שלחנו של אברהם מז

התוס' שם למ"ד מומר הוי מברייתא דהוריות דאיזהו מומר וכו' דההיא מיירי באכל מידי דל"ל הנאה מיניה דלכ"ע מין הוא וניחא לפ"ז מה שק' למ"ש הר"ן הביאו מר"ן בב"י דלהכעיס ממש שחיטתו כגוי והיכא דלא לתיאבון ולא להכעיס בעע"ג סגי ע"ש דא"כ מאי פריך הגמרא מברייתא דמורידין אברייתא דכל אבידת אחיך נוקמא חדא לתיאבון וחדא לא לתיאבון ולא להכעיס ועפ"ה ניחא דכיון דבלא לתיאבון ולא להכעיס פליגי ר"א ורבינא משני שפיר דקסבר מין הוא דהיינו כמ"ד אפי' בכה"ג מין הוא אבל הרשב"א במ"ה דחה דלהכעיס ממש קאמר והוכיח כן מן הסוגיא ע"ש וס"ל דבדיעבד בעע"ג שחיט' כשרה ע"ש והיינו דפ' כמ"ד מומר הוא והפר"ח סי' קי"ט כ' דל"פ ר"א ורבינא אלא בלהכעיס ממש אבל לא לתיאבון ולא להכעיס לכ"ע מומר הוי ע"ש וק' דא"כ מאי פריך מברייתא דכל אבידת אחיך נוקמא ההיא דמורידין בלא לתיאבון ולא להכעיס כיון דמ"מ דינו חלוק ממומר לתיאבון דהא אי לאו ברייתא דכל אבידת אחיך הוה ניחא ליה ההיא דמורידין אפילו במומר לתיאבון והפ"ת כתב דאפי' דהר"מ פ' דהוי מין אינו מוכרח שיהיה לענין שחי' אלא לענין מורידין ע"ש ולכאורה כ"נ ממ"ש התוס' בחולין ד"ד ע"ב בד"ה מומר שכ' דההיא דלקמן בתמיד ע"ש מוכח דההיא דהוריות באינו תמיד ולא לענין שחי' אמנם כבר כתב מהרש"א בדי"א ע"ב בד"ה שחי' דלא כ"כ אלא לרב ענן אכל למאי דאיתותב אה"ן דאפי' לענין שחי' ע"ש ועיין בחי' שהוכחתי דלפי מ"ש התוספות ההיא דלקמן בתמיד ההיא דהוריות נמי בתמיד מיירי עש"ב:

כתב הב"ח דמומר להכעיס לא הוי אלא מדרבנן דמ"הת בר זביחה הוא ע"ש וכ"כ הר"ן בפ' השולח משם אחרים דמדרבנן הוא דהוי לאו בר קשירה גבי תפלין וכ' שם דמדברי הר"מ ורש"י נראה דמדאורית' הוא ע"ש ומעתה מ"ש הר"ן כאן הוא לדעת הר"ם ורש"י והש"ך והפר"ח תמהו ע"ד הב"ח ע"ש גם מדברי הר"ן שם נר' דלהכעיס אפילו באינו אוכל נבלות אלא מומר באחת מכל העבירות וכ"כ מר"ן בב"י בא"ח סימן ט"ל ועיין להפ"ת והמג"א שם הוכיח כהרשב"א דהוי מומר מדלא אוקמוה בדף ה' ברייתא דקתני חוץ ממומר במומר להכעיס אלא ע"כ דהוי מומר ושחי' כשרה ע"ש ונראה דאינו מוכרח דלמ"ד מין הוא מין מיקרי ולא מומר שהרי כ' התוס' בסוף ד"ד דלרב ענן מודה בעובד תמיד והשת' מאי פריך מבריי' נוקמה בעובד תמיד אלא ע"כ דא"כ לא היו קורין לו מומר אלא מין ומאי דפריך לר"ע ולרבא מברייתא דאפי' ערל ואפילו ישראל מומר ולא מוקמי לה במומר להכעיס אין להוכיח דלהכעיס הוי מין די"ל למ"ד מומר הוי מאי דקתני ערל היינו מבעט במצוה זו דהוי להכעיס בערלות והיינו שפירש"י ערל היינו מבעט דלמ"ד מומר הוי קאמר אבל למ"ד מין הוי ע"כ דלא מיירי בהכי ופריך שפיר הגמרא דאי רישא מיירי באינו מבעט וסיפא אתא לאשמועינן אפי' מבעט א"כ בערלות גופה הו"ל לפלוגי:

ה' משמע מדברי מר"ן בש"ע דאפי' אינו אוכל נבלות אלא דמומר להכעיס בדבר אחד שחיט' פסולה וכ"כ בר"מ בפ"ד מה"ש ד"ח בדעת הר"מ שכ' לדעת הר"מ דסובר דמומר לדבר אחד בודק סכין ונותן לו נ"ל מבריית' דאפי' ערל ואפי' ישראל מומר ומוקי לה במומר אוכל נבלות לתיאבון ודומיא דידה בערל וס"ל דמומר לערלות היינו שאינו רוצה להצטער ולא כפירש"י דהיינו במבעט דא"כ הוי אפיקורוס ושחי' פסולה ע"ש ולפ"ז צ"ל מומר לערלות לא חמיר משאר מומרין וכ"כ מהר"ץ בתשו' סי' מ"ג ע"ש אבל לפי מ"ש הרשב"א בתשובותיו ח"א סימן ס"ד דערל חמור משאר מומרין אין ראיה משם לדינו של הר"מ דילמא שאני ערלה דחמיר' לכך בעי בדיקת סכין וממ"ש בגמרא אי מומר לד"א היינו מומר לערלות משמע דכי הדדי נינהו ונ"ל דלזה כיון מר"ן בב"י שכ' מ"ש בגמ' דמומר לערלות כמו מומר לד"א ע"ש דבא לשלול דלא אמרינן ערלה חמירא ובעי בדיקת סכין לכ"ע וכמ"ש הרשב"א ודלא כהכנ"הג הגהב"י אות כ"ד שתמה עליו דבפירושא אתמר כן בגמ' ע"ש ומ"ש מר"ן בב"י דמתו אחיו מחמ' מילה היינו בישראל גמור נ"מ אפילו לדעת הר"מ שלא יהיה צריך לבדוק סכין וליתן לו ועיין להפ"ת ולהרשב"א ח"א סימן ת"ל ותרפ"ו שנראה מדבריו דמומר להכעיס בדבר א' אינו שוה לשאר מומרי' לתיאבון כיון שהוא לדבר א' ועיין להש"ך והפר"ח סי' קי"ט סקט"ו ובמ"ש שם:

ו' לחלל שבת בפרהסיא כ' הב"הי דבעינן שיחלל כמה פעמי' בפרהסיא בפני עשרה ע"ש וכבר נתבאר בסימן י"א דדעת הר"מ והרשב"א והטור ומר"ן בש"ע דאפי' בפ"א הוי מומר וכ"כ הש"ך סימן זה סקי"ז ומ"ש דבעי עשרה איברא שכ"כ הרשב"א בתשוב' הביאו מר"ן בב"י סימן קי"ט והיא ל'ו נדפסה בתשובות הרשב"א כתב אשורית סימן קע"ט מיהו אין משם ראיה שהרי הרשב"א מהסו' דבפ"א הוי מומר כמו שנת' וע"כ דהתם הקל ביי"ן דרבנן וכ"כ התב"ש סי"א סקי"ב וא"ב לכך הקל גם לענין עשרה וכבר כתבתי בסי' י"א דהדבר תלוי בפלוגתא דהר"מ והתוס' ועמ"ש הת"בש סי' זה סקכ"ז והוא תימא ועיין להכנ"הג אות ח"י שכ' דוקא עשרה ישראלים מסוגיא דפרק בן סורר ומורה וחלק על הדרישה ומכל מקום לא בעי' אלא שידעו כו עשרה כמ"ש הש"ך סי' קכ"ז מהגמ' עיין שם ועיין בס' חמרא וחיי בגמ' שם משם המאירי שצדד בזה:

ז' כתב הב"הי אפי' חלל שבת באיסור דרבנן והוכיח כן מסוגיא דפרק הדר דס"ט ע"ש ואינו מוכרח וכבר חלק עליו הפר"ח בק"א ופ"ה התב"ש דדוקא חלל שבת במלאכה דאוריתא הוא דשחיטתו פסולה ע"ש:

ח' או שהוא מומר לעכ"ום דינו כנכרי כתב מר"ן בב"י ריש סי' זה דמבו' בגמ' דמומר לע"ז דינו כנכרי ושריא בהנאה והכנ"הג בהגב"י כתב אינו מבואר בגמרא מיהו ב"מ מדברי רי"ו והר"ן ועיין מ"ש רש"י די"ג ע"ב גבי שחיט' מין דמין חמור ממומר לע"ז דנראה דשחיטת מומר לע"ז לא אסיר בהנאה כמו מין מיהו י"ל דכ"כ דלא תקשה לרב ענן דס"ל דמומר לע"ז שחיטתו כשרה אבל למאי דאיתותב רב ענן אה"נ דשוין הן אבל מדברי התו' שם אין נר' בן שכ' דמין נכרי דוקא חמור אבל במומר ישראל חמור ושחיטתו לע"ז ע"ש במהרש"א ומהר"ם מוכח דס"ל להתוס' דאסורה בהנאה אבל מדברי התוס' בע"ז דכ"ו ע"ב בד"ה איזהו מבואר דדוקא בכומר וכן כתב הרשב"א ד"ד ע"ב ועמ"ש בחי' בדי"ג ע"ב בדברי התוס' שם:

ט' דין ו' ולהרמב"ם צריך מ"ש דעיכוב יש בדבר וכתב בדרישא דההיא דאבדו או נגנבו גדייו דסי' א' דכשר התם אינו מוחזק בכך אלא שבפעם הזאת גנב עיין שם מ"ש דלא אמרינן כיון דחשוד לגנוב למלאות תאותו גם אם לא מצא סכין בדוק או אם יודע הלכו' שחי' ואוכל למלאות