שלחנו של אברהם לא

אמת בקונט' ד"ו ע"ב תמה עליו דלכ"ע כי מקיים לתנאיה מהני למפרע ולא אמרי' דהוי כפקדון וה' קול אליהו סי' כ"ח תי' דבתנאי שהוא תלוי ביד אחרים לכ"ע לא מהני כמ"ש ה"ה בב"ח ע"ש ואמת הוא דלפי מ"ש הריב"ש סי' שמ"ה בע"מ להחזיר דבעי' שיחזיר מרצונו וכ"נ דעה הרא"ש בפ' לולב הגזול שכ' דבעי' שיחזיר ויקנה לו כא' מדרכי הקנאה דאי החזירו בלא קניה ל"מ ע"ש ודאי שאינו תלוי ביד ישראל דאפי' כופהו בדיניהן להחזיר לו מ"מ אין בידו לכופו להקנות לו דרך קנייה מדעתו אמנם מהר"י ן' מיגש בתשו' הביאו המח"א סי' מ"א דכ"ב ע"ד כ' דאפי' בע"כ מהני וכ"כ בשמו הבר"י בי"ד סי' ש"ה וא"כ הכא ודאי בידו ואפילו לדעת הרא"ש והריב"ש שכתבתי מ"מ ל"ק דמ"ש ה"ה דבתנאי התלוי ביד אחרים ל"מ היינו דחיישי' שמא לא יקיים אבל כשיקיים למפרע אהנו מעשיו ולא הוי בפקדון ועיין בס' ק"י דמ"א ומ"ב וראיתי לה' ישועות יעקב הנ"מ שכ' דכי כפל תנאו בידו לבטל התנאי וממילא יתבטל המעשה אבל כי לא כפל לתנאו המעשה קיים ומחוייב לקיים תנאו דהוי כמו שכירות כמ"ש הריטב"א ביבמות דק"ו גבי חלוץ לה ע"מ שתתן וכו' ועפי"ז מישב דברי הרדב"ז עם דברי הג"א עש"ב וליתא שהרי כ' הטור סי' תרנ"ח וי"א דכי לא כפל תנאיה א"ח להחזיר ע"ש משמע דא"ח להחזיר כלל ולא הוי כמו שכירות כיון שהתנאי בחזרת הדבר בעצמו ול"ד לע"מ שתתן מאתים זהובים שהוא ד"א וכ"מ בגמ' בפ' לולב הגוזל גבי מעשה דר"ג דקאמר למ"ל החזירו מילתא אגב אורחיה קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר וכו' כדרבא וכו' והשתא בלאו דרבא הול"ל דמיירי בלא כפל לתנאיה וקמ"ל דמחוייב להחזיר והיא גופה קמ"ל דהוי כמו שכירות גם מדברי הרדב"ז ח"ב סי' ר"מ נר' דחומרא היא אפי' בדכפל לתנאיה למאי דקי"ל חמץ המופקד אצל גוי א"ע המפקיד ולא כ' בסי' מ"ג דמדינא אסורה אלא לדעת הר"מ וה' קהלת יעקב לא ראה תשו' דסי' מ"ג במקומה ועיין לה' בית יעקב סי' קי"ד ע"ש:

סימן תמ"ט דין א' כתב ה' חק יעקב סק"ה אם קבל חמץ מהגוי ואחר הפסח נודע לו שהוא חמץ לא עבר ומותר אחר הפסח דבאיסורא לא ניחא ליה למקני וה' שמחת יו"ט סי' א' תמה ע"ד דאם קבל הנכרי המעות אע"ג דהוי מק"ט אסור דמיחזי כמוכרו לו כמ"ש בגמ' רפ"ב דבכורות גבי גרוטאות ע"ש ונר' דל"ק דש"ה דאיסורא דאורייתא הוא דנהנה מע"ז ולכך גזרי' משום דמחזי אבל חמץ אחר הפסח דלא אסיר אלא מדרבנן ל"ג משום מחזי מיהו הסמ"ג כ' דהא דע"ז ש"ג שבאת ליד ישראל משזכה בה נעשית ע"ז של ישראל ואין לה ביטול אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא ע"ז שעבדה ישראל הוא דאין לה ביטול מדכתיב ושם בסתר ע"ש דהק' הרב לדוכתא דהתם נמי מדרבנן הוא שהרי בידו לכוף הנכרי לבטלה ואז לא הוי אלא דדבנן ויחזור וימכרנה לו אבל מדברי רש"י בע"ז דמ"כ בד"ה אין לה בטלה נר' דס"ל דמדאורייתא הוא ע"ש ועיין להשע"ה בה' לולב:

דין ג' או אנוס ה' תורת השלמים סי' ו' הוכיח ד"ז מגמ' פ' הגוזל עצים אהא דגזל חמץ וע"ע הפסח א"ל הרי שלך לפניך אמרי' מאן האי תנא דאומרין באיסור הנאה הש"ל וכו' הרי דבגזל ממנו דאנוס הוא ולא ע"ע ל"פ רבנן ואסור בהנאה ע"ש ולכאורה אין משם ראיה כלל דאין ל"מי דההיא מתני' כר"י דס"ל חמץ אח"הפ אסור מן התורה אבל למאי דקי"ל כר"ש דקנסא הוא י"ל דלא קנסו באונס מיהו מגמ' שם דפריך אדמפלגי בשור הנסקל ליפלגו בחמץ יש להוכיח שפיר דאי איתא נימא דס"ל כר"ש ולכך לא איפליגו בחמץ וכן יש להוכיח מגמ' שם לעיל דאמר רבה גזל חמץ וע"ע הפסח ובא אחר ושרפו לר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי חייב מיהו נ"ל דאין מכל זה ראיה דדוקא גזל חמץ דע"ע הגוזל כיון דאחריותו עליו ואפי' להסו' גבי פקדון דהמפקיד עובר היינו משום כיון דנתן לו רשות להניחו כמי שהשאילו מקום בחצרו כמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים אבל בגזל ודאי דהגוזל עובר וכיון דע"ע אדם אחד לא פלוג רבנן ואסרו לכל אבל באנוס דלא ע"ע שום אדם י"ל דשרי ועיין לה' תוספת דרבנן סי' קל"ט וה"ה כ' דנלמד ד"ז מדין ישראל שהרהין וכו' וכנ"ל מדברי התוס' בעירובין דס"ד ע"ב בד"ה שהולכין שכ' דבישראל י"ל דאח"הפ נעשה ע"שו וא"כ טפי הל"ל דבישראל הוי ס"ס דשמא נעשה אח"הפ ושמא נאבד ממנו בתוך הפסח ומצאו אח"הפ:

סימן ת"ן דין ז' אסור להשכיר כלי לעכו"ם וכו'. כתב הטור דהטעם דהו"ל רוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א דרוצה בבישול החמץ המתבשל בו ועוד כיון דהכלי אסור בהנאה אסור להשכירו לכתחי' ע"ש ולפי טעם זה אסור להשתמש בו אפי' בצונן דהרי הוא נהנה והכלי אסור בהנאה וכ"נ מדאמרי' בפ' כ"ש ד"ל קדירות בפסח ישברו ואי איתא הא יכול להשתמש בצונן ולמה ישברו אלא ע"כ דאסור גם בצונן והא דאמרי' התם כל הכלים שנשתמש בהם חמץ מותר להשתמש בהם מצה בצונן התם בנשתמש בהם חמץ בצונן אבל נשתמש חמץ בחמין אסור להשתמש אפי' צונן וכ"כ ה"ה הביאו מרן בב"י בסי' תנ"א גבי ההיא דכל הכלים וכ"כ הדרישה בי"ד סי' צ"א סק"ה גבי הדחה ע"ש אלא שנראה מדבריו דבהדחה שרי ואין כן דעת הטור וה"ה שכתבתי אלא שק' ע"ז ממ"ש הטור ומרן בי"ד שם ובסי' צ"ד דכלי של ב"בח מותר להשתמש בו בצונן אע"ג דקדירה אסורה בהנאה וראיתי להדרישה שם בסי' צ"ד שכ' דל"ד לכלי של חמץ דש"ה דרוצה ליהנות מן הכלי את"הפ ע"ש ונר' דכוונתו דכיון דשרי ליהנות בבלי אח"הפ ולא יפסיד הכלי החמירו לאסור רוצה בקיומו ע"י ד"א אפי' בכלי שאינו בעין אבל בב"בח הנאסר לעולם אוקמוה אדיניה דכיון שאינו בעין שרי כמ"ש בגמ' בפ' א"מ דל"ב ע"ש מיהו ק' דא"כ אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו הא לדידיה אפי' אח"הפ אסור במשהו כר"י וא"כ הרי דיניה כב"בח וצ"ל דבחמץ כיון דחמור הוא דאסור במשהו החמירו לאסור אפי' בעיניה ועיין להעכ"י כלל פ"ה סקט"ו ובמ"ש לעיל סי' תמ"ז והתוס' בפ' א"מ התירו להשתמש בצונן אפי' בכלי חמץ ובב"בח ע"ש וק' ע"ז דא"כ אמאי קדירות בפסח ישברו וצ"ל דרב דאסר אפי' בצונן לטעמיה דס"ל דאסור לעולם אפי' אח"הפ מדינא ואפי' בדיעבד אסור ולכך גזרי' דאתו ביה לידיה תקלה להשתמש בחמין אבל לדידן דאח"הפ מותר לא חיישי' לתקלה בימי הפסח דהוא זמן מועט גם בימי הפסח