שלחנו של אברהם מ

ולכך כשאוכל פ"א מברך ולא כ' ה"ה דאינו מברך אם לא יצא אלא לשי' הר"מ דס"ל מברך בשעת כניסה וכ"מ מדברי הרשב"א בחי' בסוכה דמ"ה ע"ב ומעתה גם מ"ש המג"א בסמוך אם לא נזכר עד שסיים אכילתו מברך על הישיבה לא כ"כ אלא לשי' דאע"ג דתיקנו על אכילה לא עקרו מצות ישיבה לגמרי:

. סימן תר"מ דין ו' חתן ושושבינין וכו'. כ' המג"א דטעמא משום בושה כיון שהיא פרוצה ולפ"ז אם יש לה ר' מחיצות חייב בסוכה ורש"י בגמ' כ' שהמקום צר ופרוץ לפ"ז אפילו יש לה ד"מ פטור כיון שהמקום צר וכן הא"ר וכ"נ מהגמ' מדלא קאמר א"ב דאביי ורבא אם יש לה ד"מ ומעתה אפילו ישב בסוכה אינו מברך כיון שהוא פטור ולענין ז' ברכות נר' דאפילו להמג"א אין לברך ז' ברכות בסוכה דלא עדיפא סוכה שיש לה ד"מ מבית אחרת דאינו מברך כמ"ש התוס' בסוכה ורבינו יונה הביאו הר"ב בש"מ בכתובות ד"ז דאם הלכו החתן והכלה לאכול בבית אחרת אין לברך דדוקא בבית החופה הוא דמברך ז' ברכות והר"ן בסוכה אע"פ שחלק ע"ז כ' דיש להחמיר כדעת רבותינו הצרפתים וכ"ד הרא"ש ופ' מרן בא"ה סי' ס"ב ועיין להט"ז שם בתשו' שאלה ע"ש:

סימן תרמ"א אם שגג ונטל לולב ביום א' שחל בשבת אינו מברך זמן ביום ב' ה' פרי הארץ ח"ב סי' יו"ד ע"ש שכל דבריו בנויות בחילוקי דינין בהא דאמרי' כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' ע"ש ולדידי חזי לי דלא יצא דהוי מצוה הבאה בעבירה וכדאמרי' בפ' כ"ש דאפי' בטבל טבול מדרבנן לא יצא י"ח מצה וה"נ דכוותה מיהו ודאי דאינו חוזר ומברך זמן ביום ב' אע"פ דל"מ מה שנטל ביום א' דמ"מ זמניה הוא ולא גרע מבירך בחול בשעת עשיה ומה"ט כ' מרן דאינו מברך זמן ביום ב' אע"פ דס' אם יום א' חול ומה"ט הוא דמ"מ זמניה ולא גרע מבירך בשעת עשייה כמ"ש הפו':

סימן תרמ"ו דין ב' עבר ולקטן וכו'. כ"כ הר"מ ובגמ' איתא דוקא אשחור מעי"ט דהוי דחוי מעיקרא אבל אשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה לא ועיין למרן בב"י והט"ז תי' דר"פ פשיט"ל דאין דחוי ור"י הו"א דמבע"ל וקי"ל כפשי' דר"פ ע"ש ועפי"ד ניחא מ"ש התוס' בסוטה דט"ו ע"ב אהא דבעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן דמ"ש דבעי כאן הא בעיא היא בעלמא אי יש דחוי אצל מצות ע"ש די"ל דרבא כר"פ דפשיט"ל דאין דחוי ולא מבע"ל אלא גבי סוטה דדמיא לקרבן ועיין לה' שמחת יו"ט סי' ע"ט מיהו ק"ל ממ"ש הר"מ בפ"ד מה' א"מ אשרה שבטלה אין מביאין ממנה עצים למערכה וכ' הכ"מ דמבעיא דר"ד למר כן דמבע"ל בע"א אי יש דחוי אצל מצות והב"ח תי' כיון דאינו אלא מדרבנן דמדאורייתא ליכא אלא גבי קרבן ס' דרבנן לקולא ע"ש נר' דפשיט"ל דאין דחוי מן התורה אלא גבי קרבן ודברי התוס' דסוטה הויין תיובתיה גם בגמ' דסוכה קאמר א"ד מספק"ל לר"פ לחומרא אמר לקולא לא אמר ואי איתא אפי' לקולא אמר כיון דס' דרבנן. לקולא ועיין לה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' ל"ו ע"ש והנה לפ"ד הט"ז לענין כסוי הדם מברך אכסוי והפר"ח והפ"ת בי"ד סי' כ"ח הסכימו דאין לברך אכסוי ומ"ש הפ"ת דר"פ גופיה מבע"ל אין נר' כן מדברי רש"י אלא דהתנא מספק"ל ועיין להרדב"ז בס' י"ת בפ"ו מה' ביכורים דין ט' שכ' דחוי מעיקרא הוי דחוי ונר' ונדחה לא הוי דחוי ע"ש והוא נגד הסוגיא דסוכה ועיין להמג"א סי' קנ"ח וסי' קס"ז ע"ש:

סימן תרנ"א דין ט"ו לא יטול וכו' כ' בד"מ בשם הירוש' הניחו על הארץ אסור לטלטלו דאחר גמר מצותו אסור לטלטלו וכ' המג"א צ"ע דהא קי"ל אין מוקצה לחצי שבת ע"ש נראה דפשיט"ל דהא דנקט הגמרא גבי מוקצה לח"ש אחזו ואדחו והדר אחזו ל"ד אלא אפי' לא הדר אחזו וכ"כ מהרש"ל בתשו' סי' מ' וכבר הוכחתי במ"א דלא כמהרש"ל ומהתימה על המג"א שסותר את עצמו דבסי' תמ"ו סק"ג כ' בי"ד שח"ל בשבת אסור לטלטל החמץ אחר שעה ה' ע"ש גם לפמ"ש הט"ז סי' ש"י באזמל של מילה אסור לטלטלו. אחר המילה דלא מקרי חזי בי"הש ע"ש ה"נ דכוותה ועמ"ש בסי' תע"א ומיהו לפמ"ש ה' מר וקציעה בסי' דשופר ולולב בכל שעה שנוטל עביד מצוה אפי' יו"ד פעמים ביום ודוקא חיובא הוא דליכא אלא פ"א ע"ש א"כ הכא שרי דהא חזי ליה כיון דעביד מצוה בנטילתו אך דברי המ"וק ליתא כמו שהוכחתי במ"א מיהו נר' פשוט דד"ז ליתיה אלא אחר שהניחו להצניעו אבל אם הניחו ע"ג קרקע בב"הכ לא הוי מוקצה דעדיין דעתו לפנותו משם:

סימן תרנ"ב דין א' יטלנו אח"כ וכו' עיין להמג"א ועמ"ש בסימן תרס"ה:

סימן תרנ"ה דין א' עכו"ם שהביא לולב וכו' מ"ש הט"ז בשם הגה"מ מגילוח מצורע ל"ק דאיסורא דאורייתא איכא וכ"כ הב"ח וכ"נ מהגמ' בפ"ג דמכות דאחד המקיף ואחד הניקף לוקה ומוקי לה כר"י משמע דל"פ עליה רבנן אלא למלקות אבל איסורא דאורייתא איכא וכ"נ מדאצט' ראשו לעשה דמצורע בהקפה ועיין להתוס' ריש שבועות בד"ה על הזקן ע"ש באופן דנר' דאיסור דאורייתא איכא דעל שניהם הוא אומר לא תקיפו ועיין להט"ז ר"סי שכ"ח ע"ש:

סימן תרס"ה דין א' ובשמיני עצרת מותר. התוס' והרא"ש כ' הטעם משום דלא אמרי' מגו דאיתקצאי משום יום שעבר אבל הר"ן כ' משום דביה"ש גופיה לא חזי ללולב דאם לא נטל כל היום לא יטול בי"הש כיון דכל הימים דרבנן לבד מיום א' הוי ס' דרבנן ולקולא ע"ש נר' דדוקא ביום ז' הוא שכ' דלא יטול בי"הש משום.