שלחנו של אברהם כ

סימן ש"ס דין א' וכן הדין אם הם ב' וכו'. היינו דאין נותנין לשניהם אלא בית סאתים וכ"כ הריטב"א בחי' שם וכ"כ האחרונים וכ"נ מדאמרי' בגמ' לריב"י אחד נותנין לו בית סאתים שנים נותנין להם בית סאתים ג' נותנין להם בית ששה סאין משמע דבב' אין נותנין אלא בית סאתים דאל"ה ליתני ד' סאין כדאמר בג' ו"ס:

סימן שס"א דין ב' והוא שלא יהא פה תקרה משופע היינו מדאמרי' בגמ' דכ"ה דעביד כי אורזילא ואע"ג דבקירה סאה בקרפף בת ג' סאין קי"ל כר"ז דשרי אפילו במשופע כמ"ש בסי' שנ"ח ש"ה כיון דקירה סאה לא מקרי תו קרפף כמ"ש מרן בב"י ומ"ש הטור בסי' שנ"ח בקירה סאה דה"ט דח"מ כאלו הקרוי יורד לבטל ל"ד כמ"ש הפרישה שם ונ"ל כדברי מרן בב"י ודלא כהט"ז מגמ' דסוכה די"ט דאמרי' לרבא דקי"ל כוותיה ע"כ ל"ק רב באכסדרא דפה תקרה יורד וסותם אלא התם דמחיצות לאכסדרא הוא דעבידן אבל גבי סוכה מחיצות לאו לאבראי עבידן וא"כ ה"נ בקירה סאה מחיצות לאו לבית סאתים דאבראי עבידן וע"ש במהרש"א ומהרש"ל בתוס' שם וכמ"ש הטור סי' תר"ל ע"ש אלא ע"כ דקירה סאה שאני כמ"ש מרן בב"י או כמ"ש ה"ה לדעת הר"מ ע"ש והגמ' בעירובין הו"מ לדחויי כך אלא דקמ"ל היכא דפה תקרה משופע דלא מהני בעלמא:

סימן שס"ב דין א' אם הוא יותר מב"ס עיין לה"ה בפי"ו דין ט"ו ועיין להר"מ שם בראש הפרק ע"ש:

דין ג' מחיצה העומדת מאליה וכו'. ואפילו לא סמכי עלה מע"ש כ"כ הרא"ש ז"ל וכ"נ מהגמ' דכ"ה ע"א דאמרי' נבלעו התחתונות ועדיין העליונות עומדות מותר דהוי מחיצה הנעשית בשבת ע"ש אע"פ דהוי מחיצה העומדת מאליה כמ"ש הרא"ש שם ועיין להב"ח. כ' מרן בב"י בשם ס"הת והסמ"ג דמחיצות בני אדם ל"מ גבי עירוב ע"ש וכ"נ בפ' הדר דאמר ליה רבה לגוי לאיתויי חמימי מגו ביתיה ואמאי התיר אמירה לגוי כיון דאיכא תקנה למחיצות בני אדם והגה"מר בפ' ר"א דמילה כ' משם ראבי"ה במקום דשייך מחיצות בני אדם לא שרי אמירה לגוי ע"ש ועיין לרש"ל בתשו' סי' נ"א:

סימן שס"ג דין ב' ואפילו אין בפרצה ד"ט. כ' המג"א אפשר דדוקא בחצר רחבה באמצע אבל אם כל החצר פחות מד"ט א"צ שום תיקון כמ"ש בסכ"ח ע"כ ולאו משום דק"ל ממ"ש בסכ"ח דודאי יש לחלק בין מבוי לחצר כמבואר בגמ' אלא דר"ל דאפשר דמאי דאמרי' בגמ' דבחצר אפילו פחות מד"ט ה"ד ברחבה באמצע וכ"הג כ' הריטב"א בחי' די"ב אהא דאמרי' א"ב דר"א ולא מסיימי בשם הראב"ד דל"פ אלא ברחב באמצע ע"ש ועיין להמג"א סקכ"ט ולה' תוספת שבת:

דין י"ב ומשתמש עם חודו הפנימי עיין להמג"א ועיין להריטב"א בחי' דף יו"ד:

דין י"ז רק שתהיה חזקה עיין להמג"א סקי"ו ולהט"ז סקי"א ולהריטב"א בחי' שם בגמ' ע"ש:

דין כ"ג ולא יהא ביניהם וכו'. זוהי דעת הרמב"ם כפי מה שפי' מרן בב"י בדעתו דמ"ש ואין ביניהם ג"ט היינו בין בגובה בין במשך וכ' דלפ"ז יפה עשה שפי' כריב"י דכיון דאין ביניהם ג' ליכא מאן דפליג ואביי דאמר כאבוה ס"ל משום דמוקי לה בשיש ביניהם ג' אבל למאי דקי"ל כרבא דמוקי לה בפ' הישן באין ביניהם אפילו רבנן מודו ע"ש מתבאר מדבריו דאם אין ביניהם ג' בגובה ליכא מאן דפליג ואמרי' רואין לכ"ע וכ"כ מור"ם בכ"מ דכן משמע מדברי הב"י ע"ש ולפ"ז דיש פוסלין דכ' מרן בש"ע צ"ל דהם הי"א דדין כ"ב כמ"ש המג"א ותמהני דמדברי התוס' בפ' הישן בד"ה הא מתבאר דס"ל דרבנן דל"ל רואין אפילו באין ביניהם ג' מטעמא דבעי' קורה הראויה לקבל אריח ונר' דזה דעת הרא"ש והרמ"ע שהביא הטור והם היש פוסלין שכ' הש"ע דלא כהמג"א ומ"ש מרן בב"י דבאין ביניהם ג' ליכא מאן דפליג היינו ר"ל דהד"מ דפ' כריב"י משום דס"ל דבהא ליכא מאן דפליג אבל לעולם הרא"ש והד"מ פליגי וס"ל דאפילו אין ביניהם ג' לא אמרי' רואין לרבנן וכמ"ש התוס' ודלא כהד"מ ולמ"ש מרן בפ"י דאביי לא ס"ל כרבא עיין להריטב"א בחי' אהא דאמר אביי ריב"י כאבוה ס"ל ועיין להרב קרבן העדה בד"ה ובלבד ע"ש:

דין כ"ט ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון משמע דים חשיב מחיצה וכ' המג"א דה"ד אם אין ספינות עוברות בו אבל אם הספינות עוברות אתו רבים ומבטלי מחיצתה כיון דאינה עשויה בידי אדם כמ"ש התוס' בדכ"ב ע"ב בד"ה דילמא ע"ש ובסוף הסי' כ' דה"ד אם ס"ר בוקעין בו ולפ"ז ניחא מ"ש מהרימ"ט ח"א סי' צ"ד הביאו המג"א בסמוך דקושט' הוא דאע"פ שפרוצה לים יותר מי' הוי כסתום ע"ש אע"פ דהספינות עוברות בו מ"מ בעי' ס"ר בוקעין בו מיהו דברי המג"א אינם מוכרחים די"ל דהתוס' מפ' שמעתא דשמא יעלה הים שרטון מיירי בשפתו גבוהה עשרה ע"י מחיצה הנעשית בידי אדם וחיישי' שמא יעלה הים שרטון היינו שיתמלא חול ורפש בגובה השפה ותתבטל המחיצה כמ"ש מהרימ"ט שם מפירש"י שמפ' כן ע"ש אבל להמפ' מכח מחיצת הים עצמה ס"ל כמ"ש הריטב"א בחי' דכ"ב דבעי' שיהיה יודע שיושב באויר מחיצות אבל אם רחוקה כ"כ שאינו רואה שיושב באויר מחיצות לא הוי ר"הי ע"ש ועפי"ז ניחא קושי' התוס' שהק' מא"י ומבבל ומרן בש"ע פ' כהמפ' דמחיצת הים הוי מחיצה גם דברי המג"א תמוהים דלפ"ד ק' ע"ד התוס' מבעיא דתל שם דכ"ב וכבר תמה ע"ד ה' כנסת יחזקאל סי' ב' ופי' דברי התוס' בע"א ע"ש. כ' המג"א דאם נקרשים המים בימות הגשמים בטלה המחיצה ע"ש ומשמע דדוקא בימי הקרש אבל בימות החמה חזרה המחיצה למקומה אבל הט"ז כ' כיון דלפעמים נקרש לא הוי מחיצה אפילו בימות החמה ע"ש אך מה שלמד הט"ז מדברי התוס' דע"ח ע"ב שכ' דתבן שאינו ניטל בשבת מבטל המחיצה אע"ג דסופו לפנותו ה"נ הקרש מבטל המחיצה אע"ג דסופו להתפשר ע"ש י"ל