שלחנו של אברהם רב

סימן פ"ד דין א' הפוגם ששטרו וכו' ב' הלוואות בשטר א' ופוגם בא' מהם הוי פוגם גבי הלוואה הא' אע"פ שאינו פוגם בהלוואה הב' כן הוכיח המ"צ ח"ב סי' ל' מדברי הרא"ש ר"פ אע"פ ע"ש ואני מסופק בב' הלוואות לב' בני אדם בשטר א' והמלוה א' אם פוגם לא' פוגם גם אל הב' דאע"ג דב' שלוו ערבים ז"בז אינו אלא ערב ול"ד לב' הלוואות לאדם א' ואם הם קבלנים ז"בז פשיטא דדמי לב' הלוואות לאדם א':

דין ב' אם הוא תוך זמנו וכו' משמע אפילו פוגם בעדים בת"ז נוטל בלא שבועה ועיין בחידושי' בשבועות דמ"א ובכתובות דפ"ז ע"ש:

אא"כ טען הלוה וכו' עיין בסמ"ע וש"ך ונ"ל דהוציא ד"ז ממ"ש הד"מ בפ"ב מה' טוען דין ה' וז"ל וכן הפוגם שטרו וכיוצא בזה שהיה חשוד וטען הלוה שפרעו ואמר השבע לי הרי הנתבע ישבע היסת ע"ש וע"כ בת"ז מיידי דאחר זמנו אפי' לא אמר השבע לי חייב שבועה וקמ"ל דאפילו בשבועה זו שהיא דוקא ע"י תביעת הלוה אפ"ה כשהוא חשוד ישבע הנתבע ולא אמרי' יטול בלא שבועה כנ"ל בדעת מרן בש"ע אפילו שבכ"מ לא פי' כן ע"ש:

דין ה' ע"א מעיד וכו' הכ"מ בפכ"ד מהל' אישות דין י"ז כתב דוקא טוען ברי אבל טוען שמא ע"פ העד נוטל בלא שבועה וכ"כ הב"י בסי' ע"ח אמ"ש הר"מ ע"א מעיד שהוא פרוע והוא בת"ז נוטל בלא שבועה דוקא בטוען ברי וכנ"ל מגמ' דשבועות דמ"א דפריך מה בין זה לפוגם שטרו וא"א נימא בשבועה דד"פ דוקא בכרי כמ"ש ה"ה בפ"ד מה' מל"ול והביאו מרן בב"י בסי' פ"ב אפילו בפוגם שטרו אפילו טוען שמא אלא ע"כ דאפילו בפוגם שטרו דוקא ברי ודכוותה בע"א מעיד שהיא פרועה דוקא בברי דבחדא מחתא אחתינהו תנא דמתני' וכולהו שבועת המש' הן ומ"ש הש"ך מתשו' הרשב"א כבר הרב בני אהובה שם תי' דש"ה דשטרא מסייע למלוה ע"ש:

סימן פ"ז דין א' מוכן בידו הש"ך הוכיח דבפקדון אפי' בביתו סגי ע"ש וכ"נ מדברי תוס' דבינו פרץ ר"פ הפרה שתי' למ"ש התוס' הא הוי מחוייב שבועה ואיל"מ דבשור הוי כמו הילך ע"ש נר' מדבריו דאפילו לר"יש דס"ל בשור המזיק דבע"ח הוא דהוי מ"מ כיון דמשלם מגופו הוי כמו פקדון ואפילו בביתו סגי ואע"ג דיכול לסלקו בזוזי ולר"עק דס"ל שותפין הן א"ש טפי דהוי פקדון ממש:

סימן פ"ח דין ו' שבועת היסת כ"ד רבינו האיי גאון הביאו הטור וכנ"ל מהירושל' בפ"ב דקידושין דאהא דאמרינן שליח נעשה עד אמרו הדא דתימא בקידושי שטר אבל בקידושי כסף לא מהימני' והיינו משום דאחד שתי' שבועת היסת נוגעין בעדותן הוו כמ"ש הרא"ש והתוס' בפ"ב דקידושין דמ"ג ע"ב וא"א דבשבועת היסת בעי' ב' מעין הא אפילו בקידושי כסף משכחת לה דמהני היכא דנתן להם פחות מב' מעין לקדשה אלא ע"כ דשבועת היסת אפילו בפרוטה איתיה:

דין כ"ח ל"מ אם הודה בנ' דבע"פ וכו' הקשה הש"ך אמאי לא מהימן במיגו דאי בעי מודה בשטר וכופר בנ' דבע"פ דאמרי' מיגו במקום שטר במפקיד בשטר סי' רצ"ו ותי' דש"ה דאי טוען נאנסו לא היה השטר כלום ע"ש ועיין בתשו' רמ"א סי' ע"ב דלא מחלק בכך ע"ש ולקושית הש"ך נ"ל במ"ש התוס' ריש מציעא ד"ד ע"ב בד"ה לעולם דמה שהשטר מסייעו אינו טוען ברצון לפי שנראה שמחמת השטר מודה ואם לא היה השטר היה כופר הכל ע"ש ה"נ לא אמרי' מיגו דהיה מודה בשטר דלא ניח"ל משום שנר' דמחמת השטר מודה ואע"ג דלא כ"כ התוס' אלא לרשב"א אבל ר"עק פליג היינו משום מיגו דאי בעי אמר ב' דאי אמר ב' השטר מסייעו. דסתם מעין ב' אבל היכא דאין השטר מסייע לטענת המיגו מודה דלא אמרי' מיגו בכה"ג וע"ש בתוס' בד"ה לעולם ב' חייב ע"ש:

סימן צ"א דין א' ונוטלין מבע"הב מהר"ן בתשו' סי' קכ"ו נסתפק אם רגיל החנוני להקיף לשכיר אי נשבעין ונוטלין מי אמרי' דדמי למ"ש בפ' המפקיד למ"ד שומר שמסר לשומר חייב אם רגיל להפקיד אצלו פטור והעלה דל"ד ע"ש ועמ"ש ע"ד בחי' במציעא ד"ג ע"ש:

סימן צ"ד דין ב' אבל בשבועה להבא וכו' והיינו למסור לו שבועה דלשעבר אבל למסור לו שבועה דלהבא לא דנחשד הוא בה. כ"כ מרן בב"י סי' ל"ד משם תשו' הר"מ ע"ש וכ"נ מפירש"י שם בפ' כל הנשבעין וכ"נ מתשו' הרשב"א סי' תתקס"ד שכתב וז"ל אינו חשוד אלא על שבועה שבשעה שנשבע נשבע על שקר כזו שאנו באין עכשיו להשביעו ע"ש ודלא כה' ראש יוסף בסי' ל"ד שגמגם בדבר ע"ש:

דין ג' בין של דבריהם וכו'. נסתפק הכנ"הג הג"הט אות י"ב אי בעי הכרזה בפיסולי דרבנן כמו בעדות או שאני עדות משום שלא להפסיד את העם ע"ש ונ"ל מדברי התוס' דלא בעי' הכרזה לענין שבועה ממ"ש בפ"ק דמציעא דף ה' ע"ב כד"ה בלא וכו' דחמסן דיהיב דמי ל"מ אלא מדרבנן ואע"ג דהוסיפו עליהן החמסנין לפסול לעדות ה"ה דפסול לשבועה היינו חמסן שחצוף לחטוף ע"ש וא"א מאי ק"ל מדהוסיפו החמסנין הא מ"מ בעי הכרזה והכא בדלא אכרוז ושפיר משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו אלא ע"כ דלשבועה לא בעי' הכרזה מיהו י"ל דס"ל כמ"ש הנ"י בפ' ז"ב גבי בר בניתוס דדוקא לשאר עדות הוא דבעי הכרזה אבל לאותו דבד שנעשה חשוד פסול אפילו בלא הכרזה וכ"נ מדברי התוס' בפ' אז"נ דע"ב ע"א שכתב דמיירי ברבית דרבנן ולא מפסלי כיון דאין מדויחין וכו' ע"ש ומדלא כתב דל"מ משום דבעו הכרזה משמע דלאותה עדות לא בעו הכרזה ובפ' הכונס דס"ב ע"א בד"ה חמסן תי' בההיא דמציעא