שלחנו של אברהם רט

פירש רש"י בפרק ב' דגטין אהא דאמרי' נ"מ לשותף ע"ש ומשמע דאי עיכב מלמכור ואח"כ זל לא מחייב דהוי כמבטל כיסו של חבירו וכן כתב מהר"ם ב"ב בקצרות סימן י"ו דאפי' עיכב מלמכור בזמן מכירת היין פטור וכ"כ מהריט"ץ סי' קל"ה דכ"ד שהוא בשוא"ת לא הוי אלא גרמא ודוקא בשומר הוא דמחייב בשוא"ת משום דקבל עליו שמירה ע"ש שלא זכר תשו' מהר"ם הלזו ומהרימ"ט חח"מ סי' ק"י כ' בשולח לחברו סחורה למוכרה מיד בשער שמוצא ועיכב ולא מכרה והוזלה פטור דגרמא בעלמא הוא דלאו בריא היזקא והוא נתכוון לטובתו ע"ש משמע דבלא מכרה ביום השוק דבריא היזקא חייב הפך ממ"ש בתשו' מהר"ם מיהו ק' ע"ד מהר"ם מ"ש מהא דאמרי' בפ' השואל דצ"ט ע"ב הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא שוייה ה' בשאר יומי בד' אי אהדרו ליה בשאר יומי מהדרו ליה ה' ופירש"י הטעם הוא דהפסידוהו שהיה מוכרה ביום השוק בה' ולפי' הרא"ש גם לשיטת הר"מ וגירסתו בפ"ד מה"ש ניחא אך לפירש"י קש' ועיין למהרש"ך ח"א סי' ל"ב ומ"מ בנ"ד דהסחורה עדין בעין נר' דפטור מט"א שכ' מהר"ם שם דאפי' בגוזל חבית ששוה ד' והוזלה מהדר ליה חביתא דאפי' באיסורי הנאה א"ל הרי שלך לפניך וראיתי לה' פנים מאירות ח"א סי' פ"ב שנשאל באחד שהי"ל חוב ישן על חבירו ובא ביום השוק ולקח ממנו סחורה בתורת מקח ואחר עבור יום תבעו בדמי הסחורה והשיב לו שאין כוונתו לתבוע אלא לתפוס בעד חובו הישן ועתה הוזלה הסחורה והשיב דחייב דמזיק הוא שהרי היה מוכרה ביום השוק ביוקר וה' שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ט השיג עליו דא"ח מדין מזיק כיון שאין כוונתו להזיק ע"ש ומכולם נעלם פלוגת' דרבוותא שכתבתי דלשי' רש"י והרא"ש והטור חייב אפי' לא כוין להזיק ודעת הר"מ ופ' מרן בסי' ש"ד דאפי' תברוה ביומא דשוקא בתר יום החזרה אזלי' כמ"ש ה"ה והסמ"ע בסי' ש"ד מיהו י"ל דברי הפ"מ דש"ה דהזיקו בשוא"ת אבל נדונו הזיקו בקו"ע:

דין מ"ד או נתנו בחנות בסתם נוטל שכר כן דקדק מרן בב"י מתשו' הרשב"א וכ"כ בב"י ביו"ד סי' קס"ו בשם ת"ר דהאומר לחבירו דור בחצרי סתם דור ותן שכר קאמר וכ"כ הת"הד סי' שי"ז בשם מהרי"ח באומר לחברו בא ואכול עמי ולמד מזה התה"ד בחתן שדר בבית חמיו ואח"כ תבע ממנו דמי מזונות ע"ש איברא דהרשב"ץ ח"א סי' קע"ד והביאו הב"י סי' שס"ג בקיצור דור בחצרי בסתם בחנם קאמ"ל ופ' בהגה שם והב"ח כ' שם כיון דפלוגתא דרבוותא המע"ה וכ' הש"ך שם דדוקא בזה נהנה וזה חסר אבל בגברא דלא עביד למיגר פטור לכ"ע ואם כן אם יש לו בית לדוד בו הוי כמו גברא דלא עביד למיגר וכ"נ מתשו' הב"ח הישנות סי' ט"ל ע"ש והשתא מ"ש מרן כאן דנתן בחנותו נוטל שכר דוקא בל"ל חנות לשותפו והיכא דזה נהנה וזה חסר נר' דחייב לפרוע השכירות כדעת הרשב"א ומהרי"ח כמו שסתם כן מרן ועוד דהרואה יראה בתשו' הרשב"ץ עצמה דלא פיטר אלא בזה נהנה וזה לא חסר ע"ש דלא כדמשמע מדברי מור"ם בהגה סי' שס"ג גם דברי מור"ם סתר אי למ"ש בסי' רמ"ו וע"ש להש"ך:

