שלחנו של אברהם מד

ודאי ישגיחו עליו ולא יסמכו עליו שיודע ומן האמור מה שהוכיח ה' פלתי בסי' ב' סק"ג דרו"מ א"ש מומחין הן אפי' במומר מדלא אוקי ר"א סיפא דעע"ג בסתמא דאינו מומחה ע"ש י"ל דא"כ אפי' לכתחי' ואמאי קתני אם שחטו ועיין בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ט' ע"ש:

ז' דין ד' אם אבדו גדייו וכו' כ' הב"ח דאפי' ברוב ישראל וגם רוב אותו השוק יש' לא התירו אלא בנמצא בשוק אבל בנשלחו ביד גוי לשוחטן ל"מ רוב ישראל דשמא הגוי שחטן שהרי הוא בידו וכ"כ רש"י בתשו' לאסור העופות שהובאו ביד גוי בלא סימן כמ"ש המרדכי בפ"ק דחולין ע"ש וז"ל המרדכי שם ע"ד העופות שהובאו ביד גוי שחוטין בלא סי' אין ראיה להתיר שמה שנחלקו באבדו גדייו וכו' לא נחלקו אלא במקום שהטבחי' רובן ישראל וכו' ואחרי שידענו שיש הרבה אומות שוחטין ואין שחי' ישראל ניכרת לא חלקו וכו' ע"כ מתבאר להדיא דדוקא בלא רוב טבחי ישראל אבל ברוב טבחי ישראל שרי אע"פ דבידו הוא וכ"כ הפרישה סי' קי"ח דדוקא בלא רוב טבחי ישראל הוא דאסר המרדכי ע"ש:

גם לפמ"ש הב"ח גופיה בסי' קי"ח בק"א דדוקא באבדו גדייו דמכירן הוא דשרי אבל בשולח ביד גוי דאינו מכירן אסור ע"ש א"כ כל היכא דמכירן מותר לשלוח ביד גוי לשחוט ונראה לפ"ז היכא דמכירן אפילו בלא רוב טבחים ישראל שרי ולא אוקמוה בגמ' בפ' א"מ דכ"ד ברוב טבחי ישראל אלא במצא שחוט דאינו שלו ואינו מכירו ועפ"ז ל"ק מ"ש הש"ך בסי' קי"ח סקכ"ה על הב"ח ע"ש ועפ"ז א"ש מאי דאי' למידק בגמ' דמייתי רו"מ א"ש מומחין הן מברייתא דאבדו גדייו וכו' נימא דכ"ע לא אמרי' רו"מ א"ש מומחין הן וברייתא ברוב טבחי ישראל כדקאמר בפ' א"מ ורוב טבחי ישראל ודאי מומחין הן ועפ"ה ניחא דגמ' דפ' א"מ במצא מיירי דאינן שלו ואינו מכירן אבל ברייתא מדקתני גדייו שהם שלו ולא אשמועי' ריבותא אפילו במצא משמ' בלא רוב טבחי ישראל ומשום דמכירן הוא והא דקאמר בגמ' בשחי' כר"ח היינו דלא חיישי' שמא נתנבלו והשליכן כדס"ל לר"י ובהכי ניחא מ"ש התוס' בד"ג לרבינא דלא ס"ל רו"מ א"ש מומחי' הן מברייתא דאבדו גדייו די"ל דרבינא מוקי לה ברוב טבחי ישראל וגדייו לאו דוקא ועיין לה' פלתי מיהו קשה בגמ' שם דאמרי' מי לא תניא מצא תרנגולת וכו' והשתא נוקמ' ברוב טבחי ישראל וי"ל דהגמ' סובר מדקתני תו בבא דשלוחו דל"צ ע"כ לאשמועי' אפילו בלא רוב טבחי יש' והתוס' שם כ' דבבא דשלוחו לאשמועי' אפילו שחט שלא ברשות דהלך השליח ומצא שחוט ע"ש ואין נראה כן מדברי רש"י שפי' הלך הבע"הב וכן נראה להדיא ממ"ש הר"מ בפ"ד ד"ז שכ' ואינו יודע אם שולחו שחטו ע"ש מיהו קשה לאיזה צורך הביא הר"מ דין השליח הא מדין אבדו גדייו דדין ח' שמעי' הכל ונ"ל דס"ל דדוקא נתן רשות לשלוחו לשחוט דא"י למי' אחר שמע ושחט והוי שחט ברשות אבל בשוחט שלא ברשות לא אמרי' רו"מ א"ש מומחין הן הפך דעת התוס' ודייקא נמי דלא כתב בדין ח' נגנבו דדוקא אבדו דהשוחט סבר נתייאשו הבעלים ועיין להש"ך סי' ב' סקי"ח ודייק נמי מ"ש בגמ' א"נ שמע וכו' אך ק' לפ"ז מאי קאמר בגמ' מי לא תניא וכו' נוקמה לדר"ן בראה א' ששחט בהמה שלו והוא לא נתן רשות לשום אדם לשחוט והוי שחט שלא ברשות ובזה ל"א רו"מ א"ש מ"ה ועו"ק ברפ"ק דאמרי' כולהו כרבינא לא אמרי' רוב מצויין וכו' נוקמה למתני' בשוחט בהמה שאינה שלו ולכך בעי' עע"ג ועו"ק דהגמ' דפריך מי לא תניא אמאי לא פריך מר"ן גופיה בבעיא דלקמן ולשי' התוס' ניחא דבעי לאתויי אפילו שלא ברשות מדקתני בבא דשליח:

