שלחנו של אברהם ריא

מצינו שצריך עידי המודעה לידע אם קדמה למכר ומסיק דדוקא באין בו זמן הוא שכ"כ הסמ"ע דכיון דאין בו זמן יהבי דעתייהו לידע אם היא קדמה ע"ש ונראה דלפי ט"ז שכתב הסמ"ע ה"ה במודעה על מחילה שאין בה הכרת אונס דינא הכי דבאין בה זמן כשרה מיהו מהרימ"ט דחה דברי הסמ"ע ומסיק דטעמא דכיון דאיכא הכרת אונס לא הוי הקונה מוחזק וכיון דס' הוא אי קדמה למכר מוקמי' לה בחזקת מרא קמא דהיינו המוכר ע"ש וא"כ במודעה דמחילה המודעה בטילה דאמרי' המע"ה ולא יוציא מיד הלוה בכח המודעה:

די"ב אבל אנסוהו לקנות וכו' כ"ד בעל העיטור אבל דעת הר"מ ברפ"ד מה' אישות שכתב באיש שאנסוהו לקדש קידושיו קידושין כיון שקונה אשה גמר ומקני ע"ש נראה דה"ה הלוקח כיון שקונה דבר מהמוכר גמר ומקני וכ"כ מהרח"ש בקו' מודעה דז"ך בדעת הר"מ וכ"ד הסמ"ג הביאו הגהמ"י שם וכבר תמהו הח"מ והב"ש ר"סי מ"ב ע"ד מור"ם הללו שסתם בדעת העיטור ועיין להמבי"ט ח"ב סי' ק"ך דלא זכר אלא דעת העיטור ולפ"ז אם לא כ' במודעה הכרנו באונסו לאו בלום היא לדעת הר"מ ודעימיה ועיין למהרי"קו סוף שורש קל"ג:

סימן ר"ו דין א' קנויה לך מעכשיו וכו' כ' מהרי"קו שו' כ' והביאו הכנ"הג אות ד' דק"ס הוי כאילו אמר מעכשיו ע"ש ולא זכר שאין כן דעת הר"מ בפי"א מה' מכירה דין י"ז ופ' מרן בש"ע בסי' ר"ז דין י"ד דאפילו בק"ס בעי' מעכשיו מיהו בכ' וקנינו מידו בקש"ם סגי והוי כמעכשיו במ"ש מהרש"ך ח"ג סי' ז' והביאו הכנ"הג בסי' ר"ז:

סימן ר"ז ד"א בין שהתנה המקנה וכו' ואפי' תנאי שהוא לטובת המקבל והתנה הנותן מהני ולא אמרי' פיטומי מילי וכמ"ש מרן בב"י שכ"ד הר"מ ע"ש אבל התוס' והרא"ש בפ' אז"נ כתב דאם נגמר המקח הוי פיטומי מילי וכתב מרן בב"י בשם ת"ר דאם היה תנאי גמור בע"מ לכ"ע הוי תנאי ע"ש ומדברי הרא"ש בפ' הספינה דע"ז גבי ע"מ שתכתבו לו את השטר נר' דאפילו בתנאי גמור בעל מנת הוי פיטומי מילי ע"א ועמ"ש בא"הע סי' קמ"ה:

כתב הר"ן בפ"ג דשבועות גבי אלא מתנה לעשיר דבד"מ אם אמר שדה נתונה לך אם איני נותן לך מאתים זוז נתנם לו ולא רצה לקבל המתנה בטילה שלא נתכוון אלא במה שבידו לעשות והביאו הב"י בלי שום חולק וכתב הכנ"הג הגהב"י אות י"ו דהרשב"א חולק דבח"ב סי' רכ"ט כתב במכר שדהו בתנאי אם אינו נותן לו ולא רצה לקבל זכה הלוקח במה שבידו ע"ש ונ"ל דל"פ דלא כתב הר"ן אלא במתנה דלא תליא אלא בדעת הנותן אבל במכר תלה בדעת שניהם ובה"ג כ' התוס' בפ' הגוזל דק"ט לחלק בין מכר למתנה וכיון דתלי גם בדעת הלוקח הוי כמתנה ע"מ שתתן לי דעד שיבא לידו משמע כמ"ש הר"ן שם בשבועות ובהכי ניחא דהר"ן גופיה בפ' מי שא שאחזו גבי נתינה בע"כ כ' דקי"ל נתינה בע"כ הוי נתינה והיכא דנתן לו שדהו ע"מ שיתן לו מאתים זוז ונתנם לו בע"כ הוי נתינה ע"ש משמע דוקא נתנם לו אבל אם לא קבלם ל"מ ובפ"ג דשבועות כ' אע"פ שלא קבלם אלא ע"כ בגיטין מיירי שאמר המקבל ע"מ שתתן לי ובכה"ג ע"מ שתתן לי ממש קאמר וכמ"ש בשבועות דההיא דה"ז גיטך ע"מ שתתן לי דבעי' נתן ממש משום דמתנה מקבל ע"ש:

כתב מהר"ם אלשיך בתשו' סי' ה' דמתנת ש"מ בתנאי לא בעי' משפטי התנאים וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפ"ב דביצה גבי עובדא דהבו ליה ת' זוזי ולינסוב ברתאי ע"ש ומהרימ"ט חח"מ סי' מ"ח הוכיח מדברי הרא"ש בתשו' כלל פ"א דאפילו במתנת ש"מ בעי' משפטי התנאים שנשאל על ראובן שנת נכסיו לב' בניו וריבה לא' ומיעט לא' ע"ת שלא יוכל שום א' למכור או למשכן עד שיהיה הקטן בן עשרים ועמד הגדול ומכר ועבר על התנאי והשיב דלכאורה התנאי מעיקרא בטל כיון דמקבל מתנה ראוי ליורשו אין לה הפסק כדאמרי' בפ' י"נ לדברי ריב"ן נכסי לך ואחריך לפ' אם היה ראוי ליורשו אין לאחריך כלום ודחה דמ"מ התנאי מועיל ובסוף התשו' כ' דבעי ת"כ וההיא דאין לה הפסד בש"מ היא א"כ ע"כ דנדונו בש"מ מיירי ואפ"ה כ' דבעי' תנאי כפול ע"ש ול"מ כלל דהתם בפ' י"נ דק"ל מבע"ל בגמ' אי אמר ריב"ן אפילו בבריא ור"ח ס"ל דהבעיא נפשטה דגם בבריא אמר ריב"ן והרי"ף ודעמיה כתבו דבעיא לא איפשי' ואע"פ שהסכים הרא"ש לדבריהם מ"מ לר"ח גם בבריא אין לה הפסק כמו שנר' מדברי ה"ה בפי"ב מה' זכיה וכמ"ש מהרימ"ט גופיה שם בס"סי ע"ד ע"ש וא"כ לא נפלאת היא לומר דבתשו' רצה לישב גם לשי' ר"ח וכ"ש למ"ש מהרשד"ם בא"הע סי' קמ"ה ומהרי"ל סי' ע"ד הביא דבריהם הכנ"הג סי' רמ"ח הג"הט אות ז' דדעת הרא"ש והטור דגם בבריא ירושה אין לה הפסק:

סימן ר"ט ד"א ה"ז ממכרו קיים. כתב מהרש"ך ח"ג סי' ס"ב דוקא למי שפרע דאע"ג דבלוקח בדמים אכסרה קנה קנין גמור דמילתא דלא שכיחא היא וכמ"ש בגמ' ופו' מ"מ בפירות אכסרה הוי כקנין מעות אע"פ ששוין הן לענין אונאה בסי' רכ"ז והוכיח כן מדברי הר"מ ע"ש והרב מקור ברוך הי' נ"ה חלק עליו ע"ש:

ד"ד אין אדם מדשלב"ל וכו' כתב מהר"ם אלשיך סי' קל"ז מוכר בגד הבא מן הבאטן שעדין מחוסר ג' מלאכות אע"פ שלענין פיסוק כתב הר"מ דהוי כדבר שלב"ל לענין קנין הוי דבר שב"ל ע"ש ונראה דיש להוכיח. כן ממ"ש הנ"י בסוף השואל בשם הריטב"א דשוכר לחיבירו בית נפול מהני וחייב לבנותו ע"ש הרי דבית נפול והוי דבר שבא לעולם אע"ג דחסר כמה מלאכות וליתיה לבית כלל וכ"ש בגד דלא חסר אלא ג' מלאכות וכ"ש אם היקנא בק"ס דהקנין הוי כאלו שעבד נכסיו לזה כמ"ש הרא"ש הביאו הטור סי' שי"ב גבי בית סתם חייב להעמיד לו בית ופ' מרן בש"ע דלא כהרמ"ה ע"ש ומהר"ם גאלנטי רי' נ"א במכר בגד לחבירו ואין לו אלא צמר שרוצה לעשות ממנו הבגד נר' מדבריו דהוי דשלב"ל ונר' דוקא צמר דליתיה :