שלחנו של אברהם מב

כיון שהוא אסור משום קבוע גם הנשאר אסור ועיין לה' נב"י חי"ד סי' כ"ו:

סימן תרצ"א כתב המג"א ר"סי קמ"ז דמגילה צריכה מטפחת דלא קי"ל כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה את הידים ע"ש ובפ' חלק ד"ק א"י אמרו קמיה דר"י מגילה אינה צריכה מטפחת ומשמע התם דר"י מודה להם דד"י לשיטתו דאמר במגילה משמיה דשמואל אסתר אינה מטמאה את הידים ועיין להפ"מ ח"א סי' ע"ו ועיין להרשב"ש סי' תקע"ט שכ' דמפ' חלק נר' דהיו נוהגין לעשות מטפחת ע"ש היינו מנהג לבד ולא מדינא והיינו מדקפיד עלייהו ר"י משמע דהיו נוהגין אמנם אין משם ראיה דלא קי"ל הכי וכמ"ש דצריכה מטפחת וכ"כ המאירי בפ"ק דמגילה ועיין לה' שאלת יעבץ ח"ב סי' ק"ג שנעלם ממנו כל מ"ש ע"ש:

סימן תרצ"ב דין ד' מפלג המנחה וכו' הת"הד סימן ק"ט כ' ד"ז ע"פ ס' ר"ת דיכול לקרות ק"ש מפלג המנחה כמ"ש התוס' ריש ברכות וע"פי דברי ראבי"ה שהביא המרדכי שכ' דהמחמיר הוי יוהרא ועיין להרב ת"הד סי' א' והרואה יראה דלא כ' ראבי"ה דאין להחמיר היינו להחמיר משתחשך לאפוקי מבע"י קצת ולא על פלג המנחה וע"כ צ"ל כן דאל"ה קשיא הא אמרי' בגמ' בפ' תפלת השחר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואמאי המחמיר הוי יוהרא והתוס' שם בפ' ת"ה דכ"ז בד"ה דרב כ' דלא אמרי' מפלג המנחה לילה הוא אלא במילי דרבנן אבל במילי דאורייתא כגון מלאכה וכיוצא לאו לילה הוא וע"ש במהרש"א וכ"כ הרא"ש ומה שהוצרך לומר טעמא דמצה משום דאיתקש לפסח היינו לאפוקי אותו מקצת של התוספת ולא על פלג המנחה ונראה פשוט דלא כ"כ התוס' והרא"ש אלא לס' ר"י אבל ר"ת ס"ל אפילו בק"ש דאורייתא מפלג המנחה לילה הוא כמ"ש בריש ברכות אבל ר"י מחלק בין דאוריית' לדרבנן וזה דעת מרן בש"ע דבסי' רל"ג גבי תפלה פ' דעבד כמר עבד וכו' ובסי' רל"ה גבי ק"ש פ' דזמנה משתחשך ופ' כר"י דמחלק בין דאורייתא לדרבנן ודלא כר"ת ובד"ז דמגילה פ' מפלג המנחה כדברי הת"הד ולא מטעמיה אלא משום דקריאת מגילה דליליא מדרבנן היא אפי' אי אמרי' דדברי קבלה כדברי תורה היינו קריאה אבל קריאה דלילה מדרבנן היא כמו שהוכיח ה' טורי אבן בד"ג בד"ה כגון ועיין עוד שם בד"ה נשים וכדפ' ה' בד"ה זמנם ע"ש ודלא כהפר"ח בסי' תרפ"ו ובסי' זה ונר' דאפי' במלאכה כה דרבנן אסור דלא פלוג בין מלאכה למלאכה וראיה לזה מדחזי' ביוט"א שח"ל בשבת דמבטלין מצות לולב ואי איתא הא יכול לקיים מצות לולב מפלג המנחה דלמצות לולב שהיא דאורייתא הוי יממא ולגבי טלטול שהוא כמו מלאכה הוי ליליא אלא ע"כ אפי' במלאכה דרבנן ולא פלוג ויפה כ' המג"א סק"ו דאין לקרות המגילה בשבת מפלג המנחה ועמ"ש הע"ש סי' תפ"ט גבי ספירת העומר ע"ש:

סימן תרצ"ד כתב המג"א בשם של"ה דמתנות לאביונים במעות מעשר לא יצא דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וע"ש בשל"ה דר"ס ע"ב שכ' דגם מחצית השקל שנוהגין ליתן אינו יכול ליתנו ממעות המעשר שחייב כל אדם להפריש מנכסיו ע"ש:

סימן תרצ"ה דין ד' בהג"ה ואשה חייבת וכו'. הפר"ח תמה דאיש אל רעהו כתיב ולא אשה וה' שאלת יעבץ ח"א סי' ת"ק וח"ב סי' ע"א כ' דלא ממעטי' אשה מאיש אלא במקום שכבר מעיט קטן מקרא אחרינא אבל היכא דאכתי לא ממעיט קטן מוקמי' איש למעוטי קטן ולא ממעטי' אשה וכמו בקרא דואסף איש טהור דאמרי' אשה כשרה ע"ש ונעלם ממנו גמ' ביומא דמ"ג דאמרי' איש להכשיר את הזר טהור לרבות את האשה והניח מי שיש לו דעת להניח יצא קטן ע"ש. ובעיקר מה שחידש לן דלא ממעטי' אשה אלא היכא דכבר אימעיט קטן אין נר' כן מהגמ' בקמא דק"ט גבי גזל הגר דאמרי' המושב לרבות גיורת וחשש למעוטי קטן שאין צריך לשאול עליו אם יש לו גואלים ע"ש בפירש"י ואי איתא למ"ל המושב הא כיון דמאיש לא ממעיט אלא קטן ממילא לא מרבי' אשה בלא שום רבוי אלא ע"כ דאיש ממעט אשה וקטן היכא דליכא שום רבוי מיהו לפמ"ש ה' שם דמוקבלו היהודים משמע אפי' אשה יציבא מילתא דהוי כמו רבוי ולא ממעט מאיש אלא קטן וכ"הג כ' ה' שבות יעקב ח"א סי' מ"א דכיון דכתיב וקבל היהודים משמע אפי' אשה אז אמרי' מאי דכתיב איש לפי שהאשה אין ספוק בידה לעשות וכדאמרי' גבי מורא וראיתי בספרי בפ' חקת פ' ב' ואסף איש טהור להוציא את הקטן משמע להוציא את הקטן ואת האשה ת"ל טהור להביא את האשה דברי ר"יש רעק"א איש להוציא את האשה משמע להוציא את האשה ואת הקטן ת"ל והניח לא אמרתי אלא במה שיש בדעתו להניח הרי דלכ"ע אי ליכא רבוי איש ממעט קטן ואשה יחד ומ"מ שמעי' דפלוגתא דר"יש ור"עק מר מסתבר ליה למעט אשה ולרבות קטן ומר אלימא ליה אשה מקטן ויש לעמוד מההיא דקמא שהבאתי דמבע"ל להגמ' בגזל גיורת ופשיט מברייתא המושב לרבות והשתא הא פלוגתא דתנאי היא ולמאן דאלימא. ליה קטן מאשה ע"כ פליג אההי ברייתא ומוקי המושב לרבות קטן ואיש למעוטי גיורת וי"ל דבההיא כ"ע מודו דליכא לאוקומי הרבוי לקטן כיון דמציאות הוא דמוליד א"כ ליכא לאוקומי קרא לאשמועי' דמוליד אבל כי מוקמי' למעוטי קטן מאי דכתיב איש אורחא דמילתא הוא דקטן אינו מוליד והיינו דקאמר הגמ' א"ד אורחא מילתא הוא ופשיט שפיר בצד מצדדי הבעיא ועיין עוד שם בספרי פ"ז ע"ש:

סימן תרצ"ו דין ח' מותר לישא בפורים כ' הרשב"א הובא בב"י הטעם דושמחת בחגך כתיב ולמ"ד משום פ"ור משום חד יומא לא משהה נפשיה ע"ש. ולפ"ז למ"ד משום ביטול פ"ור הטעם דאין נושאין