שלחנו של אברהם לו

דרוצה להשתמש בו היום ומחר ע"ש ה"נ דכוותה גבי כלים גם מ"ש הצל"ח שם דלא דחי' רובא בדשיל"מ עיין להמג"א סי' תקי"ג סקי"ג ועמ"ש הצל"ח בדף ז' גבי פת שעיפשה אע"פ שרבתה וכו' ע"ש:

דין ד' ס' מוכן ביו"ט ב' מותר מה שהק' המג"א בד"ז כבר תבריה לגזיזיה סי' תקט"ו סקי"ב ומהרש"ל פ' להחמיר ע"ש וכ"נ מדברי הרשב"א בס' ע"הק דמ"ז ע"א שאחר שכ' בדק בקינה של תרנגולת מעי"ט וכו' כ' לפיכך לוקחין ביצים מן הנכרי בליל יו"ט של גליות משום דרובא יולדות ביום ע"ש משמע דביום אפי' ביו"ט ב' אין לוקחין ואע"פ שהר"ן בפ"ק גבי בדק בקינה של תרנגולת כ' כדברי הרשב"א הללו ואיהו גופיה הסכים עם הרא"ש מלוניל דס' מוכן ביו"ט מותר מ"מ י"ל מ"ש בלילי יוט"ב בפ"ק היינו להתיר אפי' להחולקים וס"ל דס' מוכן אסור כיון שהביא דבריהם בפ' א"צ:

סימן תצ"ח (א) דין ה' עגל שנולד ביו"ט מותר לשוחטו. כ' מהרש"א בד"ה וכי עגל שנולד שבעת ימים קודם יו"ט ויו"ט הוא יום ח' ללידתו אסור לשוחטו ביו"ט לרב מגו דאתקצאי בי"הש ע"ש וק' והא מוקצה מכח יום שעבר הוא דלענין אכילה שבעת ימים הוא דאסור כדכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו וכ"נ מדברי הרי"ף בפ' ר"א דמילה ומדברי כל הפו' בי"ד סי' ט"ו דנקטו בדבריהם אסור עד תשלום ז' ימים וא"כ הוי מגו דיום שעבר והתוס' בדף ד' הוכיחו דלא אמרי' מגו משום יום שעבר ודבריהם מוכרחים דאל"כ איך שוחטין ביו"ט אחר השבת הא אתקצאי בי"הש משום יום שעבר. אלא ע"כ דלא אמרי' מגו משום יום שעבר אפילו היה אסור יום שעבר מדאורייתא וכן יש להוכיח מדברי רבינו אפרים שהביא הטור שפ' דנולד בשבת אסור ביו"ט משום הכנה ות"ל דאיתקצאי בי"הש אלא ע"כ דלא אמרי' מגו דאיתקצאי משום יום שעבד אפילו באיסור דאורייתא ואין לו' דלא איתקצאי בי"הש משום דחזי לחולה דא"כ המ"ל איתקצאי בי"הש הא כל מוקצה שרי לחולה כמ"ש ה"ה בפ"ב גבי עגל שנולד ביו"ט ע"ש ועיין להב"י ס"סי תקי"ג גבי אפרוח וראיתי להשע"ה ד"פ שהק' על מה שתי' התוס' דמיירי שלא כלו חדשיו עד היום ואיתקצאי בי"הש הא מגו משום יום שעבר לא אמרי' ותי' דבאיסור דאורייתא אמרי' ע"ש וכבר נתבאר דליתא וקושיתו ל"ק דבבכורות ד"ך מתבאר דאיכא למ"ד דלידת בהמה ל"ד לאדם אלא ביום תשלום חדשי העיבור מקצתו ככולו וכלו חדשיו בתחילת היום וא"כ מ"ש שלא כלו חדשיו עד היום היינו דיו"ט הוא יום תשלום חדשי העיבור ולא כלו חדשיו עד שעבר קצת מתחי' יו"ט דאי בעי"ט כבר כלו חדשיו מתחי' יום עי"ט וא"כ בי"הש היה אסור מכח היום גופיה ולא משום יום שעבר ועיין למרן ב"י בא"ה סי' קנ"ו שהביא פלוגתא דרבוותא אי יולדת לט' יולדת למקוטעי' ולמהריב"ל ח"ג סי' קי"ד נקטי' שדינו של מהרש"א קשה לשמוע וסבור הייתי לקיים דינו של מהרש"א והיה בהניח דשבעת ימים יהיה עם אמו בעי' מע"לע וא"כ מ"ל בנולד בתוך היום דכי נשלמו ז"י מע"לע כבר נכנס יו"ט באיסור ולא משום יום שעבר וכן ראיתי לה' פרי מגדים בי"ד סי' ט"ו שהוכיח דז"י בעי' מע"לע מדפריך בגמ' בפ' ר"א דמילה מימהל היכי מהלינן ליה ואי בעי' מע"לע כבר בעת המילה נשלמו ז"י וכלו חדשיו ע"ש מיהו ראיה זו איני מכיר מה ענין בהמה אצל אדם ודינו ליתא דאי בעי' מע"לע איך קאמר בגמ' לילה להרצאה דמאי פסקה הא כמה פעמים לילה לא חזי להרצאה כשנולד בתוך היום גם בשבת דקל"ו איתא אי אתרחיתו עד לאורתא הוה אכלי' מניה ולא כדק' אימת נולד גם הנ"ב מ"ב חי"ד הוכיח מדברי התוס' בערכין די"ח ע"ב דלא בעי' מע"לע ע"ש אח"ז ראיתי שמדברי רש"י בפ' ר"א דמילה דקל"ו מתבאר דבעי' מקצת יום ח' ומשום מקצת היום ככולו הוא דשרי ע"ש ולפ"ז דינו של מהרש"א אמת:

(ב) והוא דקי"ל בגוויה דכלו חדשיו כ' המג"א דאין אנו בקיאין בזה ועיין להתב"ש בי"ד סי' ט"ו שדחה דבריו וחזר וקיים את דבריו מט"א ע"ש:

(ג) כתב הרי"ף דטעמא דעגל מותר משום דמוכן אגב אמו וכ"כ הסמ"ג והק' הש"הג ל"ל להסמ"ג ט"ז הא איהו ס"ל מוקצה שרי ביו"ט ע"ש וכבר מהרש"ל על הסמ"ג פריק לה דמוקצה בנולד כי האי לכ"ע אסור ע"ש ובהכי ניחא מ"ש התוס' שם בד"ו דרב אדרב והתוס' אזלי לשי' שכ' בד"ה עגל דלא שייך נולד בב"ח ע"ש:

(ד) נולדה בזה מותרת בזה טעמא משום דלא שייכא הכנה בעגל כ"ד הרא"ש אבל רבי' אפרים הביאו הטור כ' דשייכא הכנה ונולדה בזה אסורה בזה וק' דא"כ ביו"ט אמאי שרי נגזור יו"ט אטו שבת כדגזרי' גבי ביצה אטו יו"ט אחר השבת וצ"ל דס"ל לר"א דדוקא יו"ט אטו יו"ט אחר השבת הוא דגזרי' אבל יו"ט אטו שבת ל"ג וכ"כ המג"א ס"סי תקי"ג ע"ש ובהכי ניחא מה שהק' מרן בב"י לר"י שהביא הטור שם ע"ש:

(ה) הרי"ף ל"פ גבי אפרוח הלכה כמאן והרא"ש לשש כ' דדעתו לפסו' כרב לחומרא והש"הג כ' דדעת הרי"ף ל"פ כר"י ע"ש והא דכ' גבי עגל טעמא דמוכן להתיר אפילו כלו חדשיו קודם יו"ט דיכול לשוחטו במעי אמו ובהכי ניחא הברייתא גופא דקתני טעמא דאפרוח משום דמתיר עצמו ובעגל קתני טעמא דמוכן וכ"כ היש"ש בסי' י"ז בדעת הרי"ף דפ' כר"י ומ"ש בסי' י"ח דבעומדת לגדל ס"ל להרי"ף דאסור לשי' הרא"ש כדעת הרי"ף הוא שכ"כ אבל לפי מה שהסכימה דעתו ל"פ כר"י אפי' עומדת לגדל שרי מטעמא דמתיר עצמו:

(ו) דין ט"ו ואם שחט מותר לכסות כ"כ התוס' משם הירוש' ולפ"ז צ"ל דמ"ש התוס' בד"ה וא"צ דמ"מ בעי' שיהא מוכן היינו משום דאיכא תרי איסורי איסור גומא ואיסור הכנה דלא התירו משום מצות כיסוי אלא חד איסורא וכ"כ מהרש"א ומהרמ"ש שם ובהכי ניחא מה שי"ל בדברי התוס' בדבור שלפ"ז שכ' דתיחוח מכל צד לית ביה לתא דחפירה דמאי פריך הגמ' נוקמא בהכי ולפי"ה ניחא דא"כ בלי דקר נמי שרי כיון דליכא אלא איסור הכנה וע"ש למהר"ם לובלין ולמהרמ"ש וא"ש נמי מה שהק' מרן בב"י על הג"מי שכ' דאם אין לו עפר מוכן ושחט מותר לכסות בעפר שאינו מוכן כדאמרי' שאם שחט יחפור בדקר ויכסה והק' מרן הא מוקמי' לה בגמ' בד"נ ועפי"ה ניחא דלא אצט' לד"נ אלא בתיחוח דאיכא איסורא זולת הכנה וראייתו מדשרי איסורא משום מצות כיסוי ועיין להתוס'