שלחנו של אברהם רו

והביאו הב"י בסי' זה בקיצור נראה שאינו נפרע מן הגדולים אלא חלקם:

סימן קי"א אפילו הרחיב לו המלוה זמן ונשבר הלוה טורף מן הלקוחות כן מוכח מבעה"ת של"ה דק"ן ע"א וכן הוכיח הרב משאת משה ח"כ דצ"ה ע"א ע"ש :

סימן קי"ז דין א' אבל אם מכרה ממכר עולם וכו' כ"ב הר"מ בפי"ח מה' מלוה וב' ה"ה הטעם משום דהוי מק"ט דלא ידע הלוקח ע"ש וא"כ אם ידע שהיא אפותיקי אצל אחר ש"ד והתומים ב' משום דלא הוי שלו כיון דמשועבד דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ע"ש ואין נראה כן מגמ' בפ' השולח ד"מ ע"ב דאמרי' עשה עבדו אפותיקי ושחררו הוי שחרור ואי הוי דבר שאינו שלו אמאי יבול לשחררו וכ"נ מדין מצרנות בסי' קע"ה דין נ"ז אלא ודאי הטעם משום דלא הכיר בה הלוקח כמ"ש ה"ה:

סימן קכ"ב הרשאה שכ' בה הקניתי לך דא"ק ואגבן מניתיו למכור הקרקע שיש לי נראה דלא מהניא דאין קרקע נקנה אגב קרקע במ"ש הרשב"א והתוס' בקמא די"ב אבל לשון שליחות מהני דהיינו שעשאו שליח בעדים למכור קרקע שלו ובמ"ש מרן ובלשון הקנאה ל"מ וכן ראיתי למהרש"א בס' משד"ר דקנ"א ע"כ שב"ב ומשמע שם שיש לקיים ההרשאה משום תקנה ע"ש ולא נהירא דהא איתיה בתקנתא דשליחות ולמה יעשו תקנה שאינה עולה ע"פ הדין ועיין להמבי"ט ח"א סי' רמ"ט שחילק ג' חילוקים בד"ז בקרקע אג"ק ועפי"ד יש לקיים הרשאה זו אך כבר כ' הרב בית יהודה ח"א חח"מ סי' ס"א דחהו מהלכה והוכיח מתשו' הריב"ש סי' שמ"ה דליתנהו להני כללי. דכייל לן המבי"ט ע"ש ואע"ג דכתב מור"ם בהגה דהרשאה לא גרע משליחות מ"מ לפמ"ש הכ"ח בראש הסי' בדעת רש"י מיגרע גרע משליחות כשכתב לשון הקנאה ע"ש:

סימן קכ"ו דין כ"ב שוב ל"מ מיניה וכו' כ"כ הת"הד סי' שי"ג והוכיח ממ"ש הרא"ש בפ' אז"נ דאי לא ידע דמחיל מפקי' מכ"ח משמע מן הלוקח לא מפיק אפילו לא ידע דמחיל וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' שכ"א וכתב דאפילו אפיק המוכר מהב"ח אינו חוזר הב"ח ונוטל מהלוקח אלא מפסיד הב"ח דפשע ע"ש וב"נ מדברי הטור דבסי' ס"ו הביא דברי הרא"ש במוכר שט"ח במסירה בלא כתיבה דדוקא דידע דמחיל ובסי' ר"ט במכר דשב"ל כתב סתם דאי שמיט ואכיל ל"מ מיניה משמע אפילו לא ידע דמחיל וכן נראה מדברי הפרישה כאן ובסמ"ע סימן ס"ו סקמ"ו דלא כהש"ך כאן ושם ע"ש:

סימן קכ"ט דין א' הרי שהיה חונק וכו' ערב שלא בשעת מתן מעות ובלא קנין אפילו נתן הערב משכון ביד המלוה נראה דלא מהני דבל דבר שאינו מחוייב בו אפילו נתן משכון עליו לא מהני דמנה אין כאן משכון אין כאן במ"ש רוב הראשונים במ"ש הב"י ס"סי ר"ז וכ"פ בש"ע שם דל"מ אלא אם. יאמר קני משכון לפירעון חוכך אם לא יפרע לך אבל משכון סתם לא מהני וכ"כ בהדיא הרא"ש בתשו' כלל ו' סי' כ"ט בבני העיר שמחרימין פורעי המס אם לא יתנו לזמן פ' ואחד מהם לא פרע לזמן ההוא וא"ל ראובן אל תחרימוהו הנה לכם מעילי בעבורו ונתן להם המעיל והשיב דלא אמרי' בזה מנה אין כאן וכו' כיון שנתן להם המעיל לפירעון ע"ש הרי דדוקא אם נתן לפירעון וב"ב הרב קול אליהו ח"א חי"ד סימן כ"ו עש"ב:

דין ב' א"ל בשעת מתן מעות וכו' דוקא בלא משכון אבל אם לא קיבל ערבנותו עד שנתן משכון בעי קנין שהרי לא האמינו וליכא טעמא דבההיא הנאה שהאמינו וכ"ב מרן בב"י ס"סי ר"ז אהא דתשו' הרא"ש שהביא הטור בראובן שהי"ל פרה וכו' וכתב הרב מח"א ה' ערב סי' ב' דוקא ערב אבל קבלן לא ע"ש:

סימן קל"ב דין ד' חוזר ותובע מחבירו וכו' דוקא אם יכול לתבוע מאחד מהם בל החוב אבל להיש חולקין בדין הקודם דס"ל דאין לתבוע מא' מהם הבל אם נתרצה א' מהם לפרוע הכל א"י לתבוע מהב' חלקו דהו"ל פורע חובו של חבירו וכ"מ מדברי הסמ"ע והש"ך דלא בהרב תורת חסד סי' ק"ע ע"ש:

סימן ק"מ דין י' בהגה כיון דהשתא כשרים וכו' כ"כ הטור בשם הר"י אבל לפי מ"ש הרשב"א ח"א סי' אל"ף ב"א דבשאין מערער קמן מקבלין שלא בפני בע"ד דאחזוקי אינשי כגזלנים ל"מ וההיא דפ' הגוזל רקי"ב בההוא דטרק גלא באפי ר"י ההיא במערער קמן ע"ש והביאו ב"י בקיצור א"צ לט"ז אלא כיון דאכתי ליכא מערער מקבלין אבל הר"י חולק ע"ז דדוקא בעדות השוברים הוא דמקבלין ומ"ש הכנה"ג הגהב"י אות י"ו דהרשב"א מיירי בעדות השוברים ע"ש קשה דא"כ מאי ק"ל מההיא דטרק גלי:

סימן קנ"ג דין ך' ראובן החזיק בנעיצת וכו' כתב מהר"ם גאלנטי סי' ס"כ דוקא בחזקה בעלמא הוא דאמדי' נפל אזדא לה אבל אם קנה מחבירו נעיצת הקורה אפילו נפלה חוזר ובונה והביא שב"ב הרשב"א בתשו' והביאו הכנ"הג ואם זה המחזיק בנעיצת הקורה לוקח טוענין ללוקח שמא קנה ממנו המוכר בדמים ובה"ג ב' התוס' בפ' לא יחפר רי"ח ע"ב בד"ה וסבר וכו' ועיין למהרש"א בס' משד"ר