סימן קפ"ג דין א' הגה במעות המשלח וכו' גם דעת מרן כן דבמעות עצמו קנה השליח כמ"ש בדין ב' וכ"כ בהדיא בי"ד ס"סי קע"ז וכ"ד הר"מ בפ"ז מה' מכירה ומש"ש כמו שיתבאר בדין העסק הוא בפ"ז מה' שלוחין ולא ביאר שם דבמעות משלח מיירי והוא נלמד ממ"ש בה' מכירה דדרין השליח ודין העסק א' הוא והרמ"ה הביאו הטור נראה שחולק על הר"מ וסובר דאפי' במעות עצמו הוא למשלח ואפי' אמר לעצמי כוונתי לקנות עד שיגלה דעתו בשעת הקנייה בפני עדים כמ"ש הב"ח ולפ"ז י"ל על מרן בש"ע דבסמוך בדין ד' פ' כדעת הרמ"ה ונ"ל דלא כ' הרמ"ה דאפילו במעות עצמו קנה המשלח אלא כשלא נתן המשלח מעות לשליח דאמרי' מסתמא דעתו לקנות להמשלח דשארית ישראל וכו' אבל כשנתן המשלח מעות לשליח והשליח הניח מעות המשלח וקנה במעותיו אומדנא דמוכח דלעצמו נתכוון לקנות והכנ"הג הג"הט אות כ"ג כ' דהר"מ מיירי באומר אייתי לי ולא אמר זכי לי אבל אמר זכי לי מודה להרמ"ה דקנה המשלח אפילו קנה במעות השליח ע"ש ואין נר' כן מדברי הר"מ ומרן אלא בעשאו שליח לקנות מיירי ולכן נראה עיקר כמ"ש:

סימן קפ"ה דין ב' אין השליח יכול לקנות לעצמו כתב מהרימ"ט ס"סי קכ"ז כשם שאינו קונה לעצמו כך אינו יכול לזכות לאחרים שיהיה שלוחו של מקבל להיות זוכה בשבילו משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל כדאי' בספ"ב דגטין דא"ל הוי שלוחי להולכת עד דמטית התם וכו' ופריך והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וה"נ דכוותה ע"ש ותמהני דבפ' התקבל דף ס"ג ע"ב איתא באמרה האשה לשליח הולכה הוי שלוחי לקבלה צריכה גט וחליצה דמספק"ל אי חזרה שליחות אצל הבעל או לא ואיכא מ"ד התם דהוי מגורשת וכתב הרשב"א בחי' שם דהא דבספ"ב פריך בפשי' ולא קא קאמר הניחא וכו' דשאני התם דמתחי' לא ניתנה שליחות לחזור אצל הבעל אבל בפ' התקבל מעיקר' הו"מ השליח ליתנו בידה אלא דאח"ך א"ל להוי בידך וכה"ג ספיקה הוי ע"ש והריטב"א בחי' כתב דש"ה דלא הוי שליח אלא עד דמטי למקום פ' וכי מטי התם נסתלק משליחות הולכה קודם שקיבלה הגט והו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע משא"כ בפ' התקבל דהוי שליח עד דמטי גיטא לידה ע"ש ולפ"ז גם בשליח שזוכה למקבל לא הוי אלא ספיקא דדינא וכ"כ הש"ך סק"א ולמ"ש הריטב"א עוד שם דדוקא גבי גט אבל לענין מתנה ליתיה לדינא דחזרת שליחות ע"ש זוכה השליח למקבל:

דין ה' ואם ידע הלוקח וכו' מרן בב"י כתב דאם לא אמר של ראובן אלא של אחר סתם לא מהני משום דלא יוכל להחרים ע"ש ומהריט"ץ סי' רפ"ו דחה דלא מצינו דמשום החרם מעכב מלהחזיר אלא העיקר דאורחא דמילתא נקט הר"מ וה"ה אומר של אחר סתם ע"ש וכ"כ מרן בכ"מ בפ"ב מה' שלוחין לחד תי' ע"ש :