שלחנו של אברהם ריג

לא אמרי' מתנה היא ושויא ד' בה' בכדי שהדעת נוטה הוא גם קשה מכאן לדברי ה"ה שכתבתי וצ"ל דהיא גופה קמ"ל תנא דברייתא דבכה"ג לא אמרי' מתנה וכ"מ מפירש"י שם:

סימן רכ"ב יש לחקור בשטר מכירה אי מחוייב בדמיה מיד או אם יש לה זמן דבהלוואה קי"ל ס' הלוואה ל' יום ובשאלה אפליגו רבוותא אי סתם שאלה נמי ליום אבל סתם מכירה לא נתבאר ונר' דיש ללמוד ד"ז ממ"ש הרא"ש בפ' האומנין דע"ז והובא בטור סי' ק"ץ פיר"ח הא דאמרי' כי עייל ונפיק אזוזי לא קנה ה"ד דגלי מוכר דעתיה דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי השתא בדוחקא אבל אי מזבין לאשתלומי למחר וליומא אוחרא בלא נחיצותא מעידנא דאחזיק קנה ע"ש וכ' הפרישה לאו דאמר בלא נחיצותא בפירוש אלא מסתמא כן הוא ועיקר החילוק דאם אמר צריך לדמי השתא ל"ק אבל אם אמר למחר וכו' כל שאמר למחר אינו דחוק למעות ע"ש וי"ל דק' דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא בסתמא שלא אמר צריך ולא אמר למחר וצ"ל דסתמא דינו כמו למחר דסתם מכר בהקפה הוא כמ"ש האחרונים דאמרי' נעשה דיוקא דרישא כסיפא גם בדברי הפו' וכ"מ מדברי ה"ה בדפ"ח מה' מכירה שכ' וז"ל כ' הרשב"א ר"ח כ' עייל ונפיק אזוזי בגלי דעתיה דלא מזבין לאשתלומי למחר אלא בנחיצותא ע"ש משמע דכל דלא גלי דעתיה סתמא ליומא אחרא הוא ומצאתי בתשו' מהרי"ן מיגש בסי' ע' שכתב וז"ל ראובן מכר סחורה לשמעון וטען שמעון שלא קנאה אלא ע"ד שימתין לו על דמיה וא"ל ראובן אני כבר פי' בשעת המכירה שאיני מוכר אלא במעות מדורים וא"ל שמעון אני לא שמעתי דברים הללו הורה רבינו שישבע המוכר שהוא פי' בשעת המכר וישבע שמעון שלא שמע ויבטל המכר ואם ראובן לא ישבע שהוא פי' ישבע שמעון שלא שמע ויחזיק בסחורה ע"ש הרי מתבאר מדבריו דאם המכירה בסתם יכול לומר שבדעתו שימתין לו וע"ש בסי' קנ"ו ולמרן בב"י בסי' ק"ץ ולהב"ח שם:

סימן רכ"ז א' ד"א עובר בלאו כ' הר"מ בפי"ב מה"מ אע"פי שעובר אינו לוקה מפני שניתן להישבון וכתב ה"ה בפ' הלוקין די"ו דכה"ג אינו לוקה וה"ז כגזל ע"ש וכ' התוס' שם כיון דמשלם לא עבר דלא ביטלו ע"ש אבל הריטב"א בחי' שם כ' משם הרמ"ה דאינו לוקה משום כיון דמשלם אינו לוקה דמשום דשעה א' אתה מחייבו וכו' ואע"ג דאמרי' כפ' א"נ דכל היכא דאיכא מלקות וממון לקי ולא משלם הכא שאני דגלי קרא דמשלם ולכך אינו לוקה ע"ש ולפי זה באונאה דלא גלי קרא דמשלם לוקה ואינו משלם וזה תימא דבכוליה תלמודא מבואר דבאונאה משלם ולר"י דס"ל ביטלו ולא ביטלו א"ש דלא לקי משום דלא ביטלו אבל לר"ל ק' וע"כ נראה דאונאה היא בכלל גזל כדאי' בר"פ אז"נ ע"ש כיון דכתיב השבה בגזל הוי כאלו כתיבה באונאה וכ"כ הב"ח וכן לשון הטור אינו לוקה משום דבכלל דלא תגזול דניתן להישבון ומ"ש הפרישה למה כ' הטור דין המלקות דא"נ בז"הז ע"ש י"ל דמשום דלא כ' השבה באונאה והו"א דבר מלקות הוא ואפילו בז"הז דליכא מלקות הוי כחייבי מלקיות שוגגין ואינו משלם קמ"ל דעיקר דינו אינו לוקה דבכלל גזל הוא והוא הצעה לדיני התשלומין שכ' אח"כ :

ב' ד"ג דרך הכל למחול וכו' כ"ה ל' הר"מ בפי"ב דין ג' ובפ"ז מה' גניבה דין ה' גבי מטבע שפיחת פחות משתות כ' יקיים לשאת ולתת בה שכל פחות משתות רוב ב"א מוחלין כו ע"ש והמח"א בה"מ סי' י"ג דקדק מלשונו שם דאיכא מיעוט דלא מחלי וא"כ אם עדין לא נתן המעות יכול לו' מן המיעוט אני וא"ח ליתן ע"ש. ואינו מוכרח דא"ל דרוב זה הוי רוב גמור והוי מיעוט שאינו חשוב ולכך בד"ז כ' דרך הכל וע"כ לא כ' התוס' בר"פ המוכר פירות דיכול לו' מן המיעוט אני אלא במיעוט חשוב כההוא רוב כדא וחביתא דדמי לרוב לרדיא וברוב לרדיא כ' התוס' בפ"ק דסנהדרין דרוב לרדיא אינו רוב גמור וממילא המיעוט חשוב אבל במיעוט שאינו חשוב י"ל דא"י לו' מן המיעוט אני ועיין להתוס' בקמא דכ"ז ע"ב בד"ה קמ"ל ולה' בני אהובה די"ז ע"ב:

ג' ד"ז בהגה היה יודע הלוקח וכו'. כ' הלבוש שידע אחר גמר הלקיחה מיד אבל אם ידע קודם הלקיחה אמרי' דמחל ע"ש והוא נגד עובדי דוורשכי וכיפי שהובאו בגמ' דמשם בארה דאפי' ידע קודם הלקיחה יש בו אונאה ועיין להסמ"ע ונ"ל דס"ל להלבוש דמ"ש בהנהו עובדי אקחנו ואח"כ אתבענו בדינא ה"ד דגילה דעתו בפני עדים כך קודם הלקיחה אבל אם לא גילה דעתו אמרי' דמחיל ומ"מ אפי' גילה דעתו ל"מ לחזור אלא עד שיראה לתגר וכפי' רש"י בהנהו עובדי ע"ש ודלא כהב"ח שכ' דכי גילה דעתו יכול לחזור לעולם ועיין להכנ"הג בתשו' סימן קנ"ג ע"ש:

ד' די"ט ה"ה ללוקח עמ"ש בסי' ר"ט:

ה' דב"א אינו שוה אלא מאה וכו' כ' הסמ"ע סקל"ט דוקא כה"ג אבל אמר יודע אני שיש בו אונאה ועמ"כ וכו' יש בו אונאה דלא ידע כמה מחיל ע"ש וכ"כ הרמ"ע מפאנו סי' מ"ב ע"ש ואין נראה כן מדברי רש"י בדנ"א ע"א בד"ה מבעה"ב שכ' וז"ל יודע אני שיש בו אונאה כדאמר לקמן דאין עליו אונאה כך מפורש בשאלתות וע"ש בהרא"ש ועיין בפירש"י שם בע"ב בד"ה מפ' וכ"ד הי"מ שהביא ה"ה בפט"ו ועיין להמח"א ה"מ סי' י"ד:

ו' ל"ד ביודע ודאי אמרי' ידע ומחיל אלא אפילו נודע לו שיש ס' בדבר אמרי' ידע ומחיל כ"מ מדברי הראשונים הובאו בש"מ בד"פ הכותב דפ"ד ע"א דגבי מתנה ע"מ שלא ירשנה אמרינן ידע ומחיל אע"ג דס' שמא ימות קודם ודחו דברי התוס' שכתבו דבירושה לא ידע ומחיל וזה דעת הרי"ף והד"מ דפ' בירושה תנאי קיים ובאונאה תנאו בטל כמ"ש בס' בעי חיי ח"ב סי' צ"ד ועיין להכנ"הג סי' ס"ז גבי שביעית ע"ש:

ז' כתב מהריק"ש במוכר בשוק זה מוסיף וזה מוסיף אין בו אונאה ע"ש ועיין בתשו' הרא"ש כלל ג' סי' כ' ולמהריט"ץ סי' ח' דב"ג או שקנה ע"י סרסור וכו' כ' בפרישה כיון שנתנם לסרסור למכור וכו' כל הנותן לסרסור למכור דעתו למכור בשער שמוצא