שלחנו של אברהם כה

אלא מור"ם לפי גירסתו בהטור ובגמ' בגיטין דע"ח אמרינן כגון שהיו ח' אמות מצומצמות מיהו י"ל דלענין קנין כ"ע מודו ד"א לרוח אחת ועיין למרן בב"י בח"מ ס"סי ר' ע"ש ועיין להתוס' בד"ס בד"ה כאן שהוכיחו דמתני' דהתם ע"כ כר"א או כר"י אתיא ע"ש ועיין לה' תוספת שבת:

סימן שצ"ז דין י"ד כרגלי אנשי אותה העיר כ' הטור ואם עירב אחד מהם אינו יכול להוליכו אלא אלפים אמה וכ' הב"י שכ"נ מפרש"י והתי"ט בסוף ביצה כ' בדעת רש"י די"ל דס"ל כדעת הרשב"א דאם עירב יכול להוליכו ע"ש ועיין בפירש"י בעירובין דמ"ה ע"ב כד"ה כרגלי שכ' ואם עירב זה וכו' אינו יכול להוציאו וכו' הרי דדעת רש"י כדעת הטור ואין לו' דאם עירב זה שכ' רש"י היינו אחד שאינו מבני העיר אבל אחד מבני העיר דשותפין נינהו יש ברירה ויכול להוליכו דא ליתא דבגמ' שם אהא דמוקי ההיא דגשמים שירדו מעי"ט יש להם אלפים אמה בגשמים דסמוכים לעיר פריך הא ברגלי אנשי אותה העיר מב"על ופירש"י דאלישנא לחוד פריך ע"ש ואי איתא דאם עירב אחד מבני העיר יכול להוליכו הא טובא א"ב דאי בגשמים הסמוכין וטעמא משום דהוי כרגלי אנשי העיר אם עירב אחד מאנשי העיר יכול להוליכו אבל אי טעמא משום דחפצי הפקר קונין שביתה אפי' עירב א"י להוליכו והיינו אלפים אמה לכל רוח דקתני וע"ש להריטב"א בחי' ועפי"ז יש להוכיח דאינו אוסר על בני העיר כי עירב אחד מהם ועדיין יש להם אלפים אמה לכל רוח ול"ד לכלים שאין מיוחדין לאחד מן האחים דתנן התם בביצה כרגלי כולן ופי"רשי והר"עב דאם עירב אחד מהם הם מעכבין ע"י והוא מעכב על ידן וכמ"ש התי"ט ע"ש גם יש להוכיח מכאן לדעת רש"י דאפי' עירבו כל אנשי העיר אין מוליכין אותם אלא אלפים אמה וכה"ג כ' הרמב"ן במלחמות גבי שור של רועה דאפי' עירבו כולן ל"מ ע"ש והגם שיש לחלק ביניהם מ"מ מדברי רש"י הללו ע"ב נר' כן:

סימן ת"ד דין א' בהגה ואם הוא ס' וכו' לפי מה שהעלה המש"ל בפ"ח מה' שאר אבות הטומאה דהיכא דהוי ס"ס להחמיר אפי' בדרבנן אזלי' לחומרא ע"ש גם בד"ז יש להחמיר ועיין להשע"ה בה' מקוואות ענף ה' ע"ש:

סימן ת"ה דין ט' מ"ט אנוסים הם כ' התוס' דל"ד למבשל דהתם איסורא דאורייתא והק' המג"א דבהדיא תנן כתרומות המעשר והמטביל בשבת הרי אפילו איסורא דרבנן דינו כמו מבשל ותי' דהכא מיירי בל"ל פירא אחריני ע"ש. ולפ"ד מאי דפריך בגמ' מברייתא דראב"י ור"נ היינו מלישנא דלעולם אסורין משמע אפי' ל"ל פירי מיהו ק' נימא דהני תנאי סברי תחומין דאורייתא דפלוגתא דתנאי היא בפ' בכ"מ ועיין בפ' כירה דל"ח שכ' רש"י כיון דאיסורא דרבנן וקילא ליה אפילו בשוגג אסור וצ"ל דהתם משום דלא עשה מעשה בשבת אלא מבע"י קילא ליה והיינו דכ' רש"י א"ד וקילא ליה ועוד ק"ל לפ"ד התוס' דבדרבנן מיירי ואפ"ה נחלקו תנאי שם במזיד במקומן דאיכא מ"ד במזיד במקומן אסור וש"מ אפי' באיסור דרבנן ול"ל פירי פליגי תנאי א"כ כי פריך בביצה די"ז ממטביל ומעשר אמאי לא מוקי לה אפי' בל"ל פירי ובפלוגתא דהני תנאי בשלמא בשוגג שלא במקומן ל"ק די"ל דה"ט כיון דשלא במקומן הן עומדין חוץ לתחום כקל יוציאם וע"כ גזרו וע"ש בתוס' בסמוך אבל ממזיד ק' והא"ר תי' לקושית המג"א דהכא שאני דהוחזרו למקומן ולא נהנה בהוצאה כלל שהרי מעיקרא נמי היו שם מיהו דוקא כאיסור דרבנן אבל במבשל וכיוצא אפי' בכ"הג אסור והתוס' שכ' מבשל איסורא דאורייתא קושטא קאמרי דבאיסורא דאורייתא אפי' בכ"הג אסור ע"ש וחילוק זה כתבו הרמב"ן בס' הלקוטות בחי' שם אפילו באיסורא דאורייתא ע"ש ומ"מ נר' מדברי התוס' דמפ' לשמעתא דר"פ מי שהוציאוהו כיו"ט לחוד אבל בשבת דאיכא איסורא דאורייתא דהעברת ד"א בר"הר והוצאת רשויות אסור דדמי למבשל והריטב"א בחי' והרשב"א בפ' ר"א דמילה כ' דדוקא מבשל וכיוצא דנעשה מעשה בגופן אבל הוצאה וכיוצא דלא נעשה מעשה בגופן שרי אפילו באיסורא דאורייתא ע"ש ולפ"ד שמעתא דמ"ש אפילו בשבת מיירי וצ"ל דטעמא דשלא במקומן במזיד לא יאכל משום דכיון דשלא כמקומן עומדין בקל יוציאם ולאידך תנא דס"ל במזיד במקומן אסור ע"כ לא מחלק בהכי נמצא דחילוק זה שכ' הריטב"א והרשב"א פלוגתא דתנאי הוא והרמב"ם בפ"ו מה"ש כ' בפירות שיצאו והוחזרו במזיד אסורין ובשוגג. מותרין וכ' דל"ד למבשל משום דלא נעשה מעשה בגופן ע"ש הרי דמחלק כחילוק הריטב"א והרשב"א גבי שוגג ודוקא בשבת וכמ"ש ה"ה שם וע"כ ה"ט משום דהוי איסורא דאורייתא והא דנקט חוץ לתחום ולא סגי ליה בהוצאה מרשות לרשות משום דלא נהנה כ"כ כמ"ש התוס' בפ' שואל דקנ"א בד"ה אלא וא"צ למ"ש ה"ה שם מיהו ק"ל לדעת הר"מ מהירוש' שהביא התוס' בסוגיין דפ' מ"ש דמוקי לר"נ כר"מ דבשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולדעת הר"מ אפילו כר"י מתוקם וש"ה דלא נעשה מעשה בגופן נקטי' דדעת התוס' בפירות שיצאו וחזרו בשבת דמו למבשל ואסור ולדעת הרמב"ן מותרין הן אפילו בשבת ולדעת הרשב"א והריטב"א מותרין הן אפי' בלא חזרו ואפי' במזיד אי לאו משום דשמא יוציאם וכ"נ דעת הטור ומרן בש"ע שהביאו הך דינא גבי שבת ולא יפה עשה המג"א שהעתיק דברי התוס' על דברי מרן בש"ע ועיין להרשב"א בס' ע"הק וכ"נ מפירש"י דמפ"ל גם בשבת ואם באו מר"הר לר"הי ולא היו מתחילה בעיר לדעת הרשב"א והריטב"א מותרין ולהרמב"ן אסורין ועיין לה' חק יעקב סי' תנ"ד במ"ש במוציא מצה מר"הי לר"ה ע"ש ואם הביאם מכרמלית לר"הי לדעת התוס' מותרין לפ"ד הא"ר ועמ"ש מו"ה עה"ש כר"ג סי' שי"ט גבי סינון ובסי' של"ז ומכלל דברינו תראה מה שי"ל בדבריו ע"ש באופן דלפי מ"ש מרן בש"ע בפירות שיצאו וחזרו אפי' בשבת שהוא דלא כס' התו' שו"ר די"ל דאפי' התוס' מפ"ל גם בשבת וס"ל כהסו' דהאידנא ל"ל ר"ה דלא בקעי ס"ר כרגלי מדבר מיהו מ"ש בדעת הר"מ דאפי' באיסורא דאורייתא אמת הוא שהרי הר"מ ס"ל דאפילו האידנא אית לן ר"ה כמ"ש ה"ה בפ"יד מה"ש וכ"ד מרן בש"ע בסי' שמ"ה ע"ש ועיין להתוס'