שלחנו של אברהם רכא

לוח הטעיות והשמטות ספר שלחנו של אברהם דף א' ע"ד שיטה מ"ג בב"י בי"ד סי' כצ"ל דף ח' ע"ב שיטה ל' דס"ו ע"ב בר"ה תוחב הס"ד והשאר נמחק. שם שיטה ל"ג גוי ר"הר וכ"מ מדברי הרדב"ז ח"ג סי' תקע"ו ע"ש ונ"ל ראיה כצ"ל. דף י"ב ע"א נשמט דיבור ודי"ן סי' תכ"ה דין ג' ר"ח שח"ל בשבת וכו' כ' הפר"ח דאם חתם מקדש השבת לחוד דלא מצינו דס"ל לר' דמסיים מקדש השבת וישראל וכו' אלא ביו"ט ולא בר"ח וח"המ ובסי' תפ"ז כ' דל"ד ליו"ט שח"ל בשבת דאם חתם מקדש השבת לחוד דלא יצא דש"ה דקבעו ברכה ליו"ט גם בשחרית מנחה וערבית אבל בר"ח שח"ל בשבת כיון דבשמ"ע לא תיקנו אלא הזכרה בעבודה גם במוסף בדיעבד סגי בהזכרה ע"ש ואין נראה דבגמ' בפ"ב דביצה אברייתא דר"ח וח"המ שח"ל בשבת אמרי' אין הלכה כאותו הזוג ופירש"י והתוס' דמ"ש ת"ר מסיים מקדש כשבת אין הלכה כמותו דהא איפסיקא הלכתא כר' ואי איתא הא לא אמר ר' אלא ביו"ט שח"ל בשבת אבל בר"ח וחה"מ כיון דבשמ"ע סגי בהזכרה גם במוסף סגי בהזכרה אפי' לכתחילה אי איתא רי"ל בכה"ג גבי דיעבד אלא ע"כ דאין סברא לחלק בכך מיהו ביו"ט שח"ל בשבת אם חתם מקדש השבת יצא משום דיו"ט אקרי שבת כמ"ש המג"א אבל בר"ח שח"ל בשבת דלא אקרי שבת נר' רלא יצא כמו שנר' מדברי רש"י והתוס' ואע"ג דיש גי' בפ' ג' שאכלו דפריך מקדש ישראל ור"ח דמתבאר להדיא דגם בר"ח ס"ל כן מ"מ הו"ל לרש"י והתוס' להוכיח משם ולא מדברי ר' בשמעתין וגם ליתיה לההיא גי' וכמ"ש הפר"ח וכ"נ ממ"ש הריטב"א הובא בש"ע שם שכ' וז"ל בשבת ור"ח צ"ל סמוך לחתימה וחקי ר"ח להם קבעת בא"י מקדש השבת וישראל ור"ח ואם לא אמרו מחזירין אותו ע"ש משמע משטחיות דבריו דלכולא מילתא קאי גם על החתימה:

דף י"ד ע"ג שיטה י"ח כמ"ש הת"ר סי' כצ"ל דף ט"ו ע"ב נשמט דיבור ודי"ן כ' הח"י רוקק דם מחמץ ודוקא במוצץ כדאיתא ביבמות דק"ה ע"ש והיינו לאפוקי שותת אבל אם אינו לא מוצץ ולא שותת חיישי' דבכה"ג אפשר ריש בו רוק כמ"ש ה"ה בפ"ד מה' יבום בשם הרשב"א ע"ש והגמ' שם ביבמות דמוקי לה בשותת משום דדם שאינו שותת ולא מוצץ טמא מספק:

דף י"ט ע"ד נשמט דיבור ודי"ן סי' תרצ"ה דין ג' אומר על הנסים בבהמ"ז כ' רש"ל בתשו' סי' מ"ח דאם לא אמרו מחזירין אותו והוכיח כן מדברי המרדכי ע"ש ועיין להמג"א ותמהני דבהדיא כ' הר"מ בפ"ב מה' ברכות דאין מחזירין אותו וכ"נ מדברי הכלבו הביאו מרן בב"י שי' תרפ"ב וכ"מ בדברי הטור שם ועיין להגה"מי שם בה"ב ולהרשב"א ח"ב סימן חרצ"ט וכ"כ הת"הד סי' ל"ח ע"ש ובס' בשמים ראש סי' רל"ח ועיין להא"ר:

דף מ"ה ע"ב שיטה י"ד ועיין להתי"ט ס"פ כצ"ל. דף מ"ט ע"ג נשמט דיבור ודי"ן כ' ה' שיורי ברכה שהורה ה' מהר"ש עמאר ז"ל בכף שתחבוה בתבשיל שנתערב בו איסור ונתחב אח"כ בקדירה של היתד דלא משערי' כנגד כל הכף אלא לפי שיעור המדומע מפני שהכף בלע מתבשיל הא' שיש בו איסור והיתר וע"ש באות ב' הביא ה' פני אריה דאסר בכה"ג ועיין להעה"ש ומדברי ריא"ז שהבאתי נר' כדברי ה' . פני אריה דאי איתא לק' מקדירות בפסח להסוברים דבכף חולדת משערי' כנגד כולה ודלא כה' מהר"ש עמאד ודברי המרדכי שהביא אין משם ראיה כלל:

דף נ"ז שיטה י"ד נשמט ודי"ן כלים שלנו שצפן גוי בבדיל כ' הרא"ם ח"א סי' מ"ג דצריכין טבילה וכן הסכים בשכנ"הג בא"ח סי' תנ"א אבל הפר"ח כאן והב"ד בה' פסח סי' רי"ג הסכימו דא"צ טבילה ע"ש:

דף ס"ד ע"ב שיטה י"ו ועיין להכנ"הג ח"מ סי' מ"ו הגהב"י אות פ"ד כצ"ל. דף ע"ד ע"ג נשמט ודי"ן סי' רמ"ד ת"ח ס"נ אי מחוייב לקום מפניו עיין לה' בר"י ונ"ל דד"ז תלי בב' התי' שכ' התוס' בר"פ ש"הע ד"ל ע"ב אהא שהק' כר"נ דאפרח אווזא מאי אהני ליה כיון שהיה א"י שקם מפניה ע"ש:

. דף ע"ט ע"ד נשמט דיבור ודי"ן סי' י"ג דין י"א בין שהיא מזנה וכו' ישראלית שנשאת לגוי דרך נשואין ונוהגת כדת ישראל ולא המירה דתה ונולדה לה בת מהגוי ומת הגוי ועדין היא מינקת אם מותרת לינשא בתוך כ"ד חדש של היניקה נר' דשריא לינשא דקי"ל גוי הבא על ב"י הולד כשר ודעת רש"י בס' פ"ג דקדושין דס"ט ע"ב דהולד כשר היינו לכשיתגייר אבל קודם שיתגייר גוי גמור הוא שכתב וז"ל לימא ק"ס רבינא וכו' לימא נכרי הוא ואם נתגייר וכו' וכ"נ מדברי התוס' בפ' ע"י רע"ה ע"ב בד"ה ר"יש וכ"כ להדיא בפסקי תוס' שם והשע"ה בפט"ו מה' א"ב ייחס סברא זו להרי"ף אך מסתמיות דברי הר"מ וקצת מן הראשונים נר' דישראל גמור הוא ואפילו בלא גרות ע"ש הרי דפלוגתא דרבוותא היא אם הוא גוי גמור ולהסוברים דגוי גמור הוא ודאי דלא חשו חכמים דילמא מעברא ומעבר חלבה וכמו שלא חששו גבי מילדת לנכרית בפ"ב דע"א דכ"ו ואיכא פלוגתא דרבוותא במזנה. ונשואי גוי זנות הוא והוו תרי פלוגתא דרבוותא והוי כמו ס"ס דשרי אפילו באיסורא דאורייתא ואף דמרן פ'. כמאן דאסר וכמ"ש המח"ב בי"ד סי' מ"ב וכ"ש בנ"ד דיש לחוש למפקרת עצמה דשרי לכ"ע כמ"ש רמ"א :

דף פ"ד ע"ד נשמט ודי"ן סי' צ' מה שעשה עשוי כ' הכנ"הג הג"הט אות ע"ב בשם הרדב"ז ח"ב סי' מ"ח דמ"מ חיים הבעל להחזירם לה או לקנות תמורתן ע"ש ובקשתיה ולא מצאתיה בכל תשו' הרדב"ז ויש להסתפק דאפשר דדוקא אם המעות בעין אבל אם אינן בעין שהוציאם בפירעון חובו אינו מחוייב לקנות תמורתן ומתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקל"ז שכתב אם אבדם בשחוק חייב לקנות תמורתן ע"ש י"ל דלשי' אזיל דס"ל המכר בטל וכיון דהמכר בטל והוא מכר לאלם או לגוי דל"מ לאשתעויי דינא בהדיה חייב להחזירם לה אבל לדעת הר"מ ופ' מרן בש"ע דהמכר קיים י"ל דאין חייב להחזירם אם אבדו המעות וכ"נ ממה שהקשה הרשב"א ע"ד הר"מ והביאו ה"ה בפ"ל מהלכות מכירה מדאמרי' בירוש' אהא דפוחת חומש משום דעשויה לבלות אותם ואי מכדו קיים אמאי פוחת חומש הרי בידו למוכרם ע"ש ואי צריך לקנות תמורתן שפיר פוחת חומש דאפילו מכרן בדיעבד חייב לקנות תמורתן והיא מבלה אותם:

דף פ"ח ע"ב שיטה ד' מנחם חי עתה ראיתי להרב בית אפרים סי' פ"ג ופ"ד דלא קפיד בכפילת השם ואף להד"מ י"ל דלא כ"כ אלא בשם המגרש אבל לא בשם אביו שהרי מי שנולד אחר מיתת אביו קורין