה כשרה ע"ש ליתא מיהו דברי התוספ' תמוהים טובא דר"י הוא דס"ל אשו משום חציו ולפ"ד התוספ' לר"י מתני' לאו דוקא ואפילו הפילה הוא פסולה וא"כ מאי פריך הגמ' בפרק השוחט דל"א אר"י דאמר נדה שנאנסה וטבלה דפסולה דבחולין בעי כוונה ממתניתין דקתני דוקא נפלה ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה והא לר"י מתני' ל"ד ואפילו הפילה פסולה והו"ל להגמ' לאקשויי ממתני' דריש חולין דחש"ו דמוקמי' כר"ן דלא בעי כוונה ולשנויי סתמא אחרינא אשכח ההיא דנפלה דלדידיה נפלה והפילה כי הדדי נינהו ועוד דרבא בקמא דכ"ב אמר קרא ומתנית' מסייע לר"י וא"כ ס"ל כר"י דאשו משום חציו ועוד דביבמות פ' בכל מילי כר"י לבד מתלת ואיהו גופיה הוא דדייק הא הפילה ומוקי לה כר"נ וצ"ע ועיין בגמ' דחולין דט"ז דרמי כריתות אהדדי ומשני הא בסרנא דפחרא הא בסרנא דמיא וברש"י שם:

הכנ"הג בהג"הט תמה על הטור אמאי לא אשמועי' רבותא אפי' לאו בני דעה דבגמ' מאריך להו ע"ש וכבר כ' הטור בסי' כ' דבחש"ו באחרים עומדים ע"ג כשרה ומינה שמעי' דאפי' לאו בני דעה לא בעי' כוונה:

ב' כתב מהרש"ל ביש"ש בפ"ב דחולין סימן י"ב דוקא בסתם הוא דכשר' אבל אם נתכוון לנחור ולעקור ולא לשחוט ושחט כהלכתו שחיט' פסולה לכ"ע עיין שם ועיין בא"ח סימן קנ"ח ד"ז ולהמג"א סי' קנ"ט סקכ"ה ע"ש:

סימן ד' א' דין א' השוחט לשם עכ"ום כ' התב"ש אפילו במחשבה בעלמא פסולה כמו בקדשים דבמחשבה סגי כמו שנראה ממ"ש