ח' כתב הב"ח אסור לשלוח ביד קטן תרנגול לשחוט כמו דלא התירו לטבול כלי ע"י קטן ע"ש ואין זה הכרח דשאני גבי טבילה דאי' למי' דלא הטבילה כלל אבל הכא הרי שחוטה לפנינו ולא חיישי' שמא הוא שחטה ורצ"ל לדעת הטור שסובר דקטן שיודע לאמן ידיו ומומחה שחי' כשירה כמ"ש הט"ז סקט"ו ומ"ש מהגמ' ליתא וכבר הש"ך בס' הארוך דחהו מהלכה וכ' שכן הסכים רש"ל דמותר לשלוח ע"י קטן לשחוט:

ט' בין שמצאם בשוק כ"ד התוס' והרשב"א והר"ן דמצאו בשוק דינו כמו אשפה שבבית דלא כהר"מ ודעת ריא"ז הביאו הש"הג דשוק דומה לבית ממש ע"ש נראה דדעתו דהגמ' בפ' א"מ מוקי פלוגתייהו ברו"מ א"ש כדסק"ד דגמ' בחולין ולר"י אפילו בבית אוסר ולכך קאמר בשחי' כר"ח אבל למסקנא דחולין דבבית כ"ע שרי ההוא עובדא דפ' א"מ ככ"ע אתיא והתוס' בחולין שכ' בשוק נמי פליגי באו לאפוקי סברת ריא"ז דאי לאפוקי דלא נימא בשוק כ"ע אסור הי"ל להוכיח מברייתא דמצא תרנגולת בשוק וכו' דהוי דלא כמאן ודברי הכ"מ בפ"ד דין ח' קשים מברייתא הלזו:

יו"ד כתב הט"ז דהא דלא אסרי' הכא משום בשר שנתעלם מ"ה דמיירי במכירו והטור שכ' מצא בהמה שחוטה אזיל לטעמיה בסימן ס"ג דברוב ישראל שרי וכ"כ בדרישה ואני תמיה דבריית' ערוכה היא בגמ' דפריך מינה לר"ן מי לא תניא מצא תרנגולת שחוטה בשוק מותרת וק' להסו' דאפילו רוב ישראל אשמ"ה אסור מברייתא הלזו גם הגמ' בפ' ג"ה אמאי לא פריך לרב וצ"ל דס"ל דבבהמה שלימה לא חיישי' ברוב ישראל כיון דליכא חשש אלא מהעורבים ובהמה שלימה לא יביאו כמ"ש הש"ך סי' ס"ג סק"ו בשם הת"ח וה"ה תרנגולת שלימה מיהו לשי' הרא"ש בפ' ג"ה דס"ל דאפי' בבהמה שלימה ק' מהך ברייתא ועיין בחי' שם בפ' ג"ה:

י"א דין ה' אפי' אחרים עע"ג כ' המרדכי יש שר"ל דוקא אחרים רואין אבל עע"ג ומלמדין אותו אפילו לכתחי' שוחטין כדאשכחן גבי גט ולא נ"ל דא"כ מאי פריך גבי כותי הא אמרת רישא אפי' לכתחי' נוקמה בעע"ג אלא ל"ש ע"כ ומדברי התוס' בדי"ב ע"ב בד"ה מאן וכו' שהקשו הא בני כוונה נינהו בעע"ג כמו גט ומדלא הוק"ל אמתני' גופה דלכתחי' לא מ"ש מגט משמע דס"ל דשאני שחיטה דבקל ישהה או ידרוס ול"ד לגט וא"כ לא חילקו בתירוצם בין רואין לעע"ג אלא לעניין כוונה ולמסקנא דלא בעי כוונה אין חילוק בין רואין לעע"ג דבכולהו לא ישחוט לכתחי' מיהו י"ל אע"ג דבס"ד לא הוק"ל אמתני' גופה משום דשחי' שאני מ"מ כי נחתי לפלוגי בין רואין לעע"ג י"ל דגט ושחי' דין א' להם ובעע"ג לכתחי' שוחטי' כמו גט וכ"נ מדהקשו בריש חולין אפרש"י דאין מוסרין לכתחי' אפי' בעע"ג הא מסיפא שמעי' לה ואי איתא נימא דרישא אשמועי' אפי' עע"ג ממש אלא ע"כ דס"ל בעע"ג ממש קושטא הוא דשוחטין לכתחי' דכיון דמהני מלמדין אותם