שלחנו של אברהם ריב

בגד כלל וגרע אפילו מבית נפול אבל בגד דחסר ג' מלאכות מודה דהוי דבר שבא לעולם ודלא כהכנ"הג וה' בני חיי שכ' דמיפלג פליגי רבוותא ע"ש:

בהגה כך אינו יכול למחול דשלב"ל כן הוכיח הר"ן בתשו' סי' כ"ג מגמ' בפ' ג"פ ע"ש וכ"מ מגמ' בפ' י"נ דקכ"ו ע"א בכור שחלק כפשוט לא וויתר בכל דק"ס אין לבכור קודם חלוקה והיינו משום דא"י למחול דשלב"ל ע"ש איברא די"ל דאפילו יכול למחול מ"מ יכול לחזור בו קודם שבא לעולם כמו בקנין למ"ד אדם מקנה דשלב"ל וא"כ י"ל הא דלא וויתר בכל הנכסים משום דיכול לחזור בו אך רשב"ם שם פי' בהדיא משום דאין אדם מוחל דשלב"ל כמו שאין ארם מקנה דשלב"ל ע"ש:

ד"א אע"פ שאין מדת הערימה ידוע וכו' נר' דאפילו המוכר יודע והלוקח אינו יודע קנה שהרי כתב הד"מ בפי"ג מה' מכירה דין ב' ופסקו מרן סי' רכ"ז דין י"ט שמעות באכסרה ופירות באכסרה דין א' להם וברפ"ה כתב הכ"מ דבמוכר מעות באכסרה אפי' המוכר יודע קנה ושכ"נ מפירש"י וגם דעת הר"מ כן ע"ש:

ויש להם אונאה וכו' כ"כ הטור ובסי' דכ"ז בדין מכור לי באלו הביא דעת אביו הרא"ש דאין להם אונאה מס' דהמע"ה דשמא הלכה כר"א ע"ש וצ"ל דיש חילוק בזה בין מעות באכסרה לפירות באכסרה ועיין להסמ"ע שם סקל"ד ובדרישה כתב דשאני ההיא דלקמן דבתורת חליפין ירד לה וחליפין אין להם אונאה ע"ש ומהרש"ך ח"ג סי' ס"ב נדונו בפירות באכסרה ובתורת מכר ירד לה ומייתי עלה ס' הרא"ש הלזו ע"ש ולדידיה צ"ל דהכא מיירי בלוקח לסחורה דאפי' חליפין יש להם אונאה כמ"ש הדדב"ז ח"א סי' דס"ג ועיין להמח"א ה' אונאה סי' יו"ד ולקמן בסי' דכ"ז לא מיירי בלוקח לסחורה ובהכי ניחא מה שקשה במה שכתב מהרש"ך שם דאפילו הרא"ש לא אמרה אלא בשתות אבל בשוה ק' במאתים יש לו אונאה כמו הקרקעות ע"ש וק' הא קי"ל דחליפין אין להם אונאה אפילו שוה ק' במאתים כמ"ש בסי' רכ"ז דין ב' ומכור לי באלו חליפין הן כדאי' בגמ' ועפי"ה ניחא דמהרש"ך בלוקח לסחורה מיירי ע"ש. וכתב מהרימ"ט חח"מ סימן י"ט דוקא אונאה דשער שבשוק הוא דיש בהם אונאה אבל אם נמצא במדתו יותר על האומר שאמדוהו אין בו אונאה דבזה נימא ידע ומחיל ע"ש:

סימן די"ב ד"א שטר שכתוב בו חייב עצמן אביו במזונות ודירת בנו הוא ואשתו כל ימי חייהם אם יכול לטרוף מן הלקוחות שלקחו מאביו מצד חיוב הדירה לכאורה חיוב הדירה דבר שאין בו ממש וכדאמרי' בפ' מ"ש דקמ"ח ש"מ שאומר ידור פ' בבית זה לא אמר כלום משום דהוי דבר שאין בו ממש ואין לקיים החיוב משום דדעתו ש"א קרורבה אצל בנו וכמו דמהני במקני לעובר כדאי' בפ' מ"ש דקמ"ב אע"ג דהוי דשלב"ל ה"נ מהני אפילו דשאב"מ הא ליתא דמדברי הרי"ן מיגש הביאו ה"ה בפ"ח מה' זכיה דמתני' דילדה זכר יטול מנה בעס"מ אבל בבריא ל"מ משום דהוי אסמכתא וקנין דברים מוכרח דאפי' בבנו ל"מ בדשאב"מ הק' על ה"ה שכ' דיטול להוי דשאב"מ ומהני בש"מ א"כ אמאי לא מהני בירור פ' בבית זה כבר הקשה כן הרמ"ה בפ' מ"ש דקמ"ח ויישב בב' אופנים עש"ב אבל מה שנר' לקיים שטר זה משום דכתב בו בלשון חיוב וכמו דמהני לשון חיוב בדשלב"ל כמש"ל בסימן ס' כך מהני לדבר שאב"מ וק"ד כמ"ש השה"ג בריש סנהדרין דמהני חיוב לדשב"מ וכ"כ הרמ"ה בסי' קנ"ז דל' חיוב מהני לק"ד כגון לבנות ולזון וכיוצא ומהרש"ג ומהרא"י הביא דבריהם הפמ"א ח"א סי' ח' הוכיחו דמהני לשון חיוב בדבר שאב"מ וחלקו על מהריב"ל שנר' מדבריו דל"מ והפמ"א בסי' ט' הסכים כן וכתב דאפי' מהריב"ל מודה בזה והרב עדות ביעקב סי' ק"ן תמה ע"ד הרמ"ה מגמ' דיש בתרא דפריך ק"ד הוא וא"א נוקמה בל' חיוב ותי' דלחלוק גרע טפי מלזון ע"ש ועיין לה' לחם שלמה סי' ס"ה נקטי' דל' חיוב מהני לדבר שאב"מ ונר' דמהני לגבות ממשעבדי דאע"ג דגבי דשלב"ל בל' חיוב כתב הש"ך בסי' ס' דלמ"ד לפי שאין כתובין לא גבי ממשעבדי כמ"ש רש"י בפ' הניזקין ע"ש ה"ד לדשלב"ל דכיון דלא חל בשעת הקנין אין הקול יוצא כמ"ש רש"י שם אבל גבי דשכ"מ החיוב חל משעה א' ועור אפי' בדשלב"ל כבר הרב תומים הוכיח מגמ' דפ' הניזקין ומדברי מרן בא"הע סי' קי"ב דגובה ממשעבדי ונדחק בדברי הש"ך רלא כ"כ אלא בשטר לחוד אבל בקנין מודה ע"ש ואע"ג דבנדון דידן הוי דבר שאינו קצוב והש"ך שם בסי' ס' הוכיח דאינו גובה ממשעבדי בדבר שאינו קצוב ע"ש כל דבריו בנויים לפמ"ש בדברי הר"מ שטר אבל מרן בא"הע סי' קי"ד העתיק בלשון הר"מ שטר או קנין ע"ש הרי דדעת מרן קנין או שטר בדבר שאינו קצוב מהני לגבות ממשעבדי וכ"ש בנ"ד דהחיוב כתוב בשטר כתובה של כלתו הנכתב ביום החופה דכל מ"ש בשטר כתובה הוא בכלל דברים הנקנין באמירה ולא נהגו לקנות בקנין אלא משום השעבוד שקנה ושעתיד לקנות כמ"ש בס' תומת ישרים סי' קע"ב ואפילו בדבר שאב"מ מהני והיכא דאיכא קנין גובה אפילו ממשעבדי ועמ"ש בא"הע סי' נ"א:

סימן ד"ך ד"ח שזה מתנה נתן לו כ"ה בגמ' ומשמע דאם עדין לא נתן הלוקח הדמים אין מוציאין מידו ליתן מתנה בע"כ אך הטור כתב מוציאין מידו ועיין להמש"ל פי"ו מה' מכירה דין י"ד וכ"נ לפי מ"ש ה"ה בפ"ז מה"מ דין ה' דטעמא דדמי למ"ש בפי"ג לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במאה וכו' ע"ש וכ"כ הר"ב בש"מ שם בפ' הספינה ומדברי התוס' בע"א דע"א ע"א בד"ה ר"א נר' דס"ל מדין מתנה הוא ע"ש בחידושי' והמח"א בה' מכירה סי"ג הוכיח ממ"ש הר"מ בפי"ג מה' מבידה המחליף כלים בכלים וכו' אפילו החליף מחט בשריון וכו' דס"ל אם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן ע"ש וכ"נ ממ"ש הר"מ שם בדין ח' אפילו מכר שוה אלף בדינר וכו' משמע דמטלטלי כה"ג יש להם אונאה וע"כ בלא נתן הדמים ומה שקשה בעיקר ד"ז מדאמרי' בפאז"נ דס"ג האי מאן דיזיף וכו' דאשכח בהו טופייאנא וכו' עיין להרב גד"ת דרל"א ע"ד ע"ש אבל ק' מדאמרי' בפסחים דפ"ט ע"ב דמאי דקתני מתנות כ"ש יפלו לנדבה כגון דשויא ד' בה' רס"ד דבההוא יתורא לא ליקנסיה והיינו משום דמתנה בעלמא הוא והשתא הא בכדי שהדעת טועה