שלחנו של אברהם כד

סימן שצ"ג דין א' ביו"ט שחל בע"ש הטעם משום הכנה לדידן דקי"ל ב' קדושות הן כדאי' בעירובין דל"ח וע"ש בתוס' ובמהרש"א שם שלא ראה דברי התוס' בביצה ורש"י בביצה כ' הטעם בע"ח משום מתקן וכ"כ הפרישה בסי' תקכ"ח ועיין הע"א ע"ד המג"א סי' שס"ו שכ' דבע"ח אצ"ל שום דבר ועיין בב"י סימן שצ"ה ולמהרש"א בעירובין דל"ח ע"ב במ"ש בגמ' ע"ש:

ולמחר יאמר וכו'. כ' הטור על אותו פת וכ"כ רש"י בביצה די"ז וכן איתא בגמ' בעירובין דט"ל ע"ש הטעם ועיין להמ"א והט"ז:

דין ג' שניהם קנו עירוב וכו' ואפילו באו לשאול שניהם בב"א ואע"ג דבב' שבילין טמאין בבאו לשאול בב"א וכן לענין חמץ בסימן תל"ב הכא שאני דאפשר דשניהם עירובו מן הדין דבי"הש מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה ואפשר דאותו שנאכל הוא במקצת שהוא מן הלילה וזה שעירב בי"הש באותו מקצת שהוא מן היום וכ"כ הריטב"א בחי' בס"פ הדר ולפ"ז אם הוא ברגע אחד לא קנו עירוב בבאו לשאול בב"א ועמ"ש הרא"ש בשם הר"י בשבת דל"ד ע"ש. ובפרישה חילק בין חמץ שעיקרו מן התורה לעירוב דעיקרו מדרבנן ע"ש ולפ"ד אם ברגע אחד היה שניהם קנו עירוב וכן לדעת הר"מ בפ"ה מה' חמץ שלא חילק לענין חמץ בין בב"א בין בזאח"ז וכ' מרן בכ"מ דל"ד לב' שבילין דעיקר הטומאה היא מן התורה ע"ש:

סימן שצ"ד דין א' ס' עירוב כשר והוא שיהיה לו חזקת כשרות כן איתא בעירובין דל"ו כיצד אר"י ס' עירוב כשר עירב בתרומה ס' נטמאת מבע"י ס' משחשיכה עירוב אבל עירב בתרומ' ס' טמאה ס' טהורה אינו עירוב ע"ש והנה התוס' בפ' במה מדליקין דל"ד הוכיחו דבע"ת אם עירב בי"הש אינו עירוב מדאמרי' בעירובין דבעי חזקת היתר ובי"הש ליכא חזקת היתר ומימרא דרבא דשניהם קנו עירוב בע"ח מיירי דמערבין בי"הש ע"ש ומשמע מדבריהם דבע"ח לא בעי' חזקת היתר וק' דא"כ בדיבור הקודם הי"ל להכריח מכח זה דע"ת חמירי מע"ח וכן ראיתי למהרש"א שעמד בזה ונ"ל ברור דבע"ח דמערבין לכתחי' בי"הש אפילו דבעי חזקת היתר מ"מ חכמים תקנו זמן קניית העירוב בי"הש ואין זה נכנס בגדר הספיקות דכך עיקר מצותו דכל עוד דאינו ודאי חשיכה יכול לערב אבל אי אמרי' א"י לערב כי אמרי' דבדיעבד כשר נכנס בגדר הס' ולכך הוכיחו דבע"ת כיון דלכתחי' א"י לערב בי"הש הא בעי' חזקת היתר אבל בע"ח הגם דבעי חזקת היתר לא איכפת לן כיון דמערבין לכתחי' ולפ"ז י"ל דס"ל להתוס' דגם בע"ח בעי' חזקת היתר וא"ש לפ"ז מה שהוכיחו התוס' מפ' הדר דבע"ח איירי וק' נימא דהגמ' יליף מיניה דינא דרחבה במכ"ש ועפי"ה י"ל דהתוס' שללו דל"ל דמיירי בע"ת וא"כ ע"כ מאי דמשני הגמ' כאן בע"ת דע"ת קילי דאל"ה הא בעי' חזקת היתר ושללו לזה דא"כ מאי יליף מינה לע"ח ועפי"ה ניחא אצלי מה שהק' ה"ה בפ"ו מה"ע אמ"ש הרשב"א דע"ת בי"הש בדיעבד ל"מ מדבעי חזקת היתר ובע"ח כ' דמערבין בי"הש וכ' דבעי חזקת היתר והק' ה"ה דגם בע"ח נילף בי"הש מחזקת היתר ועפי"ה ניחא באופן שדעת הרשב"א והתוס' שפה אחת ודברים אחדים דגם בע"ח בעי' חזקת היתר דלא כמהרש"א ומן האמור ניחא פסקי מרן בש"ע דבסי' זה כ' דגם בע"ח בעי' היתר ובסי' שלפני זה הביא מימרא דרבא לענין ע"ח וא"צ למ"ש המג"א דס' הינוח קיל טפי איברא דנר' דדברי המג"א מוכרחים ממ"א והוא דבסי' תט"ו כ' מרן בסתם דע"ת בדיעבד מהני בי"הש וכ' מימרא דרבא שם בע"ת והרי אפילו בע"ח כ' בסי' זה דבעי חזקת וכ"ש ע"ת וכ"ש למ"ש הלבוש שם דטעם היש חולקין שכ' בסי' תט"ו משום תרי קולי אלא ע"כ דס' הינוח שאני דקיל טפי מבי"הש וילה"ר לזה ממ"ש התוס' בר"פ ס' אכל דלמ"ד בעי' חתיכה מב' חתיכות דבעי איקבע איסורא ושבת ויום חול דקתני היינו בעשה מלאכה בי"הש של מ"ש דאיקבע. איסורא כל היום ע"ש ומינה הכא בע"ש מקרי איקבע היתרא כל היום וא"כ ודאי דיש לחלק בין בי"הש לס' הינוח ועיין להמש"ל בפ"ד מה' בכורות וראיתי לו שמיישב עפ"ז ההיא דהשולח עירובו ביד חש"ו דפריך בגמ' ודילמא לא ממטו ליה ומאי פריך הא ס' עירוב כשר ע"ש ואי מהא י"ל דבתר הכי מתני במתני' פלוגתא דר"מ ור"י בס' עירוב למר כשר ולמר פסול ואי הוה משני רישא משום דס' עירוב כשר הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כהמחלוקת והגמ' ס"ל דהלכה ס' עירוב כשר ולכך משני משום דחזקת שליח עושה שליחותו ודעת הר"מ בפ"ו מה"ע דאפילו בע"ת לא בעי' חזקת היתר וע"ש בה"ה וצ"ל לפ"ז דהגמ' בעירובין דל"ו דפריך תרומה ונטמאה וכו' הוא לשינויא דלעיל דר"י סבר תחומין דאורייתא אבל לשנויא דתחומין דרבנן לא בעי חזקת היתר:

סימן שצ"ו דין א' בהגה והוא באמצען כ"כ הטור בשם הרי"ף ומדברי מרן בב"י נר' דל"ג בדבריו והוא באמצען ממ"ש דדעת הטור כר"י דלרוח שירצה ממ"ש בסי' ת"ה דאפי' אמה אחת לא יכנס ואפי' לד"מ ואונס והא הבלעת תחומין מילתא היא אלא ע"כ דכר"י ס"ל וכיון שיצא הוי כבורר לצד פניו וכמ"ש ה"ה לדעת הר"מ ע"ש ואם איתא קשיא בדברי הטור שלא הביא כאן ס' ר"י אלא ע"כ דל"ג והוא באמצען ודעת הרי"ף ל"פ כד"י וכ"נ ממ"ש בס"ד דהרי"ף והר"מ בחדא שי' קיימי ע"ש והמג"א הק' לדעת הטור ממ"ש בסי' שמ"ט מי שהיו מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה כגון שהיו ו' אמות מצומצמות וע"כ דס"ל לכל רוח שירצה כר"י ע"ש ור"ל דאין לו' דכדעת הרז"ה דאפילו הרז"ה מודה לענין טלטול דאין מטלטלו אלא בד"א ב' אמות לכל צד דבטלטולי לא פליג וא"כ בסי' שמ"ט דבטלטול מיירי איך כ' ו' אמות ביניהם אלא ע"כ דס"ל ד"א לצד א' וא"כ בטלטול לדעת הרז"ה ה"א לצד א' וכ"נ ממ"ש התוס' בדמ"ח בד"ה ר"י וכ"נ ממ"ש הריטב"א בחי' שם בשם הראב"ד וה"ה בפי"ב בשם הרשב"א דלמאן דס"ל כרבנן ח' על ח' בטלטול ס"ל דיכול לטלטל בכל הח' אלא דאין מטלטל בב"א אלא פעמים בהני ד' ופעמים בהני ד' ע"ש מוכח להדיא דלהרז"ה דס"ל כרבנן יכול לטלטל בכל ד"א אלא דחלוקין הן אם מטלטל פעמים בהני ופעמים בהני או לא ולא ס"ל והוא באמצען ועיין להפרישה באופן דליכא מאן דס"ל והוא באמצען