שלחנו של אברהם לה

ע"ש וה' מטה יהודה כ' דס' אם נפל בתחלה ל"מ ס' דכיון דאמרי' כאן נמצאת וכאן היתה מחזקי' ליה דבתחלה היה ע"ש שכפל ד"ז כמה פעמים וליתא דמדברי הרוקח שהביא ב"י במצא בדלי חתיכת חמץ ומדברי המרדכי בפ' כ"ש הביאו הב"י מוכח דלא הוי חזקה כה"ג ובפ' המדיר לא אמרי' כאן נמצאת אלא לאודועי חזקת הגוף ולא סגי בהא דכאן נמצאת לומר דחזקה שהיו מקודם:

סימן תע"א דין א' אסור לאכול פת וכו' אם חל ע"פ בשבת נר' דאסור לטלטל המצות כיון דאסורים באכילה מוקצין הן ואפי' שבליל י"ד מותרת מ"מ כיון שנדחית ביום הוי מוקצה והא דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת היינו אחזו ואדחו והדר אחזו אבל אי לא הדר אחזו הוי מוקצה כמו שהוכחתי בסי' ש"י דלא כמהרש"ל בתשו' סי' מ' ע"ש וכה"ג כ' המג"א סי' תמ"ו סק"ג דחמץ אחר שעה ה' בי"ד שחל בשבת אסור לטלטלו דמוקצה הוא ע"ש ועמ"ש בסי' תרנ"א ואין לו' דחזיין לקטנים כמ"ש הת"הד וכ' מור"ם בהגה דממתני' ר"פ מפנין דקתני אבל לא את הטבל ומוקי לה בגמ' בטבל דרבנן ואי איתא הא חזי לקטנים לדעת הרשב"א דס"ל איסור דרבנן ספי' להו בידים וכ"כ השע"ה ממתני' הלזו דמידי דחזי לדידיה למחר הוי מוקצה אע"פ דחזי לקטנים ע"ש וה"נ דכוותה במצות ועיין לה' מועדי ה' שהק' לדעת הרשב"א מאי פריך הגמ' ספ"ק דביצה כלאים הא דלא חזי ליה נוקמא בכלאים דרבנן ומשום דחזי לקטנים ע"ש מיהו מדברי מהרי"ל בה' יו"הכ נר' דלא הוי מוקצה כיון דחזי לקטנים שכ' לא יגע באוכלין וכו' וראיה מלחם הפנים דחלות מתחלקות לערב דילמא אתי למיכל מניה ע"ש משמע דלא הוו מוקצה וראיתי לה' קול אליהו חא"ח סי' ל"ז שדחה ראיית מהרי"ל דטעמא דחלות משום מוקצה דלחם הפנים לא חזי לקטנים כמ"ש הר"מ בפ' יו"ד מה' מע"הק דכל כהן שאינו ראוי לעבוד אינו ראוי לאכול ע"ש וליתא דהתם לענין חילוק דאינו חולק עמהם אבל לאכול ודאי שרי ובהדיא כ' הר"מ שם בדין י"ז אין הקטנים חולקין בק"ק אע"פ שמותר להאכילן אפי' בק"ק ע"ש ומ"מ יש לדון בראיית מהרי"ל נימא דטעמא דחלות משום הכנה כמו דאסור קניבת ירק ביו"הכ שחל בשבת כדאי' בס"פ אלו קשרים דה"ט משום הכנה כדפירש"י והמג"א ס"סי תרי"ב הביא מהירוש' בפ' מקום שנהגו דמפ' טעמא דהחלות מתחלקות לערב משום דאתי למיכל מניה ע"ש ונ"ל דאדרבה משם ראיה דטעמא לאו משום דאתי למיכל מניה דהירוש' שם פריך למ"ד יו"הכ שח"ל בשבת מותר בקניבת ירק מההיא דהחלות מתחלקות לערב וס"ד דטעמא משום הכנה וכמ"ש הק"הע שם ומשני דאתי למיכל מניה וכ"ז למ"ד מותר בקניבת ירק אבל לדידן דאסור בקניבת ירק כמ"ש הר"מ בפ"א מה' ש"ע טעמא הוי משום הכנה וכדס"ד מעיקרא וכמ"ש רש"י בפ' א"ק ולענין הלכה נר' עיקר דאסור לטלטל המצה וכמ"ש המג"א גבי חמץ:

סימן ת"ץ דין ט' אלא שמזכיר של שבת ואם לא הזכיר חוזר כמ"ש הבר"י בשם ה' מים רבים סי' מ"ב ע"ש ונר' דא"צ לחזור שניהם אלא מתפלל מוסף של שבת לבד וכה"ג כ' המ"ב סי' רס"ח אות ט' ע"ש:

סימן תצ"ה דין א' חוץ ממלאכת א"נ כ' התוס' בפ"ק דמגילה ד"ז ע"ב בד"ה כאן וכו' דא"נ המתקלקל מותר לעשותו ביו"ט וא"נ דעדיף טפי אם נעשה מאתמול אסור לעשותו ביו"ט וכ' מהרש"א דמ"ש דעדיף טפי ל"ד אלא משום דקושטא הכי הוא ע"ש וק' דא"כ מה חילוק יש בין מכשירין לא"נ ועוד דבחולב מאי א"ל הרי אע"פ שאין מתקלקל מ"מ א"א לעשותו מאתמול כמ"ש הרשב"א בחי' שם בפ' המצניע וא"כ הי"ל להתיר דלא גרע ממכשירין ע"כ נר' עיקר כמ"ש מהר"ש חיון ז"ל דק"ל ע"א בכוונתם דא"נ דלא עדיף טפי אם נעשה מאתמול הוי כמתקלקל ושרי ודוקא בעדיף טפי אם נעשה מאתמול הוא דאסור:

דין ב' אסרום חכמים וכו' מגמ' דחגיגה די"ז דפריך אלא מעתה חג האסיף וכו' משמע דמדאורייתא אסור ועיין בס' בשמים ראש סימן מ"ו וקס"ד וק"פ ע"ש :

סימן תצ"ז דין ג' אפילו ס' צידה אסור כ' הרשב"א בס' ע"הק דמ"ו דס' מוכן דאסור דוקא ס' צידה דיכול ליגע בשל תורה אבל ס' מוקצה שרי ע"ש והקשה ה"ה מ"ש מביצה שנולדה ביו"ט דספיקא אסורה וכ' הב"ח דמיירי באיתחזק איסורא כגון שנולדה ביצה ביו"ט ונסתפק לנו על ביצה אחרת שמא זאת היא שנולדה ביו"ט ועיין להפר"ח ונ"ל דס"ל להרשב"א כמ"ש המרדכי ר"פ א"צ דביצה מקרי איתחזק איסורא דהעמידה על חזקתה שלא נולדה עד עכשיו ולכך ביצה אסורה משום דהוי דשיל"מ ולא אסרו ס' תחומין מה"ט ע"ש וחילוק זה שכ' הרשב"א בין צידה למוקצה כתבו גבי היו מצודות פרושות מעי"ט דמסתמא קרוב לפרישה ניצודו ול"ל חזקת איסור ודומיא דהכי הוא שמתיר גבי מוקצה ולכל הדברות יש להוכיח מכאן דדעת הרשב"א דס' דרבנן לקולא אפי' איתחזק איסורא שהרי ביצה מקרי איתחזק איסורא ואפ"ה אצט"ל להגמ' בפ"ק דביצה לטעמא משום דשיל"מ וכן יש להוכיח מדברי המרדכי הללו ודלא כהש"ך בי"ד סי' ק"י בדיני הספיקות שכ' דדעת הרשב"א ס"ד לקולא דוקא בדלא איתחזק איסורא ע"ש ועיין מ"ש בסי' תקט"ו ובי"ד סי' ק"י דין ט' ע"ש ועפי"ד המרדכי הללו ניחא מה שמדמה הגמ' בנדרים רי"ט ס' נדרים לס' נזירות אע"פ דנדרים הוו דשיל"מ דמצוה לישאל משום דנדרים איכא חזקה להתירא שלא נדר דמה"ט ס' נזירות להקל אע"ג דהוי ס' דאורייתא ודבר שיל"מ דס' להחמיר דוקא באיתחזק איסורא והצל"ח בפסחים לדף י"ז סי' ק"ח הוכיח לדעת הרשב"א דבאי' תורה ודשיל"מ אפילו איתחזק התירא ס' להחמיר ובאיסור דרבנן ואיתחזק התירא אפילו דשיל"מ ס' להקל וביצה אין לה חזקה לא להתיר ולא לאסור ע"ש והוא דלא כדברי המרדכי ומה שהכריח לזה מסוגיא שם אינו מוכרח לפמ"ש הוא עצמו די"א מהס' ע"ג דלא אסיר ס' דשיל"מ אלא באכילה ולא בטלטול והנאה כיון