שלחנו של אברהם כח

דיבטלנו עתה דמ"מ כיון דעכשיו הוי ס' דאוריתא ממילא ל"מ ביטול אלא בדיקה וביעור ע"ש. ואין נר' כן מדברי התוס' בדף יו"ד בד"ה על שכ' וי"ל דמיירי שלא ביטלו וצריך לבטלו ושרי אפי' לר"מ דלא איירי אלא בס' דאורייתא אבל בדיקת חמץ דרבנן שרי ע"ש הרי דאע"ג דהס' נפל קודם הביטול אפ"ה כשיבטלו סגי דבדיקת חמץ דרבנן ומוהרש"א כ' דהפלוגתא היא אם עובר על ס' או לא אי לא ביטל ע"ש. וכ"כ הרדב"ז בלשונות הר"מ סי' קל"ח ואין נר' כן מדברי התוס' דא"כ אמאי הוצרכו לו' דלא מיירי אלא בס' טומאה דאורייתא נימא דמיירי בשלא ביטלו מ"מ לר"מ עובר ולרבנן א"ע ומה שהכריח מדאמ"ר הבודק צריך שיבטל לא היא דמיירי שקנה ככר זה אחר שביטל דלא היה בכלל הביטול ונטלו עכבר ונכנס לבית ופליגי אי צריך ביטול פ"א בשביל ככר זה:

דין ג' דיני עכבר נכנס ויוצא וכו' הר"מ בפ"ב פ' בכולהו מבטלו ודיו ומרן בב"י צדד בדעת הטור כן והרז"ה בס' המאור כ' דככר בפי נחש כיון דאיכא חמץ בודאי אפי' ביטלו אינו מועיל דחיישי' דילמא אתי לאוכלו ע"ש. ומכאן י"ל אמ"ש הד"מ בי"ד סי' נ"ז בדין ס' דרוסה היכא דעיקר הס' נולד בהיותו דאורייתא אע"ג דהשתא הוי דרבנן אזלי' בס' להחמיר ומרן הב"י שם כ' היכא דנודע הס' בהיותו דאורייתא אזלי' להחמיר ע"ש והרי הכא דנולד הס' בהיותו דאורייתא וגם נודע ואפ"ה מבטלו ואזלי' לקולא ובשלמא בהנהו בעי' דעכבר וחולדה דהס' הוה אי איכא איסור או לא י"ל כמ"ש הש"ך סי' ק"י בדיני הס' סי' י"ט והפר"ח שם סי' ח' דגבי ב' קדירות דסי' קי"א דהס' הוא אי איכא איסורא כלל אזלי' לקולא אבל בעיי דככר בשמי קורה ובבור ובפי נחש שכ' הר"מ דמבטלו ודיו קשיא ועיין להמש"ל בפ"ד מה' בכורות בסוף התשו' ובשלמא להסו' דעיקר הבדיקה היא מדרבנן אפילו קודם ביטול ניחא אבל להסו' דהבדיקה מדאורייתא דמדאורייתא שביתת החמץ באחד מב' דברים בביטול או בבדיקה וכמ"ש הר"ן בריש פסחים וכן מסקנת הפר"ח סי' תל"א ק':

סימן תמ"א דין א' אפילו לא הגיע הזמן וכו'. כ"כ הרא"ש ותמה ע"ד הר"מ שכ' דאם הגיע הזמן אחר הפסח אסור אפי' במעכשיו והרהינו שהרי קאמר הגמ' בשלמא לאביי וכו' הרי דלאביי דס"ל למפרע הוא גובה הוה ניחא ליה אפילו בלא הרהינו אפילו הגיע הזמן אחר הפסח ע"ש. ותמהני דלעיל בסמוך כ' דבלא הרהינו אפילו א"ל מעכשיו אחריות על ישראל דכל שלא נחלט לו אם נגנב אחריות על ישראל וצ"ל דמ"ש אחריות על ישראל היינו באפותיקי סתם אבל באפותיקי מפו' דא"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזה שוב אין אחריות על ישראל והגמ' דקאמר בשלמא לאביי היינו ר"ל דלאביי א"ש דמ"ל באפותיקי מפו' וכי מוקי לה לרבא בא"ל מעכשיו מיתוקמא באפותיקי סתם בהרהינו ובמפו' בלא הרהינו וא"ש הכל מיהו ק' בגמ' שם דאמרי' לימא כתנאי וכו' ופריך אימא סיפא וכו' ומאי פריך נוקמא באפותיקי סתם ובלא הרהינו וברישא ישראל שהלוה לגוי לת"ק אינו עובר דס"ל מכאן ולהבא ולר"מ עובר דס"ל למפרע הוא גובה והו"ל חמץ של ישראל ברשות הגוי דאפי' אחריותו על הגוי עובר במ"ש סימן ת"ם ובסיפא גוי שהלוה את ישראל אפי' למ"ד למפרע עובר הישראל שהרי בבית ישראל הוא ואחריות על ישראל ואפילו נימא דלישנא דעל חמצו משמע ליה אפילו אפותיקי מפו' מ"מ ק' להסו' דאפי' אחריות פשיעה לבד על ישראל חייב כמ"ש בסי' ת"ם נוקמא באפותיקי מפו' ואפ"ה כיון דחייב בפשיעה דהוי מזיק שעבודו של חבירו דחייב כדאי' בגיטין דמ"א דלמ"ד מזיק שעבודו ש"ח חייב אפילו באפותיקי מפו' חייב ע"ש בתוס' וצ"ל דהגמ' בפ' כ"ש אזיל לפום שינויא דרבא שם בגיטין דפליגי רשב"ג ות"ק במזיק שעבודו ש"ח ולת"ק שם שהוא ר"מ דסתם משנה ר"מ ס"ל פטור והכא בסיפא קתני ד"ה עובר אפילו ר"מ דפליג ברישא ולכך ע"כ לאוקומא בב"ח קונה משכון אבל לאוקמתא דעולא שם דמוקי לה בהיזק שאינו ניכר אבל במזיק שעבודו ש"ח דהוי היזק ניכר כמ"ש התוס' אה"נ לכ"ע חייב מיתוקמא שפיר ברייתא דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא ובאפותיקי מפורש ובלא הרהינו וכדאקשינן ועפי"ז ניחא מה שהק' התוס' שם בפ' כ"ש בד"ה אלא לאביי היכי מתוקמא הברייתא ע"ש ועפי"ה ניחא שהרי כ' התוס' שם בגיטין דלאביי דס"ל למפרע הוא גובה ע"כ ס"ל כאוקמתא דעולא ע"ש ולדידיה א"ש ברייתא כדכתי':

סימן תמ"ו דין ב' יש מי שאומר דיוט"ב דינו כח"ה כ"כ מרן בב"י משם א"ח וכ' השכנ"הג והפר"ח והח"י דלא כ"כ הא"ח אלא בלא ביטלו דאיכא איסורא דאוריית' אבל בביטלו דינו כיוט"א ע"ש. ולא ראו דברי הא"ח במקומן וז"ל המוצא חמץ ביו"ט כיפה עליו כלי דוקא בביטלו והר"מ כ' אפילו בלא ביטלו ולא נראו דבריו ודוקא ביוט"א ע"ש הרי מפורש דמימרא זו בביטלו מיירי ועלה קאמר דוקא ביוט"א אבל ביוט"ב דינו כח"ה:

סימן תמ"ז דין א' בהגה ולא סגי בפדיון וכו' בהולכת דמי האיסור לים כ' התוס' בזבחים דע"ג בד"ה ידלקו וביבמות דפ"א דדוקא בע"א דתופסת דמיה ועי"ל דדוקא באפר דעצי דע"א דליתיה לאיסורא בעיניה ע"ש נר' דבאו להוסיף דאפי' בע"א עצמה דוקא באפר אבל בשאר איסורין ל"מ פדיון כתי' קמא ולהכי לא כ' אלא אפר דעצי ע"א וא"ש גם מתני' דמס' ערלה בבישול וכ"נ מדברי הרא"ש בס"פ כל הצלמים שאחר שהביא ב' התי' כ' ויש להחמיר כתי' בתרא משמע דתי' בתרא לא יש בו שום קולא ואי איתא הא יש בו קולא דבשאר איסורין מהני פדיון והיל"ל ויש להחמיר כב' התי' וכ"כ בפסקי התוס' בזבחים ובס"פ כל הצלמים ע"ש והלבוש כ' תקנת הפדיון בסי' תמ"ה וכאן וכבר הושג מהש"ך סי' ק"ן סק"ב ע"ש ועיין להמג"י ריש כלל מ' ע"ש דליתא וכ"נ מדברי התוס' שם בזבחים דע"ב ע"א בד"ה אלא וכו' שכ' וז"ל. ועוד אשכחן דאיסור ע"א דקי"ל לר"א דאמר יש פדיון לע"א משא"כ בשאר איסורין ע"ש ודוחק לו' שכ"כ לפום תי' קמא בד"ה ידלקו. כתב המרדכי בפ' כ"ש חמץ לא הוי דשי"למ כיון דחוזר לאיסורו לשנה הבאה וכ"ש היכא דאינו בעין אלא טעמו