שלחנו של אברהם לח

בלילה אסור וכ"כ המג"א וכ"כ מהרש"ל שם בפ' מ"ש דבהא עדיף ט"ב מת"צ ע"ש:

סימן תקע"ה דין ג' ואסורין בעשיית מלאכה נר' דע"י גוי שרי דהא בט"ב ע"י גוי שרי כמ"ש הרוקח ופ' מרן בסי' תקנ"ד ואי איתא דת"צ חמיר מט"ב בהאי מילתא מאי פריך הגמ' בפסחים דנ"ד מדר"י דאמר ט"ב אינו כת"צ נוקמה אינו כת"צ להקל ע"י גוי דבת"צ אסור ובט"ב שרי:

סימן תקפ"ה דין א' צריך לתקוע מעומד כ' המג"א אם תקע מיושב יצא ע"ש וכ"נ מדברי הרי"ף שהביא הטור סי' תקצ"ב שכ' וז"ל בדין הוא שיהיו תוקעין ע"ס הברכות כדרך שתוקעין כשהם יושבין אלא כיון שאין הברכות מעכבות התקיעות הרי יצאו י"ח באותן שתקעו מיושב ודי להם לתקוע וכו' שלא להטריח על הציבור ע"כ הרי אע"פ שהקהל היו יושבין יצאו י"ח:

סימן תקפ"ו דין ג' אבל אם נתכוון לזכות בו לא יצא כ"כ התוס' והרא"ש והטור ומשמע דבעי' שיזכה בהם ישראל וכן הסכים מרן בב"י בי"ד סי' קמ"ו ופ' בש"ע שם ולפ"ז נר' דדוקא בע"א של הפקר אבל ע"א שביד הגוי אע"פ שנתכוון ישראל לזכות בה לא זכה דהא של גוי היא ודלא כמו שנר' מדברי מרן בב"י כאן שכ' שגזלו הישראל ע"ש וק' אמאי הוי ע"א של ישראל הא בעי לאהדורה ואפשר לישב במ"ש הר"ב בש"מ ספ"ק דכתובות בשם הרא"ה והרא"ש והרמב"ן דגוי ל"ל חזקה דממונא ע"ש וא"כ אפי' בעי לאהדורה אינו מחויב אלא דמיה ולא היא עצמה מיהו לפמ"ש ה' הלכות יו"ט בפ' דבכורות ד"פ דהסו' כן סברי דגזל הגוי דרבנן הוא דאסור דמדאורייתא נכסי הגוי הפקר הם אבל להסו' גזל הגוי אסור מדאורייתא א"ל חזקה דממונא ע"ש וא"כ לפמ"ש מרן בש"ע בח"מ סי' שמ"ח דגזל הגוי אסור מדאורייתא דוקא בדבר הפקר אבל ביד גוי ל"ל זכיה לישראל בגוויה וכ"נ מדברי מור"ם בהגה בא"ה סי' כ"ח שכ' קדשה בגזל הגוי מקודשת דא"צ להחזיר אלא מפני ח"ה משמע דאי מדאורייתא אסיר ל"ל זכיה לישראל בה וצריך להחזיר היא עצמה וכ"פ הב"ח כאן וסותר עצמו דבי"ד סי' קמ"ו פ' דאפי' גזל מגוי הוי ע"א של ישראל ודבריו כאן עיקר וכ"פ הפר"ח וה' מטה יהודה ודלא כהמג"א שכ' דמהגמ' בע"א דמ"ב נראה דלא כהב"ח דאין משם ראיה כלל ואדרבה מדברי רש"י שם משמע דבשל הפקר מיירי ומה שהוכיח מדברי התוס' בסוכה ויבמות מלבד שהב"ח הרגיש בזה וישבם לפי דרכו י"ל דהתוס' ס"ל גזל הגוי שרי מדאורייתא אמנם למאי דקי"ל דגזל הגוי אסור מדאורייתא הדר דינא דלא אמרי' מדאגבהה קנאה אלא בשל הפקר וכן עיקר:

דין כ"א וע"י עכ"ום מותר. כ' רש"ל בתשו' סי' ח' דוקא ביום א' דמצוה דאורייתא היא אבל כיו"ט ב' לא דמאי אולמיה דהאי שבות מהאי שבות ע"ש ואין נר' כן ממ"ש הג"א בפ' משילין דמותר לומר לגוי לנגן בכלי שיר בבית החופה דשבות דשבות במקום מצוה לשמח חתן וכלה שרי ומרן בש"ע סימן של"ח הזכיר סברה זו ע"ש הרי אפילו בשביל מצוה דרבנן שהיא לשמח חתן וכלה שרי שבות דשבות וכ"כ המג"א והט"ז סי' תרנ"ה וכ"נ מסתמיות דברי הפו' ואפי' חוץ לי"ב מילין די"א שהיא מדאורייתא התירו האחרונים ועיין להב"ח סי' תרנ"ה:

דין כ"ב וה"ה אם עשה עכ"ום שופר כ"כ המרדכי וכ' המג"א דמיירי בעשאו מקרן שלו דלא הוי נולד דגמרו בידי אדם ועיין למהרשד"ם בחא"ח סי' כ"ב שהוכיח מדברי המרדכי אלו דמותר לצאת בערבה שנקצצה ביו"ט היכא דלא אפשר דלא העמידו דבריהם במקום מצוה ע"ש:

סימן תר"ח דין ג' כ"ז שלא קיבל עליו כ' המג"א בשם הרמב"ן דאם קיבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום ועיין להמג"א בר"סי תקנ"ו שהוכיח מדברי הרמב"ן גבי הבדלה דמודה הרמב"ן דקבלה מפלג המנחה ולמעלה מהניא וא"כ פלוגתא דהרי"ף והרמב"ן שהביא הטור בסי' תקנ"ג דדעת הרי"ף דקבלה מהניא ולדעת הרמב"ן ל"מ היא בקבלה קודם פלג המנחה וא"כ ד"ז שכ' המג"א כאן בשם הרמב"ן הרי"ף חולק בד"ז וס"ל דקבלה מהניא קודם פלג המנחה מיהו מה שהוכיח בסי' תקנ"ו דהרמב"ן מודה י"ל דשאני מבדיל דדומה לזמן דיו"הכ דקבלה ע"י קדושה עדיפא וכמ"ש הריטב"א בחי' לעירובין ד"מ ע"ש וא"כ י"ל לדעת הרמב"ן קבלה ל"מ אפי' מפלג מנחה ולמעלה והרי"ף חולק בזה אבל קודם פלג המנחה לכ"ע ל"מ קבלה ודברי הב"י בשם הרמב"ן בסי' תקנ"ג לדעת הרי"ף הוא שכ"כ ועיין בס' תורת האדם שכ"כ וסיים עלה שסברא תלויה היא ע"ש ועיין לה' קרבן נתנאל בפ"ד דתענית אות ט"ל שדבריו תמוהים:

סימן תרי"א דין א' ואין חיוב כרת וכו'. כ"ה ל' הר"מ ומשמע דשאר ענויים מדאורייתא אסירי והא דשרי להאכיל לתינוקות כ' מר"ן בב"י כיון דלא כתיבי בהדיא בתורה מסרן הכתוב לחכמים ועוד דהא דקי"ל דקטן א"נ ב"ד מ"ל בהגיעו לחינוך מיירי אבל לא הגיעו לחינוך שרי ע"ש ונר' רלא כ"כ אלא לדעת הר"מ אבל התוס' בפ' כל כתבי דקכ"א בד"ה ש"מ כ' להיפך דהך פלוגתא דקטן א"נ אי ב"ר מ"ל היא בלא הגיעו לחינוך דוקא ע"ש והפר"ח תמה ע"ד מרן מדמייתי הגמ' עלה שם ביבמות ההיא דיונק תינוק וכו' ע"ש ול"ק דמדקתני סיפא ובגדול ש"מ דכל שלא בא לכלל גדול אפילו הגיע לחינוך שרי וכי משני סתם תינוק מסוכן גבי חלב כל שלא הגיע לכלל גדול מסוכן הוא לגבי חלב וע"ש בתוס' בפ' כל כתבי מיהו ק"ל ע"ד מרן מגמ' ס"פ ר"ע דרבנן אסרי חגב חי טמא דילמא אכיל ליה ואי איתא דבלא הגיע לחינוך לכ"ע ספי' ליה הא חזי לקטן שלא הגיע לחינוך ע"ש בפירש"י והפר"ח כ' דבאכילת היתר בזמן איסור ספי' ליה ע"ש ונר' דדוקא באכילה דרביתיה היא הוא דכ' כן אבל במידי דלאו רביתיה בהדיא איתא