שלחנו של אברהם מג

בעצרת לאו מהנהו טעמי דגמ' אלא משום דהוי כקונה קנין כמו שאין נושאין בשבת כמ"ש בא"ה סי' ס"ד וכ' המג"א דלדידן דקי"ל כמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה אסור לישא בפורים וכ"כ הפר"ח סי' תרפ"ח והרשב"א ס"ל דקי"ל כמ"ד מושמחת בחגך ואע"ג דהרשב"א גופיה בתשו' שהביא מרן בב"י סי' תקמ"ו נקיט בלישניה טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה נ"ל דס"ל להרשב"א דמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה נ"ל מקרא דשלמה וכל השמחות במשמע ולמ"ד מושמחת בחגך היינו דנ"ל אין מערין מהאי קרא ולא כל שמחות במשמע באופן דכולהו ס"ל אין מערבין ובקראי הוא דפליגי וכן נראה מדברי התוס' בכתובות דמ"ז בד"ה דמסר דנקטו קרא דושמחת בחגך וכ' אין מערבין שמחה בשמחה ע"ש ועיין להבר"י סי' תקמ"ו וכ"נ ממ"ש הלבוש כאן ובסי' תקמ"ו והכלבו בה' מגילה וה' ח"המ ע"ש והר"מ והרי"ף והרא"ש נקטו טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה ועיין לה' זרע אמת סי' ק"א שהאריך להוכיח דגם הני רבוותא מודו בדינו של הרשב"א עש"ב:

יורה דעה סימן א' א' מותר ליתן לו לכתחי' לשחוט והיינו על סמך שיבדקנו אח"ך ולא חיישי' דילמא משתלי ואכיל בלי בדיקה כ"כ הרשב"א ז"ל בת"ה ד"ו אבל מדברי התוס' ד"ג ע"ב בד"ה בודק נראה דאפילו היכא דאם לא בדק בשר אין לשחוט לכתחי' על סמך הבדיקה ממ"ש דטעמא דכותי לא יהבי' לכתחי' לשחוט דחיישי' דילמא משתלי ולא בדיק אח"כ והם עצמם כתבו שם בסע"א דכותי ששחט בינו לבין עצמו אי לא חתך כזית בשר ונתן לו שרי ע"ש הרי אע"פ דאם בדק כשר מ"מ לכתחי' לא שרי לן על סמך הבדיקה ומעתה מ"ש התוס' שם בד"ה רוב דאפי' לכתחי' שוחטין היינו דא"צ לבדוק אחר השחיטה ודלא במרן בב"י שכ' דמ"ש לכתחי' היינו על סמך הבדיקה שאח"ך ע"ש וכ"נ דעת הר"מ דאפי' היכא דאם לא בדק כשר מ"מ לכתחי' אין מתירין לו לשחוט ע"ס הבדיקה שאח"כ מדלא הזכיר בפ"ד גבי רוב מצויין אצל שחי' מומחין הן אלא דין דיעבד משמע דלכתחי' אין שוחטין ולפ"ז מה שהוכיח הרשב"א בת"ה ממ"ש הר"מ שם בדין י"ד והוא מומחה דגבי מומר לא אמרי' רו"מ אש"מ הן ע"ש אינו מוכרח דמ"ש הר"מ והוא מומחה משום דמיירי בדין לכתחי' וכן בנשים ועבדים וע"ש בדין ט"ו ועיין להרב תורת יקותיאל סימן ב' סק"ה ובמ"ש התוס' גבי כותי חיישי' דילמא אשתלי כמו חש"ו וכ' מהר"ם מלובלין דתרי מילי קאמרי דילמא אשתלי ומשום חשש הרואין דגבי חש"ו כ' חשש הרואין ע"ש ועין להב"ח סי' ב' סק"ג מ"ש בשם הר"ן ולהפ"ח שם ע"ש:

ב' אבל אם הוא לפנינו צריך לבודקו כ"ד הרי"ף והרשב"א הר"ן אבל הרא"ה בס' ב"ה ד"ו כ' דאין צריך לבודקו אפילו אם הוא לפנינו אלא ממדת חסידות דס"ל מאי דאמרי' רו"מ א"ש מומחין הן הוא רוב גמור עד שהמיעוט נחשב מיעוט' דמיעוטא וזה דעת התוס' בפ"ג דבכורות:

ד"ך ע"ב בד"ה חלב שכתבו דה"ט דלא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה משום דרו"מ א"ש מומחין רוב גמור והוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ע"ש ועפ"ז ניחא מאי דאמרי' רו"מ א"ש מומחין הן אע"ג דתלוי במעשה וברפ"ג דבכורות אמרי' בגמ' דלא אזלינן בתר רובא היכא דרובא תלוי במעשה והיינו משום דהוי רוב גמור ולא דמי לשאר רובי ועיין להרב קול אליהו ח"א חי"ד סי' א' ולהמח"א בליקוטי הר"מ הל' יבום. ומ"ש שם גבי פרה אדומה אמאי לא אמרי' סמוך כבר נרגש מזה מהרש"א בדי"א בד"ה מנא ועמ"ש שם ועיין להרשב"א במ"ה ד"ז ע"ב ע"ש:

ג' הגה עד ששחט ג"פ בפני חכם בגמ' ד"ג ע"ב א"י בד"א בשחט לפנינו ב' וג"פ כ' הריטב"א בחי' נקט ב' וג' כדאמרי אינשי כדאי' בפ' מפנין א"נ משום פלוגתא דר' ורשב"ג אי בתרי הוי חזקה או בתלת וקי"ל כל האיסורין בתרי זמני הוי חזקה ע"כ לפ"ז הכא בתרי זמני סגי ועיין לה' בית הלל ולה' בר"י בא"הע סי' ט' אות ז':

ד' גם הכלים וכו' עמ"ש בר"י ק"ה ולהכנ"הג סי' מ"ד הגהב"י אות י"ט ולהע"הש סימן מ"א אות ו':

ה' דין ג' אפילו. אמר ברי לי ששחטתי יפה הטעם דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה כ"ד הריטב"א בחי' ד"ג והר"ן בחי' די"ב וכ' שם דרש"י חולק ע"ז:

ו' יכולין ליתן לו וכו' כ"ד הרשב"א בת"הא וכ' מרן בב"ה שכ"נ מדברי רש"י ע"ש והא' דאמרי' בגמרא באוקמתא דרבינא אי דאיתיה קמן לבדקיה ומשני דליתיה קמן וקתני אם שחט דיעבד דוקא י"ל דדוקא בדלא ידעי' אי ידע או לא לכתחי' לא ישחוט שמא לא ישגיח עליו בטוב דמסיק אדעתיה דאפשר דידע אבל כשיודע בו שאינו יודע שוחט לכתחי' וכ"כ ה' פלתי סק"י אבל מ"ש בסק"ט דקאי אם שחטו על חש"ו ליתא דא"כ מאי פריך הגמ' באוקמתא דאביי אלא אכותי הא אמרת רישא אפי' לכתחי' פירש"י והכא קתני דיעבד נימא לשון דיעבד קאי אחש"ו והש"ך כ' ראיה להמחמירים מהגמ' הלזו וכ' ומיהו מן הסתם שאינו יודע אם יודע נראה דמותר ליתן לו לכתחילה לשחוט אם אחרים עע"ג ע"ש ותמהני דמהגמ' שהביא ממנה ראיה מוכרחת דאפי' מן הסתם דוקא דיעבד דבהכי מיירי התם מיהו מה שתמה ה' פלתי על הש"ך דבלא"ה רו"מ א"ש מומחין הן ול"ל עע"ג ע"ש י"ל דנ"מ לישראל מומר דבעי' שיודעין בו שהוא מומחה כמ"ש מרן סי' ב' דין ב' ובכ"הג אם עע"ג שרי אפי' לכתחי' אפי' למ"ש דכשאינו יודע בו אם יודע ה' שחיטה חיישי' פן לא ישגיח עליו בטוב היינו בישראל כשר אבל במומר