שלחנו של אברהם כא

דלא כ"כ התוס' אלא לפום אוקמתא בתרייתא בגמ' דמחלק בין טומאה לעירוב אבל לאוקמתא דאמרי' מאן תנא עירובין ר"י ושבת וטומאה כי הדדי נינהו ובהדיא תנן גבי טומאה עפר ועתיד לפנותו לא מבטל משמע דגבי שבת נמי לא מבטל מחיצה אע"פ שאינו ניטל בשבת ועיין בתוס' שם דפ"ד ע"א בד"ה כיון שדבריהם שם הם לאוקמתא קמייתא ועיין לה' כנסת יחזקאל שם שהאריך בזה:

דין ל' ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון כ"כ הרא"ש משם ר"מ ונ"ל מדברי התוס' דגם בתוך המבוי אינו יכול להניח הקורה באלכסון ממה שהק' שם לרבא היכי יכול להשתמש כנגד הארוך הא בעי' ג' מחיצות ותי' דס"ל קורה משום מחיצה ואיכא ג' מחיצות ע"ש וק' לפ"ז לרבא למ"ל טעמא דבאלכסון ליכא היכרא אפי' איכא היכרא אסור כיון דס"ל קורה משום היכרא ליכא ג' מחיצות ואינו יכול לעשות באלכסון דבעי' ע"ג מבוי כמ"ש בריש דבריהם וצ"ל דרבא קאמר ה"ט לאסור אפי' בתוך המבוי מיהו י"ל דרבא קאמר ה"ט לאסור אפי' למ"ד ב' מחיצות דאורייתא ואפשר דמ"ל דרבא ס"ל ב' מחיצות דאורייתא ממאי דשני שם בדי"ב ע"ב דס"ל לר"י ב' מחיצות דאורייתא ורבנן דר"י א"ל אין מערבין ר"הר בכך משמע דוקא ר"הר אבל מבוי לא ואי ג' מחיצות דאורייתא אפילו מבוי נמי ועיין להריטב"א בחי' שם בדי"ב ע"ש:

סימן שס"ה דין ב' והוא דלא בקעי בו רבים. כתב המג"א בעיר המוקפת חומה ונפרץ בה פרצה בד"ט ובקעי בה רבים לדידן דקי"ל דיש לה דין חצר אם יהא מותר ע"ש וכוונתו דהת"הד סי' ע"ג הביא פלוגתא דרבוותא בעיר המוקפת חומה אם יש לה דין כרמלית או דין חצר וניתרת בעירוב ומסיק דדין חצר יש לה וכ"פ מרן בסמוך בדין ז' ועיין להמג"א סימן שס"ג סקכ"ז מ"ש ע"ד מהרי"ל ובזה מסתפק המג"א אם מ"ש דין חצר יש לה הוא לאפוקי דין כרמלית אבל לעולם דין מבוי יש לה דרבים מבטלין מחיצתה ומצאתי להריב"ש סי' ק"ה שכ' דעיר המוקפת חומה דין חצר שאינה מעורבת יש לה ואח"כ כ' בפשי' דאם נפרצה בה פרצה אע"פ שאינה יתירה על עשר אמות כי בקעי בה רבים אסור כדין מבוי ע"ש ומתבאר שם בדבריו דאפי' איכא צ"פ לעיר כיון דאיכא פרצה ובקעי בה רבים אסור כדין מבוי ועיין לה' אבן העוזר וכ"ז אם הפרצה מן הצד אבל אם הפרצה ברוח של הפתח כיון דהפתח פתוח ונכנסין גם בו לא שביק איניש פתחה רבה ועייל בפרצה ולא מבטל הפתח כמ"ש התוס' בפ"ק דעירובין ד"ו ע"א והוא גמ' ערוכה בד"י ע"ב והביאו המג"א סי' שס"ג סקל"ח ועיין לה' פ"מ ח"א סי' כ"ה ע"ש והיכא דהפרצה מן הצד ובקעי רבים דאסיר אפשר דל"מ לתקן הפרצה בלחי אלא דצריך צ"פ דכיון דהעיר הפרוצה דין כרמלית יש לה דמיא לקרפף יותר מב"ס דל"מ לחי כמ"ש הריטב"א בחי' בדכ"ה ע"ב ומ"ש התוס' שם לחי ל"ד ע"ש במהרש"ל וכן הפו' ס"סי זה נקטו גבי עיר צ"פ:

סימן שס"ו דין ג' בהגה עירובין שלנו יש להם דין שתוף וכו' והוא דוקא אם מהני לשתוף דמגו דמהני לשתוף מהני לעירוב אבל אם אינו מועיל אלא לחצרות לא מהר"ץ בתשו' סי' קי"א והמ"א סי' שע"ח לא ירד לחילוק זה ועיין לעיל ס"סי שס"ה ויש לחלק:

דין ט' צריך להגביהו מן הקרקע טפח. כ' הט"ז ואם הניחו ע"ג ידו התלויה באויר צריך שיגביה טפח ע"ש ועיין להתוס' בכתובות דל"א ע"א בד"ה דאי בעי וכו' שכ' דבדבר שבידו או בפיו לא בעי הגבהה ע"ש:

דין ט"ו ולא כרכו כ' המג"א אע"פ שלא אמרו שום דבר ועיין להמג"א סי' ת"ט סקט"ו ע"ש:

סימן שס"ח דין א' ואם לא כלה וכו' אע"פ שמערב משלהן כ' הלבוש ה"ט דאין צריך להודיעם משום דשיירי עירוב כ"ש ע"ש ותימה דא"כ אמאי צריך להוסיף אלא ע"כ דהכא מיירי שנתמעט קודם שנכנס שבת ראשון דלא אמרי' שיירי עירוב כ"ש כ"הג וה"ט דא"צ להודיעם משום דמסתמא ניחא להו:

דין ב' צריך להודיעם דעת רש"י דדוקא אם מערב משלהם אבל אם מערב משלו אין צריך להודיעם וכ' הב"י שכ"ד הר"י אבל מדברי הר"מ והטור א"נ כן ע"ש ולדעת רש"י אם הוא פתוח למבוי אחד דזכות הוא להם א"צ להודיעם שהרי מתני' דצריך. להודיעם לדידיה במערב משלהם וקאמר עלה בגמ' היכא דזכות ה"ל א"צ להודיעם ועיין להמג"א ולהת"ש:

סימן שס"ט דין א' וכן אם זיכה לו ע"י אחר כ"ד הרא"ש וכן איתא בירוש' בפ' חלון אמשנה הלזו ע"ש:

סימן שע"ה דין א' כדי שתהא רגל המותרת במקומה ע"פי רש"י דפ"ג ע"ב שכ' דסולם תורת מחיצה עליו להקל והריטב"א הק' דת"ל דרגל המותרת במקומה היא ועיין להריטב"א גופיה שם בד"ס שכ' כדעת רש"י דשאני חצר ומרפסת דמישך שייכי להדדי ואפילו רגל המותרת במקומה אוסרת ועיין מ"ש עוד הריטב"א לדעת רש"י מההיא דגזוזטראות והתוס' דפ"ט ע"א בד"ה ל"ש כ' אי דלא עירבו תרוויהו ליתסרו ע"ש וק' דמאי קושי' נוקמא כשעירבו כל א' בפ"ע והו"ל רגל המותרת במקומה דאינה אוסרת שלא במקומה ועפי"ד הריטב"א י"ל דיוטאות לגבי חצר מישך שייכי להדדי גם התוס' עצמן בדנ"ט ע"א בד"ה כמאן כ' גבי חלקה לאורכה כיון דשייך לתרוויהו הו"ל מקומה ולא אמרי' אינה אוסרת אלא שלא במקומה ע"ש ומהתימה על המג"א דבר"סי שע"ז כ' דנקט שלא עירבו כלל דאי עירבה בפ"ע הו"ל מותר לזה לשפוך להדיא דהו"ל חצר המותרת במקומה וכו' והוא בעצמו בסי' שס"ד סק"ג הק' ע"ד הב"י מדברי התוס' הללו גם קושיתו שם ל"ק