שלחנו של אברהם רד

וכמ"ש הש"ך סימן ק"ג סקט"ו ע"ש:

סימן ק"ג דין ט' נשבע ונוטל כדין יורד ברשות. משמע אפילו הוצאה יתירה על השבח נוטל ההוצאה וכ"נ ממ"ש הסמ"ע סקי"ז דמה שנשבע הוא כדי ליטול הוצאה דבשבח לא שייך שבועה ע"ש ומהריק"ש בתשו' סי' ע"ב הוכיח מדסתם הר"מ שנוטל שבח לבד שסמך עמ"ש במוכר לזמן אבל בש"מ בשם הרמ"ך כתב שנוטל כל ההוצאה ע"ש והט"ז כתב בפשי' דאינו נוטל אלא השבח ע"ש ונראה עיקר דנוטל כל הוצאה כמ"ש הרמ"ך בהדיא ומדברי הר"מ אין הכרח כ"כ:

ואם לא השביח אינו נוטל וכו' בב"י כתב כיון דפלוגתא דרבוותא דייני' קולא לנתבע וכאן בש"ע פ' שאינו נוטל הוצאה משמע דמרא קמא הוא המוחזק והכנ"הג תמה הא עתה היא ביד הלוקח והוא המוחזק והנ"מ די"ב והפ"מ ח"ג סי' מ"ג והב"ד סי' כ"ט כ' דהכא שאני דהדרא ארעא ואין הס' בגוף הקרקע אלא בדמי ההוצאה ועיין להתומים:

אם החליטו ב"ד למלוה קרקע בעד חובו ובעד מה שיפרע עוד לב"ח אחר שיש על הקרקע נר' דלא הדרא בחלק מה שפרע לב"ח אחר דבההוא חלק אדעתא דארעא נחית דדוקא החליטו לו בחובו דמעיקרא כשהלוהו לאו אדעתא דארעא יהיב זוזי דזהו הטעם דשומה הדרא כמ"ש הסמ"ע סי' קכ"ג וכיון דלא הדרא בחלק הב"ח האחר לא הדרא גם בחלקו דלא מצינו שומה הדרא לחצאין כמו שנר' מדברי הרא"ש ופ' בהגה במת והניח ב' בנים לא הדרא דלקוחות נינהו והשתא אמאי לא הדרא בחלק הירושה אלא ע"כ לא הדרא לחצאין מיהו מדברי הריטב"א שכ' גבי השביחה דנוטל מגוף הקרקע כנגד השבת ע"ש נראה דהדרא לחצאין וכ"כ בתומים סקי"א ומ"מ מידי פלוגתא לא נפקא וכה"ג דהס' הוא אי הדרא או לא המלוה שבידו הקרקע הוא המוחזק איברא דק"ל מגמ' בפ"ק דמציעא די"ו מאי פריך משומא הדרא נוקמה בשמוה לאדם אחר ובשטרי חלטתא ולא בהדרכתא ואמאי נייד רבא מהך אוקמתא:

סימן ק"ד דין ט"ו ב' שהלוו לכותי עמ"ש בי"ד סי' קע"ג דין ה':

דין ט"ז שהרי אין ב"ת נוטל בראוי עיין להש"ך מ"ש בדעת מרן ועיין להרב בית יהודה ח"ב סי' יו"ד שכתב בשם רבו שהיה דן דב"ת נוטל בראוי וכן בנדוניא ע"ש וכ"כ בח"א סי' ומ"מ בגוף הדין שכתב מרן כאן כ"ע מודו מטעמא דאמרי מכת אבוה דאבא קאתינא כמ"ש האחרונים והיכא דהירושה מאחי אביהם נסתפק בע"הת שמ"ח ח"ג אי מצי אמרי מכת אחי דאבא קאתינא וע"ש להגד"ת והרמ"ה בחי' בס"פ מ"ש כתב מאי דקאמר בגמ' מורישיו אחי היינו דאמרי מכח אתי דאבא קאתינא ע"ש וכ"נ מדברי הג"א שם דלא מיעט אלא הירושה מצד האם ע"ש:

סימן ק"ז דין ג' ונותן לו מעות וכו' ואם רוצה לסלקו ממטלטלי שלו שלא ירשם מאביו כתב מרן בב"י בסי' ק"ב מחו' ב' שאינו יכול לסלק הב"ח של אביו במטלטלי שלו ולסלקו מקרקע ב"ח שהניח אביו וראיה ממ"ש הטור סי' ק"ז ע"ש והוא תימא דבד"ז מבואר בבעה"ת והטור שיכול לסלקו במטלטלי שלו ואע"פ די"ל דש"ה כדי שלא יטרוף מהלוקח מ"מ ראיה ליכא וכבר תמה בזה הכנ"הג וכ' ליישב דבב"י מיירי ביש לו מעות ומטלטלי משלו אבל בטור כאן מיירי שלא יש לו אלא מטלטלי וראייתו מדכ' הטור בריש דבריו מעות ובס"ד כתב מעות ומטלטלי ע"ש וכ"כ בפרישה כאן דביש לו מעות ומטלטלי משלו אין לסלקו אלא במעות דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ע"ש ונר' דבכתובתה מצי לסלק לאלמנה במטלטלי שלו אע"פ שיש לו. מעות דדוקא בב"ח דלוה גופיה אי אית ליה מעות ל"מ מסלק ליה במטלטלי כמבו' ברס"י ק"א להכי גם בנו לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אבל כתובה מצי לסלקה במטלטלי דיכול לו' קי"ל כמ"ד נדוניא אינה כחוב כמ"ש מהרש"ח בתשו' סי' ל"ב דלא כהש"ך סי' ק"א ועיין להכנ"הג בא"הע סי' ק' גם במטלטלי שלו יכול לסלק את האלמנה מנכסי אביו אע"פ שיש לו מעות ולפ"ז אפי' בשטרי חוב שיש לו להיורש משלו יכול לסלקה ולשומם לה בכתובתה דמטלטלי הם ואין לו' דא"י לסלקה בשט"ח דשמא מכור ומטי לה פסידא דלית בהו ת"ה כמ"ש בסי' ס' דגם במטלטלי כה"ג דהוי כגנב ופרע בחובו לית בהו ת"ה מיהו כבר כתבתי בא"הע סי' ק' דגבי כתובה אפילו בעל עצמו ל"מ לסלקה בשטרות ול"ד לב"ח ע"ש:

דין ד' וי"א שאינו גובה וכו' כאן דעת מרן כי"א בתרא כידוע ובא"הע סי' צ"ג דין כ"א גבי מזונות האשה סתם דגובה מן הדמים וי"ל דש"ה דאפילו מכרה לישראל אינה גובה המזונות מן הלוקח מדינא ולכך הו"ל מזיק שעבודו ש"ח ולכך גובה מן הדמים אבל הכא דמלוה הן מדינא גובה מן הלוקח אלא משום דגוי גברא אלמא הוא וכיון דמדינא גובה לא הוי מזיק שעבודו ש"ח וכן חילק הכנ"הג בהג"הט לתרץ מה שהק' הגד"ת ואע"פ שהכנ"הג דחה זה מתשו' הרא"ש מ"מ בדעת מרן בע"כ לחלק בהכי:

כתב התומים דוקא כשהמעות ביד היתומים אבל אם המעות עדין ביד הלוקח גובה מהם והוכיח כן מדברי הר"ן ע"ש ואין נראה כן מתשו' הרא"ש עצמה בכלל ע"ט שהביא ראיה שאין הדמים נתפסין מגמ' דראובן שמכר שדה לשמעון וזקפם על עצמו ואתא ב"ח ופייסיה בזוזי דא"ל אנן מטלטלי שבק אבון גבך ע"ש הרי דאפילו עדין הם ביד הלוקח אינו גובה מהם וכן הוכיח מהרימ"ט סי' קכ"ח מכמה דוכתי ע"ש ובמ"ש הש"ך דכי משתרשי ליה חייב לכ"ע אין נר' כן מדברי הטור וכבר תמהו האחרונים בזה:

דין ו' ונתנו לו נ' משלהם וכו' אבל אם הנ' שנתנו לו הוא ממטלטלי של אביהם אפילו א"ל דמי קטינא גובה מהם הכל האידנא אחר תקנת הגאונים דמטלטלי משתעבדי לב"ח כ"כ בב"ה ותמה על הטור שהביא דינא דגמ' דלא נ"מ מידי לאתר התקנה לפמ"ש הטור דאין מצוה על היתומים לפרוע חוב אלא אם ירשו ע"ש והמת"א בה'