שלחנו של אברהם רה

זכיה ס"סי ה' נסתפק במחייב עצמו שלא מחמת חוב אי גובה אחר תקנת הגאונים די"ל דלא תיקנו אלא במלוה שהלוהו לא במחייב עצמו ע"ש וא"כ אם לא תי' במחייב עצמו יש נ"מ טובא:

סימן ק"ח דין ד' היה נאמן לומר החזרתי וכו' דוקא החזרתי אבל נאנסו לא טעני' ליתמי דלא שכיח דאי איתא דנאנסו קלא הו"ל כתב מהרימ"ט חח"מ סי' ק"ך דאם עבר זמן מרובה מזמן העיסקא טעני' נאנסו די"ל נאנסו וקלא הו"ל ונשכח הקול ע"ש וכן הסכים ה' משאת משה ח"א סי' ובכה"ג אפילו כ' נאמנות ל"מ דהנאמנות מנות על הפירעון ולא על האונסין:

כתב הכנה"ג הג"הט אות ל"ד אם היתומים מודים בפקדון לא טעני' להו מידי כמ"ש בסי' ק"א ע"ש והיינו לתי' הא' שכ' בסי' ק"א ליישב בשטר כיס דטעמא דאינו נוטל בחצי פקדון ולא הוי כברי בחיובא וס' בפירעון משום דבשטר ליכא ידיעת היורשין אלא ע"פ השטר ע"ש אבל לתי' הב' שכתב שהוא הנכון דטענת ב"ד שאני דכיון דב"ד טוענין להם הוי טענת ברי ע"ש לפי"ז אפילו מודים היורשים טעני' להו וכן הרב עדות ביעקב בסי' ס"ז הסכים לתי' הב' וכ"נ מדברי הרא"ש בפ' המקבל דק"ד אהא דאם מת לא נעשה מטלטלי אצל בניו שכתב אי איכא סהדי וכו' ע"ש ועיין להמ"צ סי' ע"ו רצ"ב ע"ד מ"ש בדברי הרא"ש הללו ע"ש:

יש להסתפק אי טעני' ליתמי טענה שהיא כנגד הרוב כדקי"ל דלא טעני' מילתא דלא שכיחא והיה נ"ל דלא טעני' נגד הרוב שהרי בשטר כיס היוצא על היתומים כתבו התוס' בבתרא ד"ע דלא טעני' ליתומים נאנסו משום דאונס קלא אית ליה וכיון דליכא קלא לא טעני' ובפ"ק דכתובות ד"ט ע"א כ' התוס' דאונס קלא אית ליה והוי רובא ברצון ע"ש הרי דלא טעני' נאנסו שהוא כנגד הרוב אך אין נר' כן ממתני' בפ' יש בכור דמ"ט דתנן מת האב לאחר ל"י בחזקת שנפדה עד שיאמרו שלא נפדה ופירש"י א"צ עדות גמורה משום דרובא דאינשי לא פרעי בזמנו ממש הרי דטעני' להו שנפדה והוא נגד הרוב עד שיאמרו לו שלא נפדה אין לו' דש"ה דמידי דמצוה הוא וחזקה זריזין מקדימין למצות וכה"ג כ' התוס' בבתרא דף ה' ע"ב דמה"ט שייך התם טעמא דלא ליטרדן ע"ש וכיון דאיכא חזקה טעני' נגד הרוב הא ליתא דבמציעא דק"ב ע"ב גבי בעיא דשוכר אומר נתתי קאמר בגמ' אי לאח"ז תנינא לאחר ל"י בחזקת שנפדה ע"ש ואי איתא שאני התם דאיכא מצוה ולרב דאמר בפ' המוכר פירות הולכין בממון אחר הרוב ל"ק ממתני' הלזו די"ל דבמתני' טעמא משום דטעני' ליתמי דאי הוה אבוהון קיים היה טוען בברי שנפדה ולא קאמר רב אלא בידוע דהמכירה בסתם ועוד דכבר כ' התוס' ברפ"ג דבכורות דלא אמר רב הכי אלא משום דהוא טוען קי"ל בנפשאי שאני מן הרוב א"נ דוקא בממון שיש לו תובעין הוא דס"ל לרב הולכין בממון אחר הרוב. נקטי' דממתני' נר' דטעני' ליתמי נגד הרוב ולפי"ז בכ"י היוצא על היתומים דטעני' להו פרוע אפילו לא עבר זמן רב מזמן שקצבו טעני' להו אע"פ שהוא נגד הרוב וכיון דטעני' להו נגד הרוב כ"ש דטעני' להו נגד החזקה דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיפא ואע"ג דבסי' ס"ט דין ה' מבואר דאם מודים שהוא כ"י אביהם לא טעני' להו פירעון אם הוא תוך זמנו ש"ה דאיכא חזקה ורובא חזקה דאין אדם פורע בת"ז ורובא דאינשי לא פרעי בעבר זמנו זמן מועט כמ"ש בבכורות:

סימן ק"י דין א' נפרע מן הגדולים חלק המגיע להם ב"ב הרא"ש והרשב"א כמ"ש בב"י וכ"מ מדתניא בפ' י"נ יצא עליהם שט"ח בכור נותן פ"ש ואם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי וכ' התוס' נ"מ אם שאר היורשים יתומים קטנים ועלה קאמר אם לא אמר כלום נותן פ"ש וק"ל מ"ש מהאי דאמרי' בפ' הפרה דנ"ד שור הדיוט ושור פיסולי המוקדשין שהזיקו גובה הכל מבעל שור של הדיוט משום דאי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וכ"פ כל הפו' וה"נ כל הנכסים משועבדים ואי ליכא לאשתלומי מיתומים קטנים משתלם הכל מן הגדולים ולפמ"ש התוס' שם דדוקא התם דכוליה היזקא עבד כל א' מהם ניחא אך למ"ש המרדכי שם דבכל גוונא אמרי' אי ליכא לאשתלומי וכו' ק' וי"ל דדוקא אי ליכא לאשתלומי כלל אבל ביתומים קטנים דמשתלם מהם לכשיגדלו לא אמרי' אי ליכא לאשתלומי וכו' וכן מסיק מהרש"ל בש"ש שם להלכה דאם יש באפשרות לאשתלומי מהאי ל"מ מהאי ע"ש ולפ"ז דוקא יצא עליהם שט"ח אבל מלוה ע"פ והודו הגדולים שעדין אביהם חייב לו משתלם מן הגדולים כל החוב אבל קשה מ"ש מהא דקי"ל בסי' ק"ז דין ח' דאם קצת מן היורשים במ"ה משתלם הכל מן היורשים המצויין והרי כולם בני תשלו תשלומין הם כשיבואו ממ"ה ומ"ש מיתומים קטנים וי"ל דיתומים קטנים בני תשלומין הם וזמן ממילא קאתי אבל קצת היורשין במ"ה אפשר שלא יבואו לעולם כצ"ל הני תרי פיסקי שכתב מרן אע"פ שאין נראה כן מדברי מהרש"ל שהבאתי. אח"ז ראיתי למהריק"ש בהגהותיו בסי' זה שנרגש מזה מ"ש יתומים קטנים מאין מצויין וכתב לחלק בין יתומים קטנים לאין יורשין מצויין וכתב דלפ"ז אם מלוה ע"פ היא נפרע מן הגדולים הכל ע"ש וכבר כתבתי שכ"נ מההיא דפ' הפרה לפ"ד המרדכי מיהו מתשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ח' שכתב בהניח ג' בנים וב' מהם הודו לב"ח ונתנו לו כל חובו ואח"כ בא הג' ואמר שא"י שאביו חייב לו הרי הג' רצה גובה מאחיו רצה גובה מב"ח נר' שאין הבע"ח יכול לגבות כל חובו מהאחין שהודו לו מיהו י"ל דבנדון הרא"ש מיירי שלא ירשו אלא אותם המעות שנתנו לבע"ח:

ואם עדין לא חלקו כיון שהם שותפין בתפיסת הבית עושה דין עם הגדול ונוטל כל החוב וחוזר ולוקח מהאחים כיון שעדין לא חלקו שהרי כל הנכסים ערבנים לחוב של אביהם הרדב"ז ח"ג סימן תקי"ז וע"ש שכתב עוד דלדעת הרשב"א דס"ל דנפרע מן המשועבדים אם לא הניח אלא יתומים קטנים כיון שאינו יכול ליפרע מן היתומים ה"נ בהניח גדולים וקטנים נפרע מן הגדולים כל החוב ע"ש כ"ב מהר"ם טראני סי' קנ"ה הביאו הכנ"הג בסי' קי"א הגהב"י אות כ"ט ע"ש וק' שהרי מתשו' הרשב"א ח"ב סי' שס"ר