שלחנו של אברהם ריט

סימן של"ב דין א' אם אמר שכרכם עלי נוטל ד' כתב הב"ח בתשו' סי' כ"ח דמוכח בגמ' דאפי' כל הפועלים אין נשכרים אלא בג' נוטל ד' מן השליח ולא שייך למי' משטה אני בך ע"ש והרב פנים מאירות ח"א סי' צ"ז חלק על הב"ח ע"ש ומפשט' דגמ' נר' בהב"ח דבשכרכם עלי אין שום חילוק ע"ש:

סימן של"ט דין י' בהגה ואם קנו מידו וכו' כ"כ התוס' והרא"ש בפ' המקבל דבקנו מידו הוי כפיטרו בפי' אבל העיטור דק"ו ע"א כתב דקי"ל כרבה דאמר חוזר ואפילו קנו מידו ע"ש:

סימן שמ"ח דין ח' בהגה המראה לחבירו לגנוב וכו' בת"הד סי' שט"ו כתב דכה"ג גרמא הוא ופטור ובד"מ כתב דבלא"ה פטור דאין שלד"ע ומבואר שם בת"הד דאפילו בגנב מפורסם פטור דכיון דישראל הוא אע"ג דהוחזק בכך שמא עשה תשובה ע"ש ומתשו' הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ו והביאו מדן בכ"י סי' שפ"ח ופ' מור"ם בהגה שם אין נראה כן שכתב כיון דהוחזק למסור הוי כגוי וחייב המשלח ע"ש ויפה עשה מור"ם בהגה כאן שהשמיט ד"ז דגנב מפורסם כיון שפ' שם לתשו' הרשב"ץ מיהו נר' עיקר דיש לחלק בין מוסד דהוי גוי גמור כמ"ש הרשב"ץ שם וכין מוחזק לגנוב וכ"מ מדברי הת"הד שם שחילק בין אנה לגנב ע"ש וילה"ר לזה מגמ' דקמא דנ"א ע"א גבי בור של ב' שותפים והם שוו שליח אין שלד"ע ואי איתא לוקמה בהוחזק לכך וכן בגמ' בפ' מרובה דע"א דפריך וכי זה חוטא וזה מתחייב לוקמא בהוחזק בכך אלא ע"כ דלא כ"כ הרשב"ץ אלא באנס ומוסר ודלא כמו שנראה מהש"ך סי' שפ"ח ע"ש ועיין להכנ"הג סי' קפ"ב הג"הט אות כ"א ולהרב שבות יעקב ח"א סימן קס"ד במה שהק' ע"ד רמ"א בסי' שפ"ח ממ"ש בא"הע סי' ד' ע"ש:

סימן שנ"ו דין ח' או שוה מאתים במנה. כ"ה לשון הר"מ וכתב הכ"י אע"ג דידע שגנוב הוא כמו גנב מפורסם מ"מ הזול לא הוי בידע דפעמים צריך למעות ומוכר בזול ועיין להרב אמונת שמואל סימן ב"ה:

אחד שלח ידו בפקדון שהופקד בידו ושלחו ביד שליח למשכנו לו בעד סך מה והלך השליח ומשכנו ביותר ממה ששלחו לצורך עצמו ובא בעל הפקדון ליטול פקדונו לכאורה לא יתחייב הנפקד אלא בסך ששלח למשכנו והיתר יטלנו מן השליח ודמי לההוא נרשאה דגנב ספרא בפ' הגוזל דקט"ו דזבניה לפפונא כתמנין והפפונא זבניה במאה ועשרים לבר מחוזא ומסקי' דאזיל מריה דספרא ויהיב ק"ך לבר מחוזא ושקיל ספרא ושקיל תמנין מנרשאה וארבעין מבר פפונא ול"מ שקיל כולהו מנרשאה מיהו מגמ' ר"פ הגוזל בתרא דאר"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רמ"ג הרי דמצי שקיל הכל מהגוזל וע"כ ההיא דנרשאה שאני דמן הדין מריה דספרא שקיל ספרא מבר מחוזא בלא דמי וחוזר בר מחוזא אפפונא ופפונא חוזר אנרשאה ואם היה כסדר הזה לא היה נותן נרשאה אלא תמנין ולכך אפילו בתר דתקינו ת"ה לא הפסידו לגנב ע"י תקנתם והניחוהו ע"ד תורה אבל בנ"ד דמי ממש לההוא דד"פ הגוזל ומצי שקיל מהנפקד כל הסך שמשכנו בהם השליח:

דין ז' נותן לבעל המשכון מעותיו בל' הר"מ לא כתב מעותיו וי"ל דאינו נותן אלא שוויו וכ"כ מהרש"ל ביש"ש וכן הסכים הש"ך אבל הש"הג בפ' כל הנשבעים כתב נותן לו כל דמי המשכון ע"ש:

סימן שס"ב דין י"ב הגוזל אשכול וכו' נר' דה"ד במוכר שפעמים מוכר בב"א ופעמים מוכר א' אחת אבל בחנווני שדרכו למכור א' א' משלם לו חמשים דכיון דמן הראוי שישלם נ' אלא שהקילה תורה גבי נזיקין אין לך בו אלא חידושו וראיה ממ"ש רש"י בפ' השואל דצ"ט גבי עובדא דשקולאי אהא דאמרי' ומנכי ליה אגד טורחיה וז"ל וכי מהדדי ליה ה' מנכה ליה חנווני אגר טורחו כפועל בטל כמה הוא רוצה לישב ולא למכור חבית א' פרוטה פרוטה ע"ש משמע דמיירי דאין שוה נ' אלא א"כ מוכר פרוטה פרוטה. וקשה א"כ אמאי משלם ה' הא אמרי' שם לעיל גבי מאן דגזל חביצא דתמרי דל"מ למי' אנא חדא חדא זבניה ול"ד בגזלן כמ"ש הר"מ בפ"ג מהל' גזילה וכן הדין במזיק וכיוצא וכ"נ מהגמ' שם אלא ע"כ דשאני חנווני דדרכו למכור א"א ולא בב"א ולכך מ"ל אנא חדא חדא זבניה והרב קול אליהו ח"א חח"מ סי' י"ד הוכיח בנדונו בסרסור שלקח נזמי זהב ואבדה לו א' מהם דבשהם נמכרים ביחד שוין יותר דמשלם כפי מה שנמכרים ביחד מדין זה דחביצא דתמרי דאי לאו קרא הו"א דמשלם כמו שהיה מוכרם אם היה בעין אלא דהתם שאני דגזה"כ ע"ש ומאי דפשיט"ל דדוקא בגזלן הוא דהקילה תורה ולא בשומרים לא נ"ל דאדרבה גזלן חמיר וכדאיתא בפ' הכונס גבי שמין אף לשואל וכן ראיתי להרב זרע יעקב סי' ס"ז שלמד ד"ז דנזמים מדין חביצא הלזו ע"ש ומ"מ לפמ"ש דבחנווני דדרכו למכור תמיד א' א' מ"ל חדא חדא זבניה א"כ כד"ז דנזמים פשיטא דמשלם בכ מה שנמכרים ביחד דדרכם תמיד לימכר ביחד:

סימן שס"ג דין י' בהגה האומר לחבירו דור בחצרי וכו'. עמ"ש בסי' קע"ו דין מ"ה:

סימן ת"ח דין ב' ואפילו גמל האוחר וכו' כ"ה לשון הר"מ בפ"ח מה' נ"מ ומשמע דטפי איכא אומדנא בגמל האוחר משור המועד ואין נראה כן מברייתא דב"ב דצ"ג דרבנן נקטו שור מועד