שלחנו של אברהם כב

דמבוי עקום דמי ממש לחלקוה לרחבה שכ' התוס' דכיון דהני יש להם פתח קרוב להם והני יש להם פתח קרוב להם אמרי' רגל המותרת במקומה אינה אוסרת וה"נ מבוי עקום כ"הג הוא ובדמ"ה אמתני' דג' חצרות פתוחות לר"הר פירש"י דאילו זו לפנים מזו דריסת הרגל אוסרת וק' דהא הו"ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת ונר' דכיון דטעמא דרגל המותרת אינה אוסרת משום דאיחדא לדשא ומשתמשא כדאי' בגמ' דנ"ט א"כ כי עירבו ב' החיצונים עם האמצעיים לא שייך ה"ט שהרי הפנימית לא איחדא לדשא שבינה לאמצעית מפני שעירבה עם האמצעית ורוצה להשתמש עם האמצעית ודשא שבין אמצעית לחיצונ' לא איחדא שרוצה הא האמצעית להשתמש עם החיצונה שהרי עירבה עמה ועיין להא"ר והדרישה ר"סי שע"ח:

סימן שע"ט דין ב' לא קנו עירוב מכאן הוכיח הפרישה דאם הניח העירוב במקום שאינו יכול ליטלו ולהביאו לחצירו מכח איסור שבת אין עירובו עירוב וכן הוכיח מהר"ץ בתשו' סי' קי"א מגמ' ע"ש והט"ז סי' שס"ו מתשו' הרשב"א ובסי' שצ"ד ע"ש וכ"נ מדברי המרדכי ופ' מרן ס"סי שס"ה וכ"כ המג"א שם וכ"נ ממ"ש הר"מ בפ"ג מה"ע בעירב דרך הפתח ונסתם הפתח דמותרת כל חצר להשתמש בחצרו משום דשבת הואיל והותרה הותרה משמע דאי לאו משום דהותרה הותרה היה אסור משום דאינו יכול להביאו אע"פ דאינו אלא איסור דרבנן ועיין להע"א סי' שע"ח ע"ש:

סימן ש"פ דין א' אם ביטל רשותו סתם לא ביטל וכו'. אע"פ שלא הזכיר רשות חצרו אלא רשותו סתם לא ביטל ביתו כ"כ הסמ"ג להדיא וזה נעלם מהב"ח והא"ר וכן משמע מהירוש' ספ"ב דאמרי' אם הזכיר חצר להדיא אפילו ר"א מודה ע"ש משמע דפלוגתייהו דר"א ורבנן בסתם ומעתה מ"ש הרא"ש בשם הר"מ דר"א מוקי מתני' במבטל בפי' רשות חצרו ולא רשות ביתו צ"ל דלרווחא דמילתא כ"כ וכ' הת"ש דאם ביטל ביתו לא ביטל החדר ע"ש ומדברי התוס' בדס"ד בד"ה א"כ שכ' דאם יש חדרים בבית יכול לבטל כל הבית בלא החדרים וכו' ע"ש נר' דדוקא אם פי' בלא חדרים אבל בית סתם חדרים בכלל ועיין להריטב"א שם וכ"נ ממ"ש מרן בב"י ס"סי שפ"א שכ' דהא דצריך לחזור ולבטל כשבטל רשותו סתם שאלו ביטל רשות ביתו בפי' שניהם מותרין ע"ש ואם איתא הא אם יש חדרים צריך לחזור ולבטל כדי להוציא מן החדרי' והול"ל כשביטל גם החדרים א"צ לחזור ולבטל אלא ע"כ חדר בכלל בית כמו מכר:

דין ב' בין מביתו ואפילו הוא יכול להוציא מביתו כ"כ מרן בב"י לפי מ"ש רש"י דטעמא דמביתו אסור משום חזרה וכל שהחזיקו הם כבר לא איכפת לן וכ"כ הריטב"א שם בספ"ב והשכ"הג הוכיח מדברי מהרי"ל דמביתו אסור אפי' אחר שהחזיקו ע"ש וכ"נ לפי טעם הר"י שהביא הב"י לעיל מזה וע"ש במהר"י בספ"ב ובפרישה וכן יש להוכיח מגמ' דס"ח ע"א דא"ל רבא פינו לי מני וכו' ואמאי לא ביטל להם גם רשות ביתו וימתין להם קצת עד שיחזיקו דבשעה מועטת כדי שיחזיקו לא חיישי' שמא יוציא כמ"ש הריטב"א שם אהא דפריך:

משמואל דמבטלין וחוזרין ומבטלין ע"ש. מיהו י"ל. דלא ניחא ליה להרבות עליו הנכנסין כמ"ש המג"א:

סקכ"ד ע"ש ודע דלפ"ד רש"י והריטב"א מאי דקתני מתני' אסור לו היינו קודם שיחזיקו ודקתני ושלהם מותר לו ולהם אפילו קודם שיחזיקו ולא אמרי' דחוזר מביטולו וה"ט כיון דמוציא מביתם מסתמא הכלים שלהם ולא הוי חזרה כשהוציא כלים שלהם וכ"כ הדרישה מסברא. דנפשיה ע"ש וכ"נ ממ"ש התוס' בדס"ד בד"ה א"כ וז"ל ומיהו להוציא כליו לביתם ואח"כ יחזירם לביתו וכו' ע"ש מדלא כ' בפשי' להוציא כליהם לביתו ומ"ש הריטב"א בדס"ט ואם הוציא קודם שהחזיקו אוסר עליהם את החצר וכו' היינו בהוציא מביתו ובעלה והוציא ועיין להא"ר וראיתי להע"א דקס"א רע"א שהוכיח מדברי הריטב"א בדס"ט דמביתם נמי הוי. חזרה והוכיח עפי"ז דמביתו אסור לו אפילו אחר שהחזיקו דלא כמרן בב"י ע"ש ולא ראה דברי הריטב"א דספ"ב:

דין ד' וה"ה אם היו ב' וכו' כ' הדרישה דמדברי הטור והתוס' בדס"ד שכ' כשיבטלו כל השכונות וכו' אין נרא' כן ואע"ג דרבים. אין נעשין אורחים שאני ביטול בית לבית דהוי כיחיד וע"ש במ"ש ס"סי שפ"א:

אם אחד שלא עירב עמהם נעל דלתי ביתו מדברי רש"י בדע"ט ע"כ בד"ה ואבע"א נר' דבנעילה הוי ביטול אבל הריטב"א בחי' שם כ' דלאבע"א לא הוי ביטול ע"ש שכ"כ משם רש"י:

סימן שפ"א דין ד' אבל אינו יכול להוציא מבית חברו עמש"ל :

סי' ש"פ דין ב':

דין ז' מבטלין וחוזרין ומבטלין פלוגתא דרב ושמואל וקאמר בגמ' דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן ופירש"י לרבנן דלא ביטל רשות ביתו לא הוי בבן חצר אחרת ולר"א דביטל רשות ביתו הוי כבן חצר אחרת ולפ"ז למאי דקי"ל דמהני ביטול מחצר לחצר לכ"ע מבטלין וחוזרין ומבטלין ואפילו ביטל גם רשות ביתו בהדיא לכ"ע חוזרין ומבטלין אבל הריטב"א כ' דלרבנן התוס' ומיהו אם היו חדרים ועיין להמג"א סק"ז ולהב"י כיון דלא ביטל רשות ביתו אם חוזרין ומבטלין לא הוי כחוכא ע"ש משמע דאי ביטל בהדיא רשות ביתו גם לרבנן אין חוזרין ומבטלין דהוי כחוכא וכ"נ מדברי הרי"ף שכ' דהלכה כרב משום דאתי כרבנן ע"ש ואי ס"ל כפירש"י בלא"ה לדידן דקי"ל דמהני ביטול מחצר לחצר לכ"ע חוזרין ומבטלין וכ"נ ממ"ש הרא"ש דס"ט משם הר"מ ע"ש ועיין להגה"מי בפ"ב ובדברי מרן בב"י:

סימן שפ"ג דין א' אלא צריך שישכירו ממנו נר' דאם השכירו ממנו רשותו גם רשות ביתו בכלל ול"ד למ"ש בסי' ש"פ דהמבטל רשותו אין רשות ביתו בכלל דשאני ביטול דהמבטל בעין רעה מבטל אבל הכא גבי שכירות דשכירות ליומיה ממכר וקי"ל מוכר בעין יפה מוכר אח"ז ראיתי להע"א בסי' ש"פ דקס"ג שכ"כ גבי שכירות דישראל להסוברים דמהני שכירות גבי ישר' ע"ש: