שלחנו של אברהם מא

דאיכא איסור טלטול דיום ח' הוא יו"ט וכיון דחייש לספיקא דלולב אפילו שהוא דרבנן הי"ל לחוש לס' דיו"ט אפילו דקי"ל כ"ד שהוא משום שבות ל"ג בי"הש דלא להוו תרתי דסתרן אבל בשאר הימים אם לא נטל כל היום יטול בי"הש וראיה לזה ממ"ש התוס' בסוכה דמ"ז אהא דאמרי' בסוכה ז' ס' שמיני יתובי יתבינן דטעמא דלא תיקנו כן בלולב משום מוקצה דיו"ט וכ"כ הר"ן שם לחד תי' מבואר מזה דבשאר הימים יטול מס' אפילו דס' דרבנן לקולא וכמו. סוכה דיתובי יתבינן והמג"א ר"סי תרנ"ב כ' לדברי הר"ן דוקא ביום א' ועיין להא"ר שם ועיין בס' בשמים ראש סי' רכ"ט ור"ל:

סימן תרפ"ו דין ב' בהגה אם מצטערות הרבה כ' ה' ישועות יעקב דלא קאי אלא אכואבי עינים אבל מעוברות אע"פ שאין מצטערות ע"ש וכ"נ דאי במצטערות אפי' בשאר תעניות נמי שרי כמ"ש בסימן תק"ן כ"ש בתענית זה דרובא דרבוותא סברי דאינו אלא מנהג והלבוש השמיט תיבת מצטערות ועיין להא"ר ודלא כה' גור אריה חא"ח סימן ל"ה ע"ש:

סימן תרפ"ה דין א' והוא שהוקף ואח"כ ישב התוס' הקשו אמאי אצט' קרא למעוטי שור אגר ת"ל דבעי' הוקף ולבסוף ישב ותי' דאצט' להיכא שלא דרו בה עד שהוקפה כולה ע"ש נר' מדבריהם דאי דרו בה גויים הוי דירה אבל הר"ן הקשה ניחוש דילמא ישב ולבסוף הוקף ותי' דישיבת גוים בא"י לא הוי ישיבה ע"ש ונ"ל ראיה מדאמרי' בערכין דג"ל ע"ב בית מושב שהוקף וכו' יכול אפילו הקיפוה ישראל וכו' והיינו שהקיפוה ישראל קודם שישבו בה ישראל כדפירש"י ואי איתא דדירת נכרים הוי דירה הרי כשכבשוה ישראל כבר דרו בה גוים אלא ע"כ דדירת נכרים לא הוי דירה וכ"מ בפ' הדר גבי שכירות מהגוי בשבת דדירת נכרי לא הוי דירה וא"ש לפ"ז מאי דאמרי' במגילה דף יו"ד וכי אלו בלבד והלא כבר נאמר ס' עיר ע"ש והשתא נימא דכולן מוקפות אלא דלא הוו הוקף ולבסוף ישב אלא אלו שמנו חכמים וה' טורי אבן בד"ג בד"ה בית מושב הוכיח מזה דאי ישב ולבסוף הוקף ואח"כ בנו בתים אחרים לגבי אותם הבתים הוי הוקף ולבסוף ישב ע"ש מיהו אי דירת נכרי לא הוי דירה א"ש טפי דכיון דלגבי בתי ע"ח בעי' שהקיפוה נכרים קודם לכן כמ"ש בערכין א"כ כשכבשום ישראל היתה מוקפת ואח"כ ישבו בה ישראל והו"ל הוקף ולבסוף ישב מיהו ק"ל כדברי הר"ן כיון דבעי' שהקיפוה גוים קודם שכבשוה ישראל ודירת נכרים לא הוי דירה אמאי אצט' קרא שם למעוטי ישב ולבסוף הוקף מקרא דבית מושב הא לא משכחת לה ישב ולבסוף הוקף דקודם שכבשוה לא היו ישראל דרים שם כלל אלא ע"כ דירת נכרים הוי דירה ומאי דקתני סיפא יכול אפי' הקיפוה ישראל היינו שהיתה עיר חרבה שלא נתישב בה אדם מעולם ובמה שתי' התוס' שלא דרו בה וכו' דחה הט"א דמאי דאמרי' ישב היינו שראויה לישיבה ולא בעי' שישבו ממש ע"ש וליתא דא"כ היכי קתני סיפא יכול אפילו הקיפוה ישראל ס"ס כשכבשוה קודם שהקיפוה הוי ישב ולבסוף הוקף ומקרא קמא נפיק וכמו שכתבתי:

דין ד' קורין בי"ד ובט"ו. מרן בב"י כתב בשם מהרי"א בס' בקבלתה די"א כך קבלו וי"א כך קבלו אבל סתם עיירות לא כמו שאין מביאין עליו אשם תלוי כמ"ש הר"מ בפ"ח מה' שגגות והשיב מרן ע"ז דאי לאשם תלוי מדמית לה אפילו חולקין בקבלתה נמי שהרי בכ"הג פטור מאשם תלוי ע"ש והמ"וק דפ"ג דקמ"ב תמה שהרי כ' הר"מ שם דין ג' ע"א אומר אכלת חלב וכו' מביא אש"ת והשיג הראב"ד וכ' בכ"מ היותר נר' דע"פ העד מקרי איתחזק איסורא ע"ש ונ"ל דל"ק דש"ה דהעד מעיד שהיא חלב בבירור אכל אם מעיד שיש לו קבלה מאחרים שהיא חלב הוי כעד מפי עד ולא איתחזק איסורא וה' לשון למודים חא"ח סי' רמ"ג כ' דמרן בב"י ס"ל דהעיקר כתי' קמא שכ' בכ"מ שם דהר"מ מיירי כשהיה חתיכה מב' חתיכות והאריך להוכיח דליתא לתי' הב' גם לדידי ק"ל על תי' הב' דא"כ למ"ד משום מצות ומשום אפשר לברר איסורא ה"נ דל"מ ע"פ העד א"כ הגמ' בכריתות דקאמר מאי בינייהו הול"ל א"ב ע"א ועוד בר"פ אמרו לו דדייק אי דשתיק מסיפא ש"מ ע"א אומר אכל והוא אומר לא אכלתי פטור הא שתיק מחייב וכן דייק בל"ב שם והשתא נימא הא שתיק מחייב אשם תלוי ועכ"ל דא"כ בלא אמירת העד מביא אשם תלוי ואי איתא רע"פ העד מקרי איתחזק איסורא הא טובא קמ"ל ודוחק לו' דהגמ' שם אליבא דמ"ד משום מצות ומשום אפשר לברר דלית הלכתא כוותייהו וראיתי להלח"מ בפ"ח מה"ש שהק' כן והח"ן כ' דא"כ קשיא רישא דע"א אומר אכל וע"א אומר לא אכל וליתא דא"כ הו"ל למידק מרישא וכמ"ש התוס' כיון דמסיפא ליכא לדיוקי כלל ומ"ש עוד מרן דשאני אשם תלוי דכתיב מצות הקשה המ"וק דהא קי"ל כמ"ד איקבע איסורא וה' לשון למודים כ' דכולהו דרשי מצות אלא דפליגי בטעמא דקרא וכ"נ מדברי התוס' די"ח בד"ה באנו ועיין להח"ן שם והנה המ"וק הקשה עמ"ש הר"ן דאזלי' אחר רוב עיירות הא קי"ל כל קבוע כמחצה ע"מ וה' לשון למודים כ' דבעיירות דבמקומן עצמן קורין לא אמרי' כמחצה ע"מ ולא אמרי' אלא כשלקח ממקום הקביעות והוציאו ע"ש והשע"ה סוף ח"א כ' דהר"ש דהקשה בנחל איתן מההיא דכל קבוע וכו' חולק ע"ז ע"ש ונר' דל"ר דכיון דהזרע הנזרע בנחל איתן אסור כשהוציאו להכי ק"ל להר"ש שפיר ליתסר כל הזרע ועיקר קושיתו מאיסור הזרע ולא כ' הל"ל אלא לענין קריאת המגילה דלעולם קורא בתוך העיר מיהו דברי הל"ל תמוהים מגמ' דפ"ק דכתובות רט"ו ע"א דאמרי' ה"ד קבוע כגון ט' ישראל ונכרי אחד ביניהם או ט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ע"ש וכל אלו דמיין לעיירות ממש דבמקומן הן ומצאתי דכעין זה מה שחלקתי בין דברי הר"ש לדברי הל"ל וכעין ד"ז נפתח בגדולים דבתשו' גאונים בתראי סי' ה' הביא תשו' להרב העשל בבהמות שנמצאת אחת מהם טריפה וקודם שנודע הטרפות הוציא חצי בהמה למ"א דמן הדין החצי שהוציאו שרי דכל דפריש מרובא פריש והחצי הנשאר אסור משום קבוע ודן הרב כיון דבהמה אחת היא כיון דהחצי הנשאר אסור גם החצי שהוציאו אסור וה' בית הלל בי"ד סי' ק"י כ' שנחלקו בזה די"א להיפך כיון שזה מותר גם זה מותר ואפי' המתירין הוא משום דהוי מידי דרבנן דמתבאר מדבריהם והפר"ח בי"ד בק"א כ' כל אחד כדינו ע"ש וא"כ לדעת הסו' כיון שזה אסור ג"ז אסור יציבא מילתא לו' דהיוצא מן הזרע