שלחנו של אברהם כג

סימן שפ"ז דין א' י"א שאם לא עירבה וכו'. כ"כ מרן בב"י ל שכ"נ מדברי רש"י והתוס' דפלוגתא דר"ע ורבנן בעירבה כל חצר לעצמה ע"ש ולפ"ז מוכח להדיא דאפילו עירבה כל חצר לעצמ' ובאו לערב החצורות יחד בעי' פת שהרי בגמ' אמרי' בפת כ"ע לא פליגי ופירש"י משום דפת מועיל להכא ולהכא אבל יין ל"מ לחצירות אפילו:

דמיידי שעירבה כל חצר בפ"ע וכ"נ מדברי התוס' בד"ה בפת גם מברייתא גופה מוכח כן להמפ' דפלוגתא דר"מ ורבנן בעירבה כל חצר לעצמה וקתני ברישא דברייתא. אם רצו לערב ביין אין מערבין וכ"נ ממ"ש רש"י בדפ"א בד"ה ולא אמרו ועיין להפרישה שנסתפק בד"ז ע"ש מיהו דברי מרן בב"י קשה להולמן דרש"י לא כ' דמיירי. בלא עירבה כל חצר בפ"ע אלא בדברי ר"מ אבל לרבנן סומכין אפילו לא עירבה כל חצר לעצמה וכבר תפסו עליו בזה ועיין להפרישה מ"ש לישב ותמהני דמדברי רש"י בדס"ז ע"ב. בעובדא דינוקא דא"ל רבה נסמוך אשיתוף פירש"י דהתינוק בבית אחת באותה חצר בעצמה מוכח בהדיא דסומכין אשיתוף להתיר כל חצר בפ"ע ובע"כ דמ"ש רש"י בדע"א דמיירי בלא עירבה כל א' בפ"ע לא כ"כ אלא לר"מ באופן דדעת רש"י דסומכין ע"ש במ"ע אפילו לא עירבה כל חצר בפ"ע וכדעת הד"מ וכ"נ דעת מהר"מ בתשו' סי' תכ"ב והביאו המרדכי בפ' הדר ופ' מרן בש"ע בס"סי שס"ה ועיין להמג"א שם אבל דעת הר"י הביאו מרן בב"י סי' שס"ג גבי מבוי שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו שאין סומכין על השיתוף להתיר החצר עצמה וכ"כ הריטב"א בחי' בדע"א ולדעתם ההוא עובדא דינוקא בחצר אחרת היא וכ"כ הריטב"א שם משם התוס' ע"ש כ' הריטב"א בחי' הא דסומכין ע"ש במ"ע דוקא שהניחו בבית שבחצר אבל הניחו בחצר ל"מ דקי"ל ע"ח בבית ולא עדיף סמיכה ע"הש מאילו עירב ממש ע"ש מיהו מדברי התוס' שם נר' דלכ"ע מהני שהרי כ' בשם ר"י דשיתוף דוקא בחצר ולא בבית וא"כ ע"כ הא דאמרי' סומכין ע"הש במ"ע בהניחו בחצר מיירי ומהני משום עירוב ולפ"ז הא דאמרי' בפת כ"ע ל"פ לאו משום דמהני להכא ולהכא כפירש"י אלא משום דכיון דאלמוה ועשו בפת איכא היכירא וכ"נ מדברי הראב"ד שהביא הרא"ש שהוכיח דהלכה כמ"ד בפת פליגי מדאמרי' בדפ"ה גבי בני חבורה שקדש עליהם היום וכו' ול"פ כאן במסובים בחצר כאן במסובים בבית ע"ש וי"ל דס"ס קשיא במסובים בבית למה אין סומכין לשיתוף הא אפילו לר"מ דס"ל אין סומכין היינו משום דעבדיה לשיתוף אבל התם דמסמך הוא דסמכי למה סמכי עליה משום עירוב ולא סמכי עליה משום שיתוף וצ"ל דס"ל כדעת ר"י דש"מ דוקא בחצר ולא בבית ומ"מ ש"מ דדעתו שלא כדעת הריטב"א וראיתי להע"א שהק' לדעת רש"י דלמ"ד בפת מהני סמכי' על עירוב במ"ש ושלא כדעת התוס' ע"ש במ"ע משום דאלמוה ועשאוהו בפת קשיא דרבא אדרבא דבההיא דבני חבורה ס"ל לרבא דלא סמכי' ע"ש במ"ע ובעובדא דינוקא קאמר רבא נסמוך אשיתוף ע"ש ול"ק די"ל דס"ל לרש"י כס' הריטב"א דדוקא בהניחו בבית הוא דאמרי' סומכין אשיתוף במ"ע וההיא דבני חבורה בהניחו בחצר מיירי וראיתי לה' קרבן נתנאל שכ' דעיקר הגי' בההיא דבני חבורה רבא באלף דאל"ה ע"כ רבה ס"ל בפת אין סומכין ואמאי ל"ק הגמ' בדע"א תסתיים ע"ש ונעלם ממנו ההוא עובדא דינוקא דמתבאר משם דרבה ס"ל סומכין ועיין להתוס' בדס"ג בד"ה בטילו וע"ש במהרש"א ודע דמסתמיות דברי הר"מ שכ' בפ"א דבפת סומכין ע"ש במ"ע נר' דאפילו הניחו בחצר מהני וא"כ האידנא דמניחין העירוב בב"הכנ דלאו בית דירה היא סמכי' על הרמב"ם בכל דס"ל דסומכין ע"ש בפת במ"ע ואפילו להתיר החצרות בפ"ע כמ"ש מרן בב"י וס"ל אפילו הניחו בחצר מהני ועיין למור"ם בהג"ה בסמוך ולהלבוש:

סימן שפ"ח דין א' בין עירבו החצרות וכו' ולא אמרי' נתקו החצרות ונעשו בתים ואע"ג דבעירובין דע"ג אמרי' דרב לא תני פתוחות ז"לז משום דנתקו חצרות ונעשו כחד חצר כבר כ' הריטב"א בחי' שם דבחצרות ובתים דתרי שמי נינהו לא אמרי' נתקו אבל בחצרות אמרי' נתקו ונעשו חצר א' ע"ש וכצ"ל בסוגיא שם דאל"ה לרב דלא תני פתוחות ז"לז משום דס"ל נתקו קשיא מתני' שם דקתני דכי עירבו וגם נשתתפו מותרין כאן וכאן ואמאי הא כיון דעירבו נתקו בתים ונעשו חצרות ורב אמר אין מבוי ניתר אא"כ בתים וחצרות פתוחים לתוכו ועוד לס"ד דגמ' דשבת דטעמא דרב משום דניתקו ואפ"ה דוקא שלא נשתתפו אבל נשתתפו שרי ולא אמרי' ניתקו ובעירובין אמרי' ניתקו אע"ג דנשתתפו וביותר ק' לשי' הר"מ דסובר דגם למסקנא דשבת טעמא דרב משום ניתקו כמ"ש ה"ה ועיין להע"א ועפי"ד הריטב"א ניחא הכל דבחצרות דחד שמא אמרי' נתקו אפילו נשתתפו אבל בבתים וחצרות דתרי שמי נינהו לא אמרי' נתקו לא בלא נשתתפו ודע דהתוס' בעירובין דצ"א ע"ב בד"ה כלים כ' הטעם דהו"ל ככרמלית כיון דאין לו אלא ג' מחיצות ע"ש ולפ"ז אם ניתר בצ"הפ דהשתא יש לו ד' מחיצות מותר אבל בדס"ג ע"ב כ' הטעם דגזרי' דילמא אתי לאפוקי ע"ש ולפי"ז אפילו ניתר בצ"הפ אסור דכ"מ שאסור להוציא מהחצר למבוי אסור לטלטל במבוי אלא בד"א דגזרי' דילמא אתי לאפוקי וע"ש במהרש"א. כ' הלבוש דאפי' להסו' דאפילו עירבו לא אמרי' נתקו מודו היכא דעירבו החצרות ז"עז דאסור לטלטל במבוי ע"ש:

סימן ש"ץ דין א' אינו יכול לערב דרך החלון מדברי תוס' בד"ה מבוי נר' דבכ"הג שכירות מהגוי לא מהני ע"ש ונר' ה"ט שהחמירו כאן יותר מב' ישראלים בב' בתים דבשכירות סגי משום דהתם ליכא למיחש אלא שמא ילמד ממעשיו אבל לשמא יהרגנו ליכא למיחש דמירתת מישראל חבריה אבל בכ"הג דפתח החצר שאחורי בית ישראל פתוחה למבוי אחר לא מירתת מישראל חבריה כיון דפתוחה למבוי אחר ולכך החמירו דאפילו שכירות ל"מ ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א בתוס' בד"ה מבוי מיהו ק' קושיתו ע"ד הרשב"א בס' מ"הק דכ"ד ע"א שכ' דשכירות מהני וכ' הטעם שהחמירו משום שמא יהרגנו ע"ש: