שלחנו של אברהם ריז

רבנן מודו ול"פ אלא בנאמנות האב נגד החזקה וע"ש להלח"מ וי"ל דס"ל דרבנן לא מוקי קרא אלא במסתבר דהיינו בידוע שהוא בנו ומעיד עליו שהוא בכורו אבל לר"י מוקי לקרא בכל גוונא כמ"ש התוס' וכ"נ מרבדי הרא"ש ריש כלל פ"ב ומהר"י אדרבי סי' פ"ב הוכיח מדברי הר"מ הללו דנאמן לומר שהוא בנו לירש אפילו בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס שהרי כלל הר"מ חלוקת בנו עם הודעת בכור נר' אע"פ דלא ידעי' שהוא בנו נאמן כבכור ונסתייע מדברי ה"ה ע"ש ומרן בב"י סי' רע"ט הוכיח כן מדסתם הר"מ בפ"ד מה"נ האומר זה בני וזה אחי נאמן וירשנו ע"ש ותמהני שהרי מדברי הד"מ שם מתבאר דדוקא בבנו הוא שהאמינתו תורה ולא בשאר קרובים שכתב היו מוחזקין שהוא בנו ואמר אינו בנו נאמן אבל בשאר קרובים א"נ וא"כ מ"ש האומר זה בני וזה אחי וכו' ע"כ בדאיכא מיגו כמ"ש ה"ה שם ולא מיירי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דליכא מגו ועיין למרן בש"ע סי' רע"ט ובהגה שם:

סימן רע"ח דין ד' בהגה שעובדין לבכור ב' ימים ודוקא שחלקו ביניהם לימים אבל אם השכירוהו לזולת אינו נוטל פ"ש בשכירות דהשכירות ראוי הוא ואינו נוטל פ"ש כמו שבח ורבית ועיין מהר"ם מינץ סי' ס"ו וכ"מ להדיא בדברי הרמ"ה בפ"ק דבתרא די"ג דשכירות הוי ראוי ול"ד לחלוקת הימים מיהו אם אחר שחלקו לימים ובקנין השכירוה נוטל פ"ש ע"ש ומ"ש התוס' שם דס"ר דגמ' דהוו כשותפין וכי' ומסיק דל"ד לשותפין וכו' היינו בחלוקה דימים אבל אם השכירוהו אפילו רל"ד לשותפין מ"מ אין הבכור נוטל בראוי ודלא כמהרש"ך ח"א סי' כ"ב שכתב בפשי' בדעת התוס' דאפילו השכירוהו נוטל פ"ש ומדברי הריב"ש אין ראיה כלל גם בנדון מהרש"ך עצמו מהרשד"ם סי' שע"ה כתב בפשי' דאין הבכור נוטל פ"ש ע"ש:

סימן רע"ט דין ג' וחזר ואמר עבדי וכו'. כתב הסמ"ע סק"ו דהיינו שאומר שהוא בנו ונולד לו מן השפחה דלא נתנה תורה היכר אלא לאב ע"ש ולא ראה מ"ש ה"ה בפ"ד מה"נ דין ו' דדוקא באומר בני זה ממזר הוא דנאמן האב אבל אומר בנו מן השפחה כיון דאינו בנו ליורשו לא מקרי בנו ולא נתנה תורה היכר אלא לאב אלא הטעם כמ"ש הסמ"ע סק"ט דכיון דל"ל חזקת כשרות נאמן ע"א והוי כשאר איסורין דע"א נאמן באיסורין ועיין להמח"א הל' עדות סימן י"ט:

סימן רפ"ג דין ב' בהגה גם יורשיו וכו'כתב הסמ"ע דמומר מת הוא וכמו שאינו יורש את אמו להנחיל ליורשיו ע"ש ותמהני דא"כ גם האב אינו יורש בנו המומר שהרי אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאביו כמ"ש ה"ה בפ"א מה"נ ובהדיא כתב המרדכי בפ"ק דקידושין דאפילו לדברי הגאון דמומר א"י את אביו מ"מ אביו של המומר יורשו דלא שייך קנסא באב וכ"כ הסמ"ע סק"ט ולפט"ז גם שאר היורשין יורשין אותו דלא שייך קנסא גבייהו ומהתימה על מהראנ"ח ח"ב סי' ס"א שכתב דאין מנחיל לאביו ע"ש שנעלם ממנו דברי המרדכי הללו:

סימן רפ"ח דין א' אם השיא א' מן היורשים בתו מהאמצע כשבאין לחלוק מנכין לו מחלקו מה שהוציא בנישואי בתו דברי יוסף אישקאפא סי' כ"ט שמש צדקה חח"מ סי' ז':

סימן ר"צ דין ט"ז הגה וי"א הואיל ואינו נשבע וכו' עיין בתשו' מהרי"ו סי' קע"ג שכתב דאפי' מינהו אבי יתומים דאינו נשבע וא"צ לתת חשבון ע"ש:

סימן רצ"א דין א' ש"ח פטור וכו' ראובן הי"ל מטבעות כסף וא"ל ש' שרוצה להחליפם לו במעות וא"ל ראובן שהמעות כבדים עליו ואין לו מקום להניחם שם וא"ל שמעון תניחם בחנותי עד יום השוק תטלם לקנות סחורה והחליף לו המט"כ במעות ונטלם ראובן להמעות ונתנם תוך כיס א' והניחם בחנותו של שמעון ובלילה באו גנבים וחתרו כותל החנות וגנבו הכיס אי הוי שמעון ש"ח או ש"ש כיון דנהנה במה שהחליפם לו נראה דלא הוי אלא ש"ח כמו שמתבאר מפלוגתא דרבוותא שהביא מרן בב"י בס"סי קצ"ח בשם רי"ו ע"ש והרב בית יהודה בחח"מ סי' י"ט כ' בכיוצא בזה דלא הוי אלא ש"ח והרב זרע יעקב בסי' ל"ה חלק עליו וכתב דהוי ש"ש דכיון דנהנה דמכר מהני ע"ש ולא ראו דברי מרן בב"י בסי' קצ"ח ומה שהוכיח הז"י מדאמרי' בפ' הזהב שמא יאמר לו נשרפו חטיך ולא אמרו נגנבו חטיך י"ל דבזבינא דרמי על אפיה כולו הנאת מוכר הוא כדאיתא בנדרים רל"א ע"א ולכך נקטו נשרפו דמהני אפילו בזבינא דרמי על אפיה והריטב"א בחי' שם הוכיח מהתם דהוי ש"ח ע"ש ועיין להמח"א ה' שומרים סי' י"א איברא דיש לחייב שמעון בעל החנות מטעמא דכיון דהמעות מותרין ולא צרורין אית ליה בהו היתר תשמיש וחייב בגניבה ואבידה כדאמרי' בפ' המפקיד דמ"ג וכ"פ כל הפו' מיהו נראה עיקר דשמעון פטור דגניבת לילה הוי גניבת אונס כמ"ש בתשו' ת"י ובתשו' מהר"ם ב"ח הובאה בס' גו"ר ריש חח"מ. גם מט"א שכתב שם יש מקום לפטור לשמעון ע"ש ואע"פ דיש חולקין בזה מ"מ אין מוציאין מיד שמעון המוחזק:

ראובן שיש לו בגד למכור והניחו בשוק לימכר ושוה כ' גרושו' ורצה למוכרו וא"ל שמעון הניחו בשוק עוד ימים אפשר שישוה יותר ויהיה לו הנאה וא"ל ש' שאם לא ישוה יותר יקחנו הוא ככ' כמו ששוה והניחו הבגר בחנות שמעון ונגנב הבגד נראה דחייב שמעון דש"ש הוא דזבינא חריפא הנאת לוקח וזבינא מציעא הנאת שניהם וא"כ יש לו הנאה ללוקח