שלחנו של אברהם לז

בד"ט ע"ב בד"ה אמר ודו"ק ודע דלפמ"ש בישוב דברי התוס' צ"ל דאזלי לשיטתיהו דד"נ משום הכנה אבל לשי' רש"י בד"ה והא קבעי כתישה ובד"ט בד"ה אבל דס"ל דד"נ משום חפירה מ"ש בגמ' בד"נ היינו שהיה ד"נ מבע"י וא"צ שדקרו אדעתא דהכי א"כ אכתי מחוסר הכנה וא"כ איכא לאוקומא בעפר תיחוח מכל צד וע"כ דרשי' לא מחלק בין תיחוח לתיחוח כדברי התוס' ועפי"ז י"ל על מ"ש מרן בב"י לישב בד"ה והוא דס"ל כדברי התוס' מיהו לפמ"ש השע"ה דמ"ו ע"ג בדעת רש"י דד"נ בעי' משום הכנה ומשום חפירה ע"ש א"ש מיהו מה שהכריח מדפריך הגמ' ולכסייה בדקר נעוץ ע"ש אינו מוכרח די"ל דהגמ' פריך ולכסייה בד"נ היינו ה"נ דדקרו אדעתא דהכי מבע"י ולאו ד"נ דמיירי ביה רב יהודה:

(ז) אפר כירה שהסיקו ביו"ט וקודם יו"ט הזמינו ואמר אפר היוצא מעצים אלו למחר אטלטלה לצרכי המאירי הביא פלוגתא דרבוותא בזה ועיין להשע"ה דמ"ז ע"ד וק"ל להסו' דמועיל הזמנה בכ"הג מגמ' דביצה דכ"ו דבעי לאוכוחי דיש מוקצה לחצי שבת מדתניא היה אוכל בתאנים וכו' ואי איתא נוקמא בדלא חזו בי"הש ולמחר יבשו ובעי"ט הזמינם לכשיתיבשו ואפשר דיש לחלק בין גמרו בידי אדם לגמרו בי"ש ואפי' לס"ד דגמ' שם כשיט"ל דיש לחלק בכ"הג לענין הזמנה הלזו איברא דבעיקר פלוגתייהו דרבוותא נ"ל דתליא בפלוגתא דרבוותא שהביא מרן בב"י בסימן רע"ט גבי נר הדולק אם מועיל תנאי מע"ש לכשיכבה וע"ש במרן בש"ע דין ד' ועיין להמג"א סימן תצ"ט סק"ט:

סימן תצ"ט דין ד' אע"פ שנשחטה ביו"ט וכו' כ' הג"א דשרי לטלטלו והמג"א כ' דלדידן דנולד אסור בטלטול ג"ז אסור ע"ש וכ"כ הריב"ש בתשו' בסי' ת' בשאלה השנית מיהו מה שנר' מדבריו דטעמא דאין שוחטין משום טלטול תימה דמדברי רש"י וכל הפו' נר' דטעמא משום עיבוד:

סימן תק"ז דין ב' נפלו בתנור בשבת וכו' כ"כ הטור בשם אחיו הר"י ז"ל דאסור משום הכנה דאוריתא וק' דא"כ נפלו ביו"ט אמאי שרי נגזור אטו יו"ט אחר השבת כמו דגמרי' בביצה שנולדה ביו"ט כדאי' בריש ביצה ולהסו' הא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדרבנן ניחא דהו"ל גזרה לגזירה אבל להסו' שהוא דאורייתא ק' ואפשר דלא שכיח נפילה בתנור ולכך לא גזרו ועיין למרן בב"י בסי' תקי"ג שהק' כה"ג גבי אפרוח ע"ש ולהמג"א שם סקט"ו ועמ"ש בסי' תצ"ח ולמרן בב"י סי' תקי"ד גבי שיורי שמן ולהד"מ שם:

סימן קי"ג דין ג' אבל אם לבנו בו וכו' היינו אם נתנוה בתבשיל אדעתא דחזותא כמו שהוכיח המ"ך בבית התערובת ומכאן משמע דתפס מרן להלכה כתי' קמא שכ' התוס' בביצה ריש דט"ל דאפי' לטעמא עביד לא חשיב מ"במ והיש"ש בפ' כל הבשר סימן פ"ח הוכיח מהגמ' מיהו אפי' התוס' בתי' בתרא שכ' כיון דלטעמא עביד הוי מ"במ לא כ"כ אלא בדשי"למ ולא בשאר איסורין כמ"ש הט"ז בי"ד סי' ק"ב ע"ש וכ"נ מהגמ' בפסחים דפריך ממדודות ואי אית' מאי פריך דאכל דבר דלטעמ' עביד הוי מ"במ והתוס' שם הקשו כן גבי קופות ע"ש מה שתי' אלא עכ"ל דדוקא בדשיל"מ הוא שכ"כ:

סימן תקט"ו דין א' ולערב מותרין בכדי שיעשו כ' המג"א דממ"ש בגמ' ופ"נ נכרי שהביא דורון נר' דאם אמר ישראל לגוי קודם השבת ללקוט לו פירות וקצץ עמו והגוי לא קצץ אלא בשבת שרי דגוי אדעתא דנפשיה קעביד ובסוף העל' הדבר בצ"ע אי דמי למלבוש או להדלקה ע"ש נר' דפשיט"ל דמרן בסי' רנ"ב דשרי במלבוש ומור"ם בסי' רע"ו דאסר גבי הדלקה לא פליגי דיש לחלק בין מלבוש להדלקה ומדברי הר"ן בפ"ק דשבת אמתני' דב"ה מתירין עם השמש נר' דאפי' בהדלקה שרי בקצץ ועיין להא"ר שם ומצאתי להרשב"א בתשו' ח"ה הנ"מ סי' רי"א שנשאל בישראל שאמר לגוי להביא ערבה ולקטה הגוי בשבת אי ביום א' שהוא ביום ז' של ערבה אסורה משום מצוה הבאה בעבירה או לא והשיב כיון שקצץ שרי ואין כאן עבירה וכדמשמע מדאמר ר"פ נכרי שהביא דורון לישראל ע"כ וברור שכיוין לדייק ל' דורון כדדייק לה המג"א ומסיק דשרי בקצץ והמגיה שם לא ירד לכונת הרשב"א גם מ"ש שם דלא גרע וכו' ליתא דודאי גרע כמ"ש כל הראשונים דמבשל לא חיישי' שמא יעשה כן פעם אחרת אבל באומר לגוי חיישי' שמא יאמר לו לעשות פ"א ועיין להתוס' בפ' כל כתבי דף קכ"ב ע"א בד"ה ואם ע"ש:

דין ח' ביום א' של ר"ה וכו' כ"כ הב"י משם חכמי לוניל ע"ש אבל התוס' בפ' בכל מערבין גבי ההוא ליפתא כ' בהדיא דאסור ע"ש ועיין למרן בב"י:

סימן תקנ"ד דין כ"ב מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מסתמיות דברי הפו' נר' דגם בליל ט"ב אשור בעשיית מלאכה וכ"נ מגמ' בפ' מ"ש דנ"ד ע"ב דמוקי הא דאמר ר"י ט"ב אינו כת"צ למלאכה ופירש"י למלאכה של יום עצמו משתחשך דבת"צ אסור ובט"ב מותר ופריך תנינא ומ"ש וכו' ומאי פריך נוקמה להא דר"י לענין לילה דבט"ב מותר וקמ"ל דאפי' במקום שנהגו שלא לעשות בלילה מותר אלא ע"כ דגם בלילה אסור וכ"נ מברייתא דמייתי התם אין בין ט"ב לת"צ אלא שזה אסור במלאכה וזה מותר במקום שנהגו ואי איתא אפי' במ"ש שלא לעשות א"ב לילה מיהו מה שכ' רש"י למלאכה של יום עצמו משתחשך תימה דבת"צ אינו אסור בעשיית מלאכה אלא ביום כדאי' בגמרא בתענית די"ב ע"ב וברייתא ערוכה היא שם די"ג ע"א וכ"פ הר"מ בפ"ג מה' תענית ומרן בסי' הקע"ה שו"ר למהרש"ל שתמה בזה ומעתה לפי מה שנר' משמעתא דפ' מ"ש דלא חמיר ט"ב מת"צ לענין מלאכה מותר במלאכה בט"ב וכ"כ רש"י בתענית די"ג בד"ה כשאמרו וז"ל מהכא משמע דבליל ט"ב מותר וכו' אבל אין מפרסמין הדבר מיהו מסתמיות דברי הפו' נראה דגם