שלחנו של אברהם רז

ומש"ש בענין החלונות אין נר' כן ממ"ש הרא"ש סוף בלל צ"ח והביאו הטור סי' קנ"ד דנראה מדבריו להדיא דחוזר ובונה אותם במקומם אע"פ שיש בהם היזק ראיה:

סימן קנ"ד דין י"ג לפי' אם לא היה שם טורח וכו' היינו דוקא בתבנא וציבי אבל במקום דירתו יכול לעכב עליו מלהגביה החלונות. כ"כ הר"ן בבתרא שם ד"ז וע"ש במהר"ם לובלין וכ"כ בש"מ שם בשם עליות הר"י וכתב עוד שם דאפילו בציבי ותבנא אם טען שמא ממליכנא היום או מחר וקבענא ליה לבית דירה ואיכא קפידא בהגבהת החלונות הדין עמו ע"ש. כתב הרמ"ה שם דוקא באמיד וציית דינא הוא דאם אין לו פסידא אין לעכב עליו אבל אי לא אמיד או לא ציית דינא לא דחיישי' שמה שיסתור אינו בונה ע"ש:

סימן קנ'ה דין מ"ד בהגה ופיטור שלהם לדברי הרא"ש וראייתו מרא מדאמרי' ר"פ הכונס הפורץ גדר בפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וע"ש בגמ' דמוקמי' לה בכותל רעוע וטפי הו"ל להוכיח מפרצוה לסטים דתנן התם דדוקא בהוציאוה הוא דלסטים חייבין דמכח משנה זו הוא דצ"ל מאי דפריך אי בכותל בריא בדיני אדם לחייב אכותל כדפירש"י שם וע"ש בתוס' אבל הרמ"ה בריש בתרא והביאו הטור בסי' קנ"ז כתב דחייב לשלם ואזיל לשי' דבפורץ גדר ס"ל דחייב גם אבהמה כמ"ש הטור משמו סימן שצ"ו ודעת הר"מ דגם על מה שהזיקה חייב כמ"ש הטור שם ולסטים שאני דלא נתכוונו לפרוץ אלא לגדור והב"י כ' דדעת הר"מ יחידאה היא ומ"מ על הבהמה גופה דעת הרמ"ה והר"מ דחייב לשלם וכ"פ הב"ח:

סימן קע"א דין לי' אין רצוני לקבל מתנה כ"ד הרי"ף והר"מ דפ' כרשב"ג דטול אתה כשיעור ואני פחות אין שומעין לו ואמרי' בגמ' דטעמא משום שונא מתנות יחיה ע"ש וי"ל עמ"ש הכנ"הג הגהב"י אות ט"ו בדעת המרדכי דאם לא' אין לו שיעור חלוקה ולא' יש לו קרקע הרבה דיכול לומר טול כשיעור ויהיה לכל א' ממנו שיעור חלוקה אבל אם לא' אין לו שיעור ולא' יש לו שיעור א"י לומר טול אתה כשיעור ואני פחות דיכול לומר איני רוצה שיהיה לי עדיפות עליך ע"ש דא"כ אמאי לא אמרו בגמ' ט"ז לרשב"ג ומנ"ל דטעמא משום שונא מתנות דהשתא דלפי ט"ז אפילו יש לו קרקע הרבה א"י לומר טול אתה כשיעור ומנ"ל זה הא רשב"ג לא מיירי אלא בטול כשיעור ואני פחות ונימא דטעמא משום דלא ליהוי לי עדיפות מינך:

סימן קע"ב דין ז' פרץ פצימיו וכו' פתח שאין לו פצימין ופתחו לפי מה שנראה מדברי רש"י דמסתמא מחל עד דגלי דעתיה דלא מחל שכתב וז"ל דלא פרץ פצימיו דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה ע"ש אבל מדברי ה"ה בפ"ב מה' שכנים דין ז' שכתב שבל שפרץ פצימיו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מסלק עצמו ע"ש משמע דמסתמא לא איבד זכותו וכיון דפלוגתא דרבוותא בעל הפתח מקרי מוחזק כמ"ש מרן בב"י בסי' קנ"ד מתשו' הריטב"א וכ"כ מהרח"ש ח"א סי' י"ד ע"ש וכ"כ הרשב"א בח"ב סימן של"ח בהדיא והביאו מרן בב"י בסי' קס"ב דלעולם לא אבד זכותו עד דגלי דעתיה בפריצת פצימין ע"ש ועיין למהר"א ששון סי' ס"ח:

כתב הנ"י דוקא קודם חלוקה אבל אחר חלוקה ההוא זכותא דאית ליה בחצר לא מסתלק בפריצת הפצימין והביאו הב"י וכתב מהרח"ש שם דוקא זכות החצר אבל הפתח עצמו אינו יכול לפותחו ע"ש וכ"נ מדברי הרמ"ה בחי' דכ"ט מהס' בד"ה וה"מ ובר"ה ולענין דרך ע"ש:

סימן קע"ד דין ד' אבל ג' שקנו וכו'. דוקא שאין החלקים שוים אבל אם החלקים שוים כופין ע"ז כדעת הר"מ ורש"י וכמ"ש מרן בראש הסי' והמרדכי בשם מהר"ם בפ' ב' דייני גזירות חולק עד"ז שכתב הרא"ש וכתב המרדכי דזהו דעת רש"י אבל ר"ת ס"ל יכלי למי' מעלי' ליה וכו' ע"ש וא"כ לפמ"ש מרן בדעת רש"י והר"מ נוטל ב' חלקים ביחד היכא דהחלקים שוין ועיין להט"ז:

סימן קע"ה דין ה' וי"א אפילו הוא מצרן אע"פ שכ' בלשון י"א דעתו כן דהשותף מוציא מיד המצרן וכ"מש ממ"ש מרן לקמן דין נ"א ע"ש ודלא כה' משאת משה חח"מ ר"סי ס"ו שכתב מדכ' ד"ז בשם י"א דעתו דאם הלוקח מצרן אין השותף מסלקו ע"ש:

דין י"ד ובאו למכור קרקע שאצלו וכו' נרא' דדוקא אם עדין לא קנה הלוקח ולא נגמר המקח הוא דיכולים הבעלים לדחות הלוקח אבל אם כבר קנה אין הבעל מסלקו דטעמא מאי דהבעל יכול לסלק משום דכלוקח שויוה בנכסי אשתו וכמ"ש הסמ"ע. והא דשויוה רבנן כלוקח דוקא היכא דליכא פסידא לאחריני כדאי' בס"פ י"נ דכל היכא דאיכא פסידא לאחריני לא שויוה רבנן כלוקח אלא כיורש וכ' התוס' שם דהא דאמרי' גבי שומא הדרא שמו לאשה לא מהדד דכלוקח שויוה אע"ג דאיכא פסידא משום דלא מחייב לאהדורי אלא משום ועשית הישר ל"מ פסידא ע"ש וא"כ גבי מצרנות אם זכה כבר בקרקע כשמוציא הבעל מידו הוי פסידא לאחריני דהא מן הדין זכה בו אלא ע"כ דדוקא בשערין לא קנה וכן דייק לשון מרן בש"ע שכ' ובאו למכור הקרקע ועפ"ז י"ל אמ"ש הכנ"הג הג"הט אות כ' דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי כיורש או כלוקח יכול הלוקח שהוא מוחזק לו' קי"ל וכו' ע"ש. והוא תימא דהא לא הוי לוקח מוחזק אלא אם כבר קנה ובכ"הג אפי' להסו' דלוקח הוי היכא דאיכא פסידא מודו ומ"ש עוד דאפי' למ"ד כיורש אין במחילתה כלום דידו כידה כדאמרי' בפ' הכותב דמכנסת שט"ח א"י