שלחנו של אברהם ריח

בקנייתו והוי ש"ש ואע"ג דאם ישוה יותר לא יקנה שמעון מ"מ הוי ש"ש מס' וכה"ג כתב ה' משאת משה ח"ב סי' ל"ד בא' ששלח סחורה לחבירו שבעיר אחרת וא"ל אם יבא הוא בעצמו לעיר ההיא ימכרנה בעצמו ואם לא יבא ימכרנה האיש ההוא ששלחה לידו ויקח עליה פ'אטורייא כנהוג ומסיק דש"ש הוי אע"ג דההנאה מסופקת ע"ש:

דין כ"ו לפי' אם דרך הבעלים וכו'. כן הוא לשון הר"מ בפ"א מה' שכירות ודקדק בדבריו מהרי"ו בתשו' סי' ל"א דדוקא ברגיל תמיד אבל בפעם אחת או שתים חייב דמ"ל דאיך לא מהימן לי ודוקא ברגיל תמיד הוא דפטור ומרן בכ"מ ובב"י תמה ע"ד ומצאתי למהר"ם ב"ב בתשו' הקצרות סי' כ"ו שנשאל בראובן ששלח פקדון לשמעון ע"י לוי ואחר שקבלו שמעון חזר והפקידו אצל לוי ונגנב מיד לוי אם חייב שמעון שחזר ומסרו ביד לוי והשיב דחייב דאף על גב דהימניה ושלחו על ידי ההוא שעתא הוא דהימניה והוכיח כן מגמ' בפ"ק דגטין דף י"ד בעובדא דראב"י דהו"ל איספקא דכספא בנהרדעא דמודו כ"ע אי לאו טעמא דקרובי' למלכות דלא הו"ל לאהדורי אחר שקיבלו מידו ועוד האריך להוכיח כן ע"ש הרי שבשביל ע"י ל"מ האמינו וכן הוא נדונו של מהרי"ו ודוקא ברגיל תמיד וכן הסכים המש"ל:

סימן ש"ו דין א' כל האומנין ש"ש וכו' ראובן שנתן לאומן טבעת וא"ל עשה לי כזה והניחה אצל האומן לעשות במתכונתה ונגנבה מבית האומן חייב האומן והו"ל ש"ש גם עליה ואם א"ל טול את שלך שכבר ציירתי בדעתי מה שצריך וא"ל מ"מ הניחה אצלך שלא תטעה לא הוי אלא ש"ח הרדב"ז ח"א סי' רכ"ז ועיין לה' משאת משה ח"ב סי' ל"ד דף קי"א ע"ד:

סימן ש"י דין ג' פסידא דשוכר וכו' אע"ג דקי"ל בסי' ש"ז דין ו' דאין שבת לבהמה ואפי' להחולקים מודו בסוגרו בחדר דפטור כמ"ש הש"ך שם ש"ה דהחזירה לו אבל הכא כיון דבשכירות אתא לידיה כ"ז שלא החזירה נכלל בכלל השכירות דלא כה' חוות יאיר סי' קנ"א ועיין לה' שבות יעקב ח"א סימן קע"ו:

סימן שי"ב דין א' ואפי' העני וכו' עיין לה' בית יהודה ח"ב סי' פ"ג:

דין ט' אם הוקרו הבתים וכו' אם אחר שהוקרו הבתים לא דיבר עמו כלל ואח"ז עמד להוסיף בשכירות נראה דיכול להוסיף עליו אפילו בזמן ההרחבת זמן שקבעו חכמים דשתיקתו לא הוי כשכירות דנימא חייב להרחיב לו זמן בשטר שהשכירו לו שהרי דעת רש"י בס"פ השואל דאפילו לא הודיעו בזמן ההודעה חייב ליתן לו כפי מה שנתייקר ול"א לא הודיעו הוי כאילו השכירו וכתב הריטב"א הביאו בש"מ שכן הסכימו כל המפ' דלא בדעת רבו ע"ש וכ"נ מדברי מרן בש"ע דאפי' לא הודיעו מיירי וה"נ דכוותה וכ"נ ממ"ש הטור דיכול להוסיף כל שלשים יום ושלשים יום דע"כ ר"ל דאם לא הוסיף בל' יום הראשונים יוסיף בל' השניים וכן נראה מדברי הסמ"ע ועיין להכנ"הג בהג"הט ודלא כה' תוקפו של יוסף ח"ב סי' ל"ד שחלק בזה על רבני מכנאס ע"ש:

