שלחנו של אברהם רי

סימן קצ"א דין ב' ל"ק עד שיתן את הדמים נסתפקתי אם נתן משכון בעד הדמים אי קנה או לא דכיון דטעמא דלא קנה משום דלא סמכה דעתיה כיון דנקיט משכון סמכה דעתיה וכמ"ש הרשב"א בתשו' והביאו מרן בב"י במוכר לאשה בעד סכי כתובתה דקנה בשטר אע"ג דלא מקרי נתינת דמים לענין קנין מ"מ סמכה דעתה וה"נ אע"ג דמשכון לא הוי מעות דמנה אין כאן משכון אין כאן כמש"ל סי' ק"ץ דין ט' מ"מ סמכה דעתיה דמוכר כיון דנקיט משכון א"ד לא סמכה דעתיה במשכון ול"ק עד שיתן הדמים:

סימן קצ"ח ראובן שמכר במעות סחורה שיש לו מופקדת אצל אחר עיין להכנ"הג ואם אמר תן מעות לפ' ותקנה מטלטלי שלי עיין להמח"א ה' קנין מעות סי' ב':

סימן קצ"ט דין א' נקנה החפץ ללוקח נר' דאם נגנב על הלוקח הוא דלא הוי המוכר ש"ש וראיה ממ"ש התוס' בפ' הניזקין דנ"ב ע"ב בד"ה דאתו וז"ל וי"ל דנעשו המוכרים ש"ש כיון דיכולין לאכלן ע"ש משמע דוקא משום דיכולין לאכלן כ"ז שלא חזרו בהם אבל כה"ג דנקנה החפץ ללוקח ואין המוכר יכול להשתמש לא הוי ש"ש והגמ' בפ' הזהב דא דאמרי' שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה ל"ד אלא ה"ה נגנבו אבל בפשיעה אפשר דחייב דהוי ש"ח והרב בית יהודה ח"א חח"מ סי' י"ט כתב בהגביה הסחורה הלוקח והלך להביא חמריו ונגנב דלא הוי אפילו ש"ח ודייק לה מדברי הר"מ ע"ש ולפ"ד גם בנ"ד לא הוי ש"ח וה' זרע יעקב סי' ל"ה חלק וכתב דאפשר דהוי ש"ש ולא ראה דברי התוס' דפ' הניזקין:

סימן ר' דין ז' אא"כ פסק תחי' משך חפץ מחבירו וא"ל שיתן לו כמו שמוכר שאר החפצים שיש לו למוכר כמו החפץ הזה. הרב תומת ישרים סי' קצ"ו כתב בפשי' דלא קנה דהוי דבר שאינו מסויים אבל אם אמר תחילה המוכר לא אמכור לך אלא במאתים והלוקח אמר שאתן לך כמו שתמכור השאר קנה כיון דהמוכר קצב במאתים ונסתפק אם מכר יותר ממאתים אם חייב הלוקח ליתן מאתים ע"ש ומהרימ"ט סי' פ' כתב דכל כה"ג הוי כפסק והוכיח כן מדתנן בפ' אז"נ ופוסק עמו כשער הגבוה ע"ש ואין משם ראיה דהתם לענין רבית מתניא ואין ללמוד משם לענין קנין כמ"ש בכ"מ רפכ"ב מה' מכירה ועיין למהרש"ח בתשו' סי' ל"ג ועוד דהתם מיירי שפסק עמו בשער של עכשיו אלא שהתנה עמו שאם יוזל יתן לו כשער הזול וכדפירש"י שם בדמ"ד ע"ב וכה"ג דמי לאמר המוכר במאתים שכתב הת"י שקנה גם מה שהוכיח מהרימ"ט מדאמרי' בע"א בפ' השוכר א"ל כדשיימי בי תלתא ע"ש ל"ד כלל דהתם כיון דנותן ע"פ השומא הוי כפסק דשומה גילוי מילתא בעלמא היא אבל אם א"ל כמו שמוכר השאר אין השער ידוע דפעמים שמוכר ביוקר ופעמים שמוכר בזול ולענין הלכה נראה עיקר כדברי הת"י וכדברי המורים שהביא מהרימ"ט דרבים הם הסו' דלא קנה דלא סמכה דעתיה:

סימן ר"ג ד"א נקנין חליפין וכו' כ"כ הד"מ בפ"ו וכ' ה"ה מדאמ' ר"פ מטבע נקנה בחליפין מידי דהוה אפירי ואע"ג דחזר מדין המטבע מפירי דפשיט"ל לא חזר וכתב מרן כב"י שכ"נ מפירש"י ע"ש ואין נראה כן מדברי רש"י בדמ"ז דאהא דמשני הגמ' ההוא לכל דבר דנקנין במנעל פי' דהיינו גאולות ותמורות וא"א הי"ל לפרש כל דבר היינו פירי שכן במילתיה דר"פ דאמר פירי נקנין בחליפין כ' מלקיים כ"ד אלא ע"כ דס"ל כיון דהדר ממטבע ולא מרבי ליה מכל דבר גם פירי לא מרבי' להו מכ"ד:

ד"ב י"א דוקא כה"ג וכו'. כ"ד הרשב"א אבל הרא"ש הביאו הטור ס"ל דבכל גוונא לא קני אפילו כנגד מעותיו והרדב"ז ח"ב סי' מ"ט דקדק מדברי הר"מ שדעתו כהרא"ש וכ"ד הרי"ף ושכן עיקר ע"ש מיהו מפירש"י בפ"ב דגיטין דכ"ב נראה שדעתו כדעת הרשב"א דאהא דאמרי' החזיק בעציץ אפילו עציץ ל"ק כתב דאי משך קנה מיהא עציץ אע"ג דל"ק זרעים דקרקע הם וכ"כ הריטב"א בחי' שם והר"ן שם כתב כדברי רש"י ולעיל מזה כתב דאפשר דאי מכר עציץ וזרעים ל"ק כלל ועיין למהר"ש יונה סי' ל"ד ע"ש:

סימן ר"ד ד"ה הלוקח מחבירו קרקע הב"י כ' בדעת הר"ן דבמשכון ליכא מי שפרע אבל נתן מעות ואתרא דכותבין שטר איתיה במ"ש ע"ש וכ"נ דעת מרן בש"ע מדלא כתב רבותא אפילו נתן מעות במקום שכותבין שטר ליכא מ"ש ועיין להרב משכנות הרועים דקי"ב ע"ג:

סימן ר"ה ד"ג פשרה דינה כמכר כ' בס' חוט המשולש ח"ד סי' כ"ז דוקא חלקו חפץ כנגד חפץ א"נ פשרה דהרחבת זמנים אבל פשרה דמוחל קצת מן החוב ונוטל קצת דינה כמחילה וע"ש שהוכיח כן ושכ' שכ"כ הרשב"ץ וכ"נ מדברי מהרי"ן מיגש הובא בש"מ בפ' חזקת ד"מ ע"א אהא דאמרי' אין כותבין מודעה אמאן דלא ציית דינא דפשרה דכה"ג לא בעי הכרנו באונסו ע"ש דלא כדמשמע מדברי הסמ"ע:

ד"ט בהגה שטר מודעה שאין בו זמן וכו' כ' הסמ"ע הט' דמוקמי' לעדים בחזקת שלא היו חותמים אם לא ידעי שהיה קודם המכירה ע"ש ולפ"ז נר' דה"ה אם כ' זמן במודעה אלא דזמנה שוה לזמן הכתוב בשטר המכר רלא ידעי' אי מסר המודעה קודם המכירה או אח"כ אך ראיתי למהרימ"ט חח"מ סי' ר"גי שתמה ע"ד הסמ"ע דלא