שלחנו של אברהם רטז

לבנו הוא במתנה והו"ל מתנת בתו מתנה בכל הנכסים ע"ש והוא תימא דאפי' דמ"ש לבנו הוא מתנה מ"מ ביון דראוי ליורשו ירושה היא לדעת הר"מ ואם כן בעי קנין דמקבל מתנה הוא המוציא דנכסי בחזקת יורשים קיימי ועיין בתשו' רמ"א סי' צ"ב נקטי' דמתנת האשה בעי קנין מיהו כיון שכ' בשטר שמצווה צוואת ש"מ אפי' במקצת ל"ב קנין דהוי מצווה מחמת מיתה וכמ"ש מרן כאן ואם יש בו קנין ל"מ אך מט"א נר' שהמתנה קיימת ביון שכתב במתנה מהיום ולאחר מיתה. כה"ג אפילו מצווה מחמת מיתה בעי קנין וכמ"ש מהר"י אדרבי סי' ר"ס והוכיח כן ממ"ש הד"מ בפ"ח אל תטעה בש"מ שכ' כל נכסיו ופי' שנתן הכל במעכשיו וכו' שאין זה מתנת ש"מ אלא מתנת כל הבריאים ע"ש ואפי' במצווה מחמת מיתה מיירי דבהכי מיירי בדין הקודם ועיין להמח"א בסוף ה' זכיה שכתב דמהרי"א הוכיח מדברי הנ"י ודחה ראייתו ע"ש מ"מ נראה שדינו של מהרי"א אמת דכיון שכ' מעכשיו גילה דעתו דמחיים מקנה לו במתנת בריא ובעי קנין וא"כ זכתה האשה במתנתה מיהו אם יש מעות בעין לא זכתה בהם דמטבע אינו נקנה בחליפין וגם לא מקרי מטלטלי כמ"ש הכנ"הג בסי' רמ"ח בהג"הט אות מ"ח ואות נ"א וא"כ אינו נכלל במ"ש שהקנה לה מטלטלי אג"מק דליקנו באגב אבל התכשיטין בכלל מטלטלין כמ"ש הכנ"הג שם וחובות הגוים שכתובים בעש"ג ל"מ בכ"ומס אלא אם הם ע"ד שנתבאר בסי' ס"ח וכמ"ש מרן בש"ע סי' ס"ו איברא דממ"ש הרשב"א בח"א סי' תתקי"ד נראה להדיא דמעות בכלל מטלטלי ע"ש:

ץ דין י"ז הגה י"א אם הנותן לא בקש וכו' ל"ד שבקש המקבל אלא אפילו אדם אחר בקש הקנין דדוקא אם הנותן בקש הוא דל"מ וע"ש בת"הד בפסקיו סי' ר"ן וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו בצוה להם לכתוב דל"מ דוקא צוה הנותן אבל אם אדם אחר בקש ממנו לכתוב והסכים עמו הנותן אינו מזיק ע"ש:

דין כ"ה מ"ש ונמצאת דייתיקי וכו' משמע דוקא בש"מ אבל בבריא בקנין קנה משעה א' כ"כ ה"ה שם בפ"ט מה' זכיה ע"ד הר"מ הללו שהעתיק מרן בש"ע ועיין להרדב"ז ח"ב סי' תקמ"ז ומכאן מוכח דלא טעני' ליתמי שמא ע"ת היה ולא נתקיים התנאי דלא כהסמ"ע סי' רמ"ג סקכ"ב ע"ש ועיין להעה"ש סי' ס"ה אות י"ח ולה' חיים שאל ח"א סי' פ"ב :

סימן רס"ד דין ז' בהגה ובשדכנות אין לו אלא שכרו אפי' בקנין או שטר בלשון חיוב ל"מ כיון דמצוה קא עביד כ"כ הרשב"א ח"א סי' אלף ר"מ גבי חליצה דמ"ל משטה אפילו חיוב וקנין ל"מ ע"ש מיהו דוקא בד"מ כיון שחייב לקיים המצוה אבל שבר ערבות וכיוצא מהני חיוב וקנין כמ"ש הרא"ש כלל ס"ד סי' ג' ואע"פ שהביא שם ההיא דמעבורת לא הביאה אלא ללמוד דיכול לו' משטה אבל קנין ל"מ אלא בדבר דלאו מצוה וכ"כ הב"ש בסי' קס"ט סקנ"ג ע"ש:

סימן רס"ט דין ו' ואין המגביה נאמן וכו' כ"ב הטור ובגמ' דס"ד דתנה לי כזכי לי ומוקי מתני' דראה את המציאה דאמר תחי' היינו ר"ל באמר תחילה בפני עדים וסיפא אפילו אמר בפני עדים ל"מ משום דאמרי' כשנתנה לו במתנה נתנה לו וכדפירש"י במתני' ודברי הש"ך בזה תמוהים הם איברא דממ"ש רש"י בגמ' גבי מאי דמוקי מתני' באמר תחי' ובסיפא ה"ט משום דבשנתנה לו גלי אדעתיה דלצרכו הגביה ע"ש נר' מדבריו דבסתם מיירי ולא באמר לפני עדים וא"כ ברישא נאמן אפי' בזכי לי לפום ס"ד דתן כזכי וכ"מ מתשו' הרשב"א ח"ה סי' קפ"ו שנשאל בשנים שנשתתפו בכל הריוח שיגיע לאחד מהם מבית המלך והשיב וז"ל אפי' בלא שבועה נר' שחייבין לחלוק כיוון שהתנו וראיה מאותה ששכרו ללקוט מציאות וכו' אבל אין להביא ראיה ממגביה מציאה לחבירו למ"ד דקנה חבירו וקי"ל כוותיה דאי מההיא נאמן לומר לעצמי הגבהתיה וא"צ לה"ר ואדרבה על חברו הראיה כיון שלא נשתעבדו ז"לז אלא לשעתן הן זוכין ומנ"ל לזה התובע שחבירו זכה לו לשעתו ע"ש מתבאר מדבריו דאפי' א"ל חבירו הגביה לי נאמן לו' לצרכי הגבהתיה שהרי נדונו בא"ל חבירו הרי מדברי רש"י והרשב"א מוכח דנאמן לו' לעצמי דלא כהטור וכ"מ מתשובת הרשב"א ח"ב סי' ק"ג והביאו מרן בב"י בסי' נ"ח וסי' קכ"ה בקיצור שנשאל בראובן שחייב לשמעון מנה ונתן לשמעון מנה ליתנו ליהודה ב"ח ולאחר שקבלו אמר שמעון לעצמי זכיתי והשיב דנאמן שמעון והוכיח בן מגמ' דמציעא דמוקי מתני' דראה את המציאה באמר אני זכיתי תחי' אלמא כל כה"ג לא אמרי' שתיקה כהודאה ע"ש הרי דנאמן לומר לעצמי וכ"מ מתשו' הרשב"א ח"ג סי' צ"ז ע"ש ועיין למהרש"ח סי' נ"ח ולהמח"א ה' שלוחין סי' ח"י:

סימן ער"ה דין כ"ח הגה היה הגר חייב וכו' כ"כ ה"ה בפ"ב מה' זכיה בשם בע"הע והרשב"א ע"ש וכ"כ במיוחסות סי' ס"ט ובח"ב סי' רנ"ב וכתב שם דוקא שהחזיק אחר מיתת הגר אבל היו בידו קודם שמת הגר הוו כמטלטלי דיתמי שאין משתעבדי לב"ח והוכיח כן מעובדא דאיסור גיורא ע"ש והיינו לדינא דגמ' אבל אחר תקנת הגאונים דמטלט' משתעבדי לב"ח גובה חובו אפילו החזיק קודם:

סימן רע"ז דין י"ב על מי שלא הוחזק בנו וכו' כן לשון הר"מ והטור וכתב הסמ"ע משמ' דבהוחזק בנו בעדים א"נ להכחיש העדים ע"ש וכ"כ מהרשד"ם סי' ש"ד והוכיח כן מדברי התוס' בפ' י"ן דקכ"ז בד"ה כך וכו' ע"ש וכן הסכים הפ"מ ח"א והרדב"ז ח"א סי' ק"ד אבל בח"ב סי' תקמ"ו כ' דנאמן להכחיש העדים וכ"כ הרב משפטי שמואל סימן ק"ג מיהו כתב שם דדוקא אם הוחזק בתחי' ע"פ האב ואח"כ באו עדים הוא דנאמן האב להכחיש העדים כיון שכבר הוחזק ע"פ וכתב ה"ה ע"ד הר"מ הללו פלוגתא דר"י ורבנן וקי"ל בר"י וקשה דבלא הוחזק אפי'