שלחנו של אברהם רטו

אבל אם אינו יודע המוכר אם נתן לו שמן טוב משלם ואין על הלוקח חרם סתם דהוי כאומר א"י אם פרעתיך כ"מ מתשו' מהרשד"ם סי' פ' ודבריו בסי' שע"ט תמוהים וכבר תמה עליו הרב מקור ברוך סימן נ"ה איברא דמהריק"ש בהגהותיו במצא מעות מזוייפים חלק על מהרשד"ם דסי' פ' וכתב דל"ד לא"י אם פרעתיך כיון דאיכא שם פירעון בעולם ע"ש:

סימן רל"ד דין ג' דבר שאסור באכילה מד"ק וכו' כ"כ ש הר"מ וכתב הריב"ש סימן תצ"ט דאין מי שחולק בזה ע"ש ובגמ' בספ"ה דבכורות איתא פירות ונמצאו טבלים וכו' ומדלא קאמר תבואה נראה דאפילו אכל הפירות מחזיר הדמים וא'כ לדעת רש"י ר"פ כ"מ ודעימיה דס"ל תרומת פירות מדרבנן אפילו בדבר שאסור מד"ס מחזיר הדמים מיהו י"ל דבטבל כיון שאסור בהנאה של כילוי הוי כמו איסורי הנאה דאפילו אינו אלא מד"ס מחזיר כמ"ש הר"מ וטעמא משום דאיסור הנאה לא שמה אכילה כמו שנר' מדברי המש"ל בפ"ה מה' שבועות דין ה' שכ' דדברי הריב"ש סתראי למ"ש בסי' שצ"ח ע"ש דלא כהסמ"ע סק"ו שכ' דטעמא משום דלא אפסדיה למוכר ע"ש שהרי ה"ה כ' דלמד הר"מ ד"ז דאיסור הנאה אפילו מד"ס מחזיר הדמים מדקתני יי"ן שהוא סתם יינם ע"ש ובגמ' שם בבכורות מבואר דמיירי בנתערב אע"ג דאיתיה בתקנתא כרשב"ג דימכור חוץ מדמי יי"ן שבו מחזיר הדמים לת"ק הרי אע"ג דאפסדיה למוכר מחזיר הדמים אלא ע"כ דטעמא משום דלאו שמה אכילה דלא כהסמ"ע וי"ל דה"ה בהנאה של כילוי אבל באיסור אכילה מד"ס שמה אכילה לכ"ע:

סימן רל"ה דין י"ד פחות מבן כ' וכו'. המבי"ט כתב דברשות בית דין יכול למכור והכנ"הג הג"הט אות ל"ג חלק עליו דאפילו ברשות ב"ד א"י למכור ע"ש וכ"נ מפירשב"ם בפ' ח"ה דל"ג ע"א שכתב דדוקא לצורכו אבל לפירעון ב"ח ב"ד מוכרין משמע דלצורכו אפילו ב"ד א"י למכור:

כתב מהריק"ש דיכול פחות מבן כ' לשכור הבתים ע"ש ודלא כמוהרמ"א בס' משד"ר:

סימן רמ"ה דין א' הגה אפילו קנו מידו כ"ד הרמ"ה ריש בתרא ד"ג והקשה שם ע"ז מדתנן ר"פ הנושא דאם פסק לזון בתה ה' שנים חייב לזונה ולזון כמו אתן דהוי ק"ד ותי' דלד"י מוקי בחייב אני לך בשטר ולר"ל מוקי בשטרי פסיקתא אע"ג דלא טריף ממשעבדי אלא מכח הקנין מ"מ מהני ק"ד בשעת החופה לגבות ממשעבדי כמו דמהני בלא קנין לגבות מב"ח ע"ש ועפי"ז ניחא מה שהקשה הסמ"ע סק"ב ע"ש די"ל דבשעת החופה מהני ק"ד במילתא דבעי קנין כמו דמהני בשאר דברים דלא בעו קנין ומדברי הרמ"ה הללו יש ללמוד דאפילו מעכשיו ל"מ מדלא מוקי לההיא דפ' הנושא במעכשיו ודלא כמ"ש הטור כאן ומרן בב"י בא"הע סי' נ"א שהקשה על הרשב"ש כיון דאיכא קנין הוי כמעכשיו ומהני היינו משום דהרשב"ש גופיה כתב שם דמעכשיו מתני וא"כ קנין נמי מהני דכל קנין מעכשיו הוא ומ"מ דעת הרמ"ה אפי' מעכשיו ל"מ בק"ד וכ"נ דעת העיטור והרשב"א הובאו בב"י בסי' ר"ו וכן הוכיח מהר"א ששון סי' קל"ג ע"ש ובמחייב עצמו למכור הוכיח דמהני. בקנו מידו והק' אמאי לא פי' ההיא דפ' השוכר דע"ב דאמר אי מזביננא מזביננא לך במחייב עצמו ותי' דאי במחייב עצמו מיירי א"כ אפילו ביותר מחייב ובגמ' שם אמרי' דמכרה ביותר ל"מ משום דזוזי אנסוה ע"ש ול"נ כיון דטעמא דמכרה ביותר משום דמכירה באונס כי מחייב עצמו נמי ל"מ כיון דבאונס הוא והא דלא מוקי הגמ' בפ' השוכר במחייב עצמו משום דא"כ אפי' לא פ' הרי חייב עצמו ומאי פריך הא לא פסק ומהרש"ך ח"ג סי' פ"ד כתב אפילו במחייב עצמו ל"מ ומדברי הסמ"ע סק"ב מתבאר דבמחייב עצמו מהני:

סימן רמ"ח דין ג' ואפילו היה המקבל עצמו וכו' כ"כ הרשב"א ח"ב סי' רי"א והובא בב"י סי' ר"ג ע"ש וקשה מ"ש ממ"ש הרשב"א ח"ג סי' קי"ד והביאו ב"י סי' ס"ו ופ' בש"ע שם די"ז במכר שט"ח ולא כתב קני לך אם קדם הלוקח מה שגבה גבה כמ"ש כן גבי דשב"ל ע"ש וה"נ כיון דהמקבל תפוס מה שגבה גבה וי"ל דוקא גבה אחר המתנה כיון שראהו תופס ושתיק מחילה היא משא"כ בהיה תפוס מקודם וכ"כ הפ"מ ח"א סי' צ"ו הביאו המח"א ה' זכיה סימן כ"ו ע"ש איברא דלפמ"ש התוס' בפ' אז"נ דטעמא דאי שמיט ואכיל קנה משום דניח"ל דליקום בהימנותיה אפילו תפוש מעיקרא כמ"ש המח"א ועיין להרב בית יהודה ח"ב סי' צ"ט:

סימן ר"ן דין ט' ואם יש בו קנין וכו' שטר מתנה שכ' בו אני מצוה צוואת ש"מ איך שנתתי לכל אחד מבני ב' אלפים גרושו' בתורת ירושה ושאר נכסי במתנ' מהיום ולאחר מיתה לאשתי מקרקעי ואגבן מטלטלי וגם השטרות והעש"ג בכ"ומס וקנו מידו על כל האמור נראה כיון שמה שנתן לבניו היה בתורת ירושה א"כ הסך ההוא שנתן לבניו הוא ברשותו וא"כ מה שנתן לאשתו במתנה הוא מתנה במקצת ובעי קנין א"כ הקנין אינו מזיק למתנת אשתו ואפי' כתוב מה שנתן לבניו בתורת מתנה ה מ"מ כיון דבניו ראויים ליורשו אע"פ שכתב לשון מתנה ירושה היא במ"ש הר"מ בפי"ב מה' זכיה דין ו' האומר לבנו נכסי לך ואחריך לפ' אע"פ שכ' ל' מתנה ירושה היא ואין לה הפסק ואין לאחריך כלום אא"כ פי' שלא בתורת ירושה אלא בתורת מתנה ואע"פ שקצת מן הראשונים חלקו עליו מ"מ מרן בש"ע סי' רמ"ח סתם בדעת הר"מ וכיון דירושה היא הוי מתנת אשתו מתנה במקצת ובעי קנין ועיין להתה"ד בפסקיו סי' פ"ו ועל פי זה אני תמיה על הרב משפטי שמואל סי' ס"א שנסתפק בכ' איזה סך לבתו והשאר לבנו אי מ"ש והשאר לבנו הוא בתורת ירושה והו"ל מתנת בתו מתנה במקצת ובעי קנין או מ"ש והשאר