שלחנו של אברהם לב

בדיל הוא מאיסור חמץ ובב"בח אע"ג דאסור לעולם היינו לכתחי' לפ"ד דנט"לפ הוא ובחמץ ס"ל כהסו' נט"לפ אסור באיסורי משהו ועיין בפ"ק דפסחים די"ט ובפ' כ"ש דל"ג ע"ש ובמעילה די"ד סע"ב ע"ש:

סימן תנ"א דין א' ומצניעין בפסח ה' ב"ח קרא תגר על התולין כלי חמץ שמא ישתמש בהם כדחיישי' בקורא לאור הנר בשבת אפי' גבוה ע"ש והא"ר דחה דש"ה דאיכא איסורא דאורייתא ע"ש ונ"ל דאי מהא לא איריא דבגמ' דשבת דקמ"ג פריך למ"ד שמא ימחוק מ"ש מנר ומאי פריך הא שאני נר דאיכא איסורא דאורייתא אבל במוחק כדי שלא יקראם השמש כדפי' רש"י ליכא איסורא דאוריתא דבעי' מוחק ע"מ לכתוב כדאי' בפ' כ"ב דע"ג ע"ש בתוס' אלא ע"כ דלא שנא מיהו י"ל דשאני הכא דהוי עודף דהסכימו רוב הפוס' דנט"לפ שרי גם בחמץ ואינו אסור אלא לכתחי' וקיל מאיסורי דרבנן וכה"ג הקילו למכור לגוי דבשאר איסורין אפי' דרבנן אסרו למכור לגוי שמא יחזור וימכרם לישראל כמ"ש התס"ב סי' קפ"ח ובכלי שאינו ב"י התירו למכור לגוי כיון שאינו אלא לכתחי' כמ"ש הרדב"ז ח"א סי' כ"ד ע"ש וה"נ דכוותה וכן הסכימו המג"א והפר"ח ע"ש:

דין ה' כגון כף שמגיסין בו וכו' בגמ' בפ' כ"ש כלי פרור מגעילו ברותחין ובכלי א' וכ' הר"ן משם הרמב"ן ז"ל דלאו היינו כף דכף כיון שתשמישו בכלי א' ע"ג האור צריך להכשירו בכלי א' ע"ג האור וסתם כלי א' בגמ' היינו כלי א' אחר שהעבירו מע"ג האור אלא היינו כלי שמשתמשין בו אחר שהעבירו הקדירה מע"ג האור ע"ש ובסוף ע"א גבי נעוה ארתחוה כ' הרמב"ן בחי' דכלי א' המוזכר בגמ' גבי עץ פרור היינו כלי א' ע"ג האור ולא כההיא דפ' כירה ע"ש וא"כ עץ פרור היינו כף ולמדנו דכלי שתשמישו בכלי א' ע"ג האור צריך להגעילו בכלי א' ע"ג האור דכבכ"פ והטור בי"ד סימן קכ"א כ' סברא הלזו בשם י"א וכ' דהכי מסתברא והכנ"הג שם כ' שלא מצא סברא זו בשום מקום ע"ש וכבר כתבתי שזוהי סברת הרמב"ן והר"ן וכן הסכים הפר"ח ואחרונים אך מדברי התוס' בשבת דמ"ב ע"ב בד"ה אבל נר' דס"ל דסגי בכלי א' שלא ע"ג האור שכ' בס"הד כלי שנתבשל בו איסור לא סגי להגעילו ע"י עירוי ע"ש הרי דכלי שנתבשל שהוא ע"ג האור דוק' עירוי הוא דלא סגי אבל להגעילו בכלי א' אחר שהעבירו :

מע"ג האור ש"ד:

סימן תנ"ב דין ה' בהגה מהני הגעלה בכל משקה כ"כ הב"י משם א"ח וכ"נ מדברי בעל העיטור הביאו הטור בי"ד סי' צ"ג לפי מ"ש בכוונתו מהריב"ח הביאו הב"י שם וכ' שם לדעת הרשב"א דחלב אין בו כח להפליט אלא להקליש ועיין לה' באר יעקב:

סימן תנ"ג דין ג' אם לא בירר החיטין כ' הטור דאין בו משום איסור לבטל איסור לכתחי' דאין כוונתו לטחון כדי לבטל ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"ד ונ"ל שדעת התוס' בחולין דקי"א בד"ה דגים דאפי' אינו מכוין אסור שכ' דטעמא דכל יום נעשה גיעול לחבירו ולא חיישי' למעט באכילת שלמים דהאידנא משום דמדאורייתא מ"במ בטיל והשתא אמאי אצט' לטעמא דנעשה גיעול ומאי קאמר בסוף ע"א כי פליט וכו' הא בטל הוא אלא ע"כ דמ"מ אסור לבטל לכתחי' ואפילו. אינו מכוין לבטל וס"ל דאין מבטלין איסור לכתחי' הוא מדאורייתא ולא כ' דבטל אלא לענין ממעט באכילתו דהיתר הוא וכ"נ מדברי הרשב"א במ"ה דקכ"ח רע"ב דאפי' אינו מכוין לבטל איסור ועמ"ש בי"ד סי' צ"ג ע"ש:

סימן תנ"ד דין ב' שאין זו משתמרת סתם כפי' הרמב"ם דהרועים אוכלין היינו שעשאה בשביל רועים וכלבים ודלא כפי' הר"ש שפי' שלא הרבה בה סובין ולעולם עשאה לכלבים וכ"נ מגמ' בביצה דכ"א ע"א ע"ש:

סימן תנ"ה דין ג' ומים שבתוכו פושרין וכו'. הפר"ח לקמן סי' תנ"ו דין ב' הוכיח דלכ"ע בפושרין אפילו בדיעבד אסור מדתניא בפ' כ"ש דל"ו ושוין שאין לשין בפושרין ומשמע דארישא קאי דבהא כ"ע מודו דישר מיד ע"ש וליתא דא"כ לפירש"י דבעיא דעברה ולשה קאי אחמין אמאי לא פשיט לה מהך ברייתא ועוד דע"כ לא קאי ארישא דברישא אסורה בהנאה כדמשמע מפירש"י דהוי הבערה שלא לצורך ובפושרין מותרת בהנאה כמ"ש מרן בב"י משם א"ח מיהו מדנקט ברייתא פושרין ולא נקט רבותא אפי' מים שלא לנו משמע דבדיעבד קאמר וק"ק להסו' דאפי' מים שלא לנו בדיעבד אסור אמאי נקט ברייתא פושרין:

סימן תנ"ו דין ב' ואם לש וכו' מותר בדיעבד. כ' הרא"ש תמהני על מי שעלה ע"ד לאסור דהא לחם הפנים נילוש אחת א' וכתיב ב' עשרונים יהיה החלה האחת והמג"א תמה דלח"הפ שאני דזריזין כדאי' בגמ' ע"ש ונ"ל דלא אמרו בגמ' גבי לח"הפ אם אמרו בזריזין וכו' אלא באפיה דאפייתן בפנים וקאי אברייתא דאין אופין פת עבה דבאפיה מיירי ואה"נ דלא עשו אותה עבה אלא בשעת אפיה אבל בלישה כיון דלישתן בחוץ ליתא לא בזריזין ולא במקום. זריזין ולא היו לשין אותה עבה ובהכי ניחא דברי התוס' בפ' כל המנחות דנ"ה בד"ה כל שהק' מדיוקא מדקתני כל משמע אפילו לח"הפ ואמאי לא הוק"ל הא הגמ' קאמר בהדיא גבי לח"הפ אם אמרו בזריזין ועפי"ה ניחא דגמ' באפיה מיירי והרא"ש מביא ראיה דבלישה לית בה חשש לאסור דיעבד כיון דעסיק בה תדיר ולא ס"ל ציבור שאני כמ"ש התוס' שם דס"ל דלא איתמר הכי בגמ' אלא במנחת העומר דנעשית ע"י ב"ד כדפירש"י שם ובקושי' התוס' דמנחות מוקי לה למתני' כמ"ד מדת יבש נתקדשה כמ"ש התוס' בס"הד ע"ש והוכחת הרא"ש ממ"ד מדת יבש לא נתקדשה והא דאמרי' במנחות דנ"ז ע"ב דלמ"ד מדת יבש לא נתקדשה לא מרבה לח"הפ לחימוץ לאו