שלחנו של אברהם כט

ע"ש וז"ל רבי' ישעיה הא' בחי' פסחים כ"י דכ"ט אחר דמסיק דהלכה כר"י דחמץ בזמנו בין במינו בין בשלא מינו בנ"ט ואי קשיא הא הוי דשיל"מ ואפי' באלף ל"ב תשו' היכא אמרי' דדשיל"מ אפי' באלף ל"ב דוק' יבש ביבש שהאיסור בעין כגון ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה וכו' אבל דבר שאין ממשו קיים ואין שם אלא טעמו כיון דבטל בס' ואין כאן טעמא כאלו אין כאן איסור דמי הילכך דבר הנימוח וכו' ע"כ וק"ל מדאמרי' בביצה דף ל"ח ולבטיל מים ומלח בעיסה ומסיק ר"א דהו"ל דשי"למ ע"ש הרי אפי' דבר הנימוח ואין שם ממשות ולאו דבר יבש הוא אמרי' דל"ב משום דהוי דשי"למ וצ"ל דס"ל דר"י פליג בהא על ר"א וה"ט דאביי ורבא שם דמשנו שינויא אחרינא ובהכי נוחין אצלי דברי רבי' יונה שם הביאו ה' ישועות יעקב בסי' זה סק"ז וז"ל אהא דאמרי' בנ"ט והא דר"י ליתא דפליג על ר"א שלהי ביצה דקאמר גבי מים ומלח בעיסה דהוי דשי"למ ולא בטיל ע"כ ותמה ע"ד דהא דדשי"למ ל"ב לאו מדברי ר"א הוא אלא ברייתא היא בנדרים דנ"ט ואי ניחא ליה לרבי' למנקט ר"א הרי ר"א בריש ביצה אמר דשי"למ אפי' בדרבנן ל"ב ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דברי תא דנדרים מיירי בדבר יבש שממשו בעין אבל דבר הנימוח ואינו בעין לא שמענו אלא מר"א דשלהי ביצה וע"ז הוא דקאמר דר"י פליג אר"א בהא ועיין לה' פר"ח ר"סי זה והנה סברא הלזו שכ' המרדכי ור"י דבדבר שאינו בעין בטלי אפי' דשי"למ פ' מור"ם בהגה בי"ד סי' ק"ב דין ד' והב"ח והש"ך דחו ד"ז מדין הכלי שכ' מרן שם בדין ג' והפ"ת שם כ' דטעם הבלוע בכלי חשוב בעין טפי מבלוע דאוכלין ע"ש. וכן ראיתי לה' נ"ב ח"ב חי"ד סי' נ"א שכ"כ הרב בנו בהגהתו דאפי' לרש"י דט"כ דרבנן גיעולי כלים דאורייתא דטעם הנפלט מהכלי חשוב בעין טפי מאוכלין ע"ש ועיין להרמב"ן בלקוטות בפ' כ"ש במ"ש אהא דפריך הגמ' ולשרינהו אח"הפ וליעביד בהו בין במינו בין בשל"במ ע"ש מיהו אין נר' כן ממ"ש הרא"ש בסוף ע"א שכ' דדוקא בדגים שעלו בקערה הוא דאמרי' נתבשלו אסורין אבל בלוע בכלי אפילו נתבשלו מותרין דבלוע דכלי קיל מבלוע דאוכלין ע"ש. וכ"כ הפר"ח סי' קי"ג סקכ"ה ועיין להפ"ת סי' קי"ב סקי"ג ע"ש. ועיין בס"הק משמרות כהונה בע"א דס"ח ומצאתי להרשב"א בחי' בפ' כ"ה דק"ח ע"ב בד"ה אי לימא וכו' שכ' דבלוע בכלי הוי בעין יותר מבליעת האוכלין וכ' עוד דבאוכלין גופייהו בבליעת דם הוי בעין ובחלב שאני דאמרי' מיסרך סריך ע"ש:

דין ד' אינו חוזר וניעור הטעם משום דהיתר בהיתר מתבטל כדקי"ל איסורין מבטלין זא"ז והיש חולקין ס"ל היתר בהיתר אינו מתבטל והראב"ד בס' תמ"ב ס' ל"ו כ' דטעם הסו' היתר בהיתר אינו מתבטל דמדמו להו לאיסורין שאין מבטלין זא"ז למ"ד בזבחים דע"ח ע"ש. והר"ן בנדרים דנ"ב ע"א כ' אפלוגתא דפליגי ר"י ורבנן במין במינו אי בטל או לא פליגי בהא דר"י יליף מדם הפר ודם השעיר דמ"במ הוא ולא בטיל דס"ל היתר בהיתר מתבטל ורבנן ס"ל היתר בהיתר אינו מתבטל וה"ט דלא בטיל דם הפר לדם השעיר ולאו משום מ"במ ע"ש וא"כ למאי דקי"ל כרבנן חמץ שנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור ומהרי"ל סי' רי"ד הקשה אמאי לא יתבטל בע"פ אחר שש דאז נעשה איסור והו"ל כמו שנתערב החמץ אחר שש ותי' דלא אמרי' חוזר וניעור להקל וכיון שבשעה שנתערב היה היתר ולא נתבטל לא אמרי' חוז"ונ כדי שיתבטל ע"ש. ונ"ל מדברי התוס' דאמרי' חוז"ונ להקל והוא ממ"ש במנחות דס"ט ע"ב בד"ה דאמר וכו' דהרכיב ילדה בילדה וכלו שני קמייתא קודם בתרייתא דמתבטל השתא אע"ג דבשעת ההרכבה לא נתבטל דהוו איסור באיסור מדלא מוקי הגמ' בסוטה בכ"הג ע"ש הרי אע"ג דבשעת הביטול הוו ילדה בילדה ולא בטלה כדאי' שם אפ"ה בטלה בשעה שכלו שני דקמייתא איברא די"ל בדברי התוס' הא בלא"ה הומ"ל בילדה בזקינה ובה פירות דלא בטלה כמ"ש התוס' בתחי' הדיבור וא"כ ע"כ דהגמ' דסוטה חדא מנייהו נקט והצ"ק הקשה בתחי' הדיבור אמאי לא מוקי ביש בה פירות ע"ש ונ"ל דברי התוס' דביש בה פירות תליא בבעיא דבעי הגמ' שם במנחות בתר עיקרו אזלי' או בתר השתא ולא איפשיטא והו"ל ספיקא דדינא וס"ל להתוס' כדעת הסו' דס' דאורייתא לחומרא מדרבנן והו"ל איסורא דרבנן ולכך לא ניחא ליה להגמ' לאוקומא בכ"הג דא"כ אתיא דלא כר"י דס"ל בפ' משוח מלחמה דעל איסורא דרבנן אינו חוזה כדאי' התם דקאמר עבירה דרבנן א"ב ע"ש. ועוד דהתם קאי אקרא כדאי' שם במשנה ולכך ניחא לאו קומא בדאורייתא ועי"ל דלא אוקמא ביש בה פירות משום דר' ינאי פליג אר"י בהא וס"ל אפי' יש בה פירות מותר כמ"ש התוס' שם במנחות בדבור שאח"ז ע"ש. ברם ק"ל מנ"ל דר' ינאי פליג הא איהו קאי בבצל דתרומת פירות דרבנן ונימא דר' ינאי מספק"ל נמי בהא כמו ר' יוחנן כדאי' התם במנחות והו"ל ס' דרבנן ולכך שרי וי"ל דהגמ' דנדרים שהביאו התוס' בדבור שאח"ז ס"ל בחד כחד שינויא דגמ' בפ' בכל מערבין דס"ל בדבר שעיקרו מן התורה ס' להחמיר ותרומת פירות הוי עיקרו מן התורה כדמוכח בפ' הניזקין דס"ה ע"א ע"ש. ומן האמור מקום אתנו לישב מה שתמהתי על הר"מ שכ' לתלת מימרי דר"י דנר' מהגמ' דנדרים דלא יכונו יחד וכמ"ש ביו"ד סי' רי"ו ע"ש והרי הוא כמבואר. ומדברי התוס' בחולין דק"ט ע"ב בד"ה אינו נר' דס"ל היתר בהיתר מתבטל שכ' וז"ל ומיהו גם לפ"ה היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהם הכחל לא היה נאסר וכו' לפי שהחלב הנפלט מתבטל במים ע"ש הרי שהחלב עדיין היתר הוא שבעורו בכחל אינו איסור לפי"ה וכי נפלט מתבטל אע"פ שעדין היתר הוא ואינו אוסר עד שיחזור ויבלע בכחל וש"מ דהיתר בהיתר מתבטל ועיין להתוס' בדצ"ז בד"ה וכחל ע"ש ועיין למהר"ם שיף ז"ל שם:

דין יו"ד נט"לפ מותר וכו' קדירה של חמץ שאינה ב"י שבשל בה בע"פ מותר התבשיל אבל אם היא ב"י אסור ואין להתיר משום דחמץ הבלוע בקדירה לא הוי אלא משהו כמ"ש התוס' ורש"י והר"ן בפ' כ"ש אהא דפריך ולשהינהו אחר הפסח וכו' הו"ל כמו היכא דידעי' כמה בלע דלא משערי' כנגד כל הכלי אלא במאי דנפיק שהרי רבים חולקין ע"ז דהטור בס"סי תנ"ב בשם הרא"ש רס"ל משערי' בנ"ט ובכוליה כלי משערי' וכ"כ הגה"מי הביאו מרן בב"י בסי' זה בשומן מהותך בכלי חמץ אסר דשמא הקדירה ב"י ובעי' ס' נגד כל הכלי ע"ש ולפ"ד מאי דפריך הגמ' בפ' כ"ש ולשהינהו אח"הפ ולעביד בהו שלא במינו לאו משום דמשהו הוא דאיכא אלא משום דהוי נט"לפ וכן דעת ריא"ז בחי' כ"י שם דלאו טעם משהו הוא אלא דס"ל דאפי' בשאר איסורין לא משערי' כל הכלי ע"ש ועיין