שני שותפין כחצר וחלקו הבתים ביניהם שכל אחד ישכון בחלק שעלה לו על פי הגורל ז' שנים ואחר כך חוזרין מלילה בז' שנים השניים ולא הזכירו שכן יהיו חוזרין חלילה לעולם ששורת הדין שאחר י"ד שנים חוזרין ועושים חלוקה אחרת ע"פ הגורל ובהגיע שנת הי"ד השכיר אחד מהם בית א' לזולת למשך ב' שנים אע"פ שלא נשארה בידו אלא שנה א' ואחר עבור שנת הי"ד נתרצו ביניהם המוחזקים שיהיו מתנהגים על פי החלוקה וחזרת חלילה הא' עד עולם באופן שהבית המושכרת יצאת מיד המשכיר והמשכיר טען שמחוייבים לעשות גורל מחדש שמא תעלה ביד המשכיר נ"ל שאין ממש בטענתו דאפי' שתעלה ביד המשכיר יכול המשכיר להוציאו מן הבית שנה שניה ל"מ לדעת מהרשד"ם סי' רעז ורפ"ח שכ' א"י להשכיר בית השכורה לאחר לשיכלה זמן השכירות הראשון דהוי דבר שאינו ברשותו אלא אפי' לדעת מהריט"ץ סי' פ"ט והמבי"ט ח"א סי' שמ"ו דס"ל דיכול להשכיר מ"מ בנ"ד דאינו בודאי שתבא ליד המשכיר ע"פ הגורל ודאי דהוי דבר שאינו ברשותו ודמי לשדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו דל"מ כיון שאינו בידו לקנותו ועיין להמש"ל בפ"ו מה' שכירות דין ט':

דין י"א אבל בשוכר לזמן וכו' עיין להמרדכי בפ' השואל סי' תקכ"ד שנראה מדבריו דאם נפלה ביתו אפי' בשוכר לזמן יכול להוציאו ועיין להכנ"הג הג"הט אות י"ב:

סימן שי"ו דין א' למה תטרח וכו' דוקא אם עדין לא שכר אבל אם כבר שכר אין שומעין לו מהרשד"ם סי' רצ"ה וסי' תט"ו והביאו הכנ"הג והע"הש סי' ס'"ו אות ל"א כ' מדברי הב"ח שכתב כאן דראב"ן והמרדכי פליגי על הר"מ נראה דדעת הר"מ אפי' כבר שכר שומעין לו:

סימן שי"ז דין א' שיתן לו שכר וכו'. כת' מהריט"ץ סי' י"ח בא' ששכר בית לחברו לג"ש עשרים גרושי' בכל שנה מדלא כתב לג"ש ס' גרושו' מוכח דבכל שנה מחוייב לפרוע לו מידי שנה בשנה ובתשלום כל שנה נאמן השוכר לומר שפרע לו שכירות שנה שעברה ע"ש באורך ואין נראה כן מדברי התוס' ס"פ השואל בד"ה נקיטת בפי' ר"ח דנראה משם דאם לא כ' אלא עשר שנים עשרה דינרים בכל שנה כנדון מהריט"ץ אינו מחוייב בשכירות אלא אחר העשר שנים ובתוך העשר שנים הוי בתוך זמנו ומשכיר נאמן דלא כמהריט"ץ ועיין לה' מח"א ה' שכירות סי' י"